לקראת כניסת החג:
הימנעות מאכילה ושינה בערב החג: כתב הרמ"א תרל"ט, ג: "ולא יאכל ביום, מחצות ואילך, כדי שיאכל בסוכה לתיאבון" וכן כתב בא"ח (א) האזינו, ג. אמנם הכרעת הפוסקים, דהיינו מתחילת שעה עשירית (3:20) – משנ"ב, כ"ז. אלא שבכל ערב שבת ויו"ט "מצווה להימנע" ובערב סוכות הוא איסור. בעל "תרומת הדשן" לא היה ישן בערב סוכות בצהרים, כדי שיוכל לישון לתיאבון בלילה (לקט יושר סוכה, ז). כי השינה בסוכה, קובעת עיקר הדירה.
אגידת הלולב: מצווה לאגוד את המינים בקשר גמור, דהיינו קשר על גבי קשר, משום נוי המצווה (שו"ע תרנ"א, א). המנהג לאגוד את הלולב ומיניו בערב יום טוב, כשמותרת עשיית קשר על גבי קשר (ליקוטי מהרי"ח). שלדעת החת"ס בחידושיו לסוכה