הרב ישראל ליוש
"שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ…" (הפטרת שבת שובה)
מצוות ה'תשובה' בה אנו עסוקים בימים אלו וה'שבת', קשורים האחד בשני, כך מתבאר מדברי המדרש רבה (בראשית כב יג). המדרש מספר שכאשר יצא קין מלפני ה', פגש אותו אדם הראשון ושאל אותו: "מה נעשה בדינך?", אמר לו קין: "עשיתי תשובה ונתפשרתי", התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר: "כך היא כוחה של תשובה ואני לא הייתי יודע?!". מיד עמד אדם הראשון ואמר: "מזמור שיר ליום השבת".
מהו הקשר – שואל הבית הלוי – בין 'תשובה' ל'שבת'? מה גרם לאדם הראשון לזמר ליום השבת, כשנוכח לדעת את כוחה של התשובה?
והוא מפרש את המדרש עפ"י דברי המדרש בתחילת קהלת, ששבעת ההבלים שאמר שלמה, הם כנגד שבעת ימי בראשית. כי כאשר התבונן במה שנברא בכל יום, וראה שהוא דבר שכלה ונפסד, אמר כנגדו: "הבל".
וכאשר ראה את השבת, ואת הפסוק שנאמר עליה "מחלליה מות יומת" אמר אף עליה "הבל", שהרי מחומר קדושת השבת והאזהרות שבה, אם יכשל בה אדם, ימות. אבל כיון שראה את כוחה של התשובה שמועילה לכפר על העבר, שוב ראה את השבת כטוב מושלם בלא חיסרון, וזימר מזמור ליום השבת.
אם כן, מבאר הבית הלוי, תשובה ומצוות שבת בחינה אחת להם, כי עניינה של השבת לדעת שהקב"ה מחדש את העולם בכל רגע, ואין מציאותו של רגע אחד, סיבה להימצאותו אף של הרגע שלאחריו, כי הקב"ה מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. ואף ענין התשובה כן, משום שאף השב בתשובה שלמה ומשנה את מנהגיו הקודמים, הרי הוא כבריה חדשה, ומעשיו הרעים כלל אינם נזכרים לפניו ית'.
התעוררות זו – חידוש העולם ע"י הבורא, וחידוש האדם ע"י התשובה. היא זו שפרטה על נימי נפשו של אדם הראשון וגרמה לו לזמר ליום השבת.
מסיים ה'בית הלוי' שזהו גם מה שאמרו בגמרא (שבת קיח ב): "כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו". ועפ"י דבריו אפשר לבאר, שכיון ששומר שבת כהלכתה, הרי הוא מחזק בלבו את האמונה בחידוש העולם ע"י הבורא ית', א"כ במדה זו מודד לו הקב"ה ומקבל את תשובתו, ועי"ז הוא מחדש אף אותו והופך אותו לבריה חדשה, וכלל אינו זוכר לו את מעשיו הקודמים.
***
בספר "שלושה עדרי צאן" מסופר: לעיר אושפיצין הגיע רופא, הוא היה מתפאר בכך שבמשך שמונה שנים רצופות היה תלמידו של הגאון מלייפניק, רבי ברוך פרנקל תאומים זצ"ל.
ידען גדול בתורה היה אותו רופא, אך למרות זאת היה אפיקורס גדול לתיאבון, הוא היה חי חיי הפקר ולועג על דברי חז"ל.
כשהוזמן לשמחות ידידיו, דרש בדברי תורה והפגין את ידיעותיו. אמנם בדרשות אלו הוא לא פרסם את דעותיו הכפרניות, אך רבי בעריש מאושפיצין חשש שישאבו בקסמו, ולכן ציווה לשומעי לקחו לא לשמוע את דרשותיו.
יום אחד חלה הרופא, ולמרות שרשם לעצמו תרופות שונות, לא הצליח לרפא את עצמו, ומחלתו גברה מיום ליום, עד שנטה למות. בצר לו כשהחל להבין שאין מזור למחלתו, עלו בלבו מחשבות חרטה על דרכו הרעה שאחז בה, ונפשו חשקה לחזור בתשובה. היה זה ביום שבת, הוא קרא אליו את מנהיגי הקהילה, והביע בפניהם חרטה עמוקה על מעשיו הרעים בכלל, ועל דברי הקנטור שלו בפרט. וביקש מהם שילכו לרבי בעריש, ויודיעו לו על חרטתו ועל רצונו לחזור בתשובה.
ראשי הקהילה חשבו שהרבי לא יאמין לרופא וידחה אותו בקש, ובכל זאת באו אל הרבי ואמרו לו את דברי הרופא. רבי בעריש הקשיב לדבריהם בקשב רב, שתק זמן מה והרהר. לאחר כמה רגעים פתח את פיו ואמר: "הט"ז בהקדמתו להלכות שבת שואל על מאמר חז"ל: 'כל המשמר שבת כהלכתו אע"פ שעובד עבודה זרה כדור אנוש, מוחלין לו', הרי אם לא עשה תשובה, מה תועיל לו שמירת שבת, ואם עשה תשובה, הרי גם בלא שמירת שבת ימחלו לו על עוונותיו?
"מתרץ הט"ז שאכן עשה תשובה, אלא, שתשובה אינה מועלה לגמרי, כמו שמבואר בגמרא שתשובה תולה ומיתה ממרקת, א"כ מחדשים חז"ל שאם הוא שומר שבת כהלכתה, לא יצטרך מיתה כדי שתמרק את עוונותיו, אלא תועיל לו התשובה לבדה".
רבי בעריש המשיך ואמר לשליחי הרופא: "הרי היום הוא 'שבת קודש', והרי השומר שבת מוחלין לו מיד אפי' על עבירה חמורה כעבודה זרה של דור אנוש, אם כן, לכו ואמרו לרופא שאם הוא חוזר בתשובה בלב שלם באמת ובתמים, הוא יישאר בחיים!".
חזרו השליחים אל הרופא, מסרו לו את דברי הרב, והוא קיבל על עצמו לשוב בתשובה שלמה באמת, ומיד חלה הטבה במצב בריאותו. הוא שכר מלמדים שילמדו את בני ביתו כל הלכות האיש הישראלי, והוא ומשפחתו שינו את אורח חייהם לחלוטין.
***
בשנת תרמ"ח נתמנה הגאון רבי יעקב יוזעף זצ"ל, תלמידו של הגה"צ רבי ישראל מסלנט זי"ע, לרב הכולל של ניו יורק. הוא עזב את וילנא ובא לארצות הברית, טעון במרץ רב להרבות תורה ויראה בקרב יהודי ארה"ב, אך עד מהרה נוכח שיהודי ארה"ב עסוקים ראשם ורובם במסחר וברדיפה אחר הממון, ולבם ונפשם שוקעים שם, ואינם מותירים מקום לדברי המוסר וההשקפה של רבם החדש. הוא התאכזב קשות ונפל למשכב…
רבי יעקב לקה בשיתוק בגופו ופעילותו שקעה אט אט. בהגיע שבת תשובה, למרות חולשתו ובריאותו הרופפת מאוד, ביקש מבני ביתו שישאוהו על כסא לבית הכנסת, לדרוש 'דרשת שבת תשובה'…
חיש מהר פשטה הידיעה כי הרב עומד לשאת דרשת שבת תשובה, אחר תקופה ארוכה שלא ראו אותו, ובוודאי שלא שמעו ממנו דרשות, ההתרגשות היתה רבה ואלפי אנשים הצטופפו בבית המדרש לשמוע את דברי הרב…
הרב הועלה על כסא לבימה והחל לדבר… "הרמב"ם אומר בהלכות תשובה…" והשתתק… לתדהמתו, הוא שכח את דברי הרמב"ם. הוא ניסה שוב: "הרמב"ם אומר בהלכות תשובה…" ולא… הוא לא מצליח להיזכר…. ניסיון נוסף: "הרמב"ם אומר בהלכות תשובה…" אבל לא, הוא לא נזכר בשום אופן…
לאחר שתיקה ארוכה, אחר שהבין שהוא לא מצליח להיזכר, הוא התאמץ מאוד ובשארית כוחותיו זעק, מנהמת ליבו בקול בוכים: "אני שהייתי בקי וחריף בכל חלקי התורה, הנה שכחתי מה הרמב"ם אומר בהלכות תשובה… ראו מה סופו של האדם! הנה לכם דוגמא חיה מהו האדם…. קחו עמכם דברים ושובו בתשובה מבעוד מועד, כאשר עדיין כוחכם במותנכם לחזור בתשובה ולתקן מעשיכם…"
הרב התרגש מאוד ופרץ בבכי רב, וקהל האלפים געה בבכי אחריו…
אמרו: "יותר ממה שפעל רבי יעקב כל ימי חייו, פעל בשבת שובה האחרון בחייו"…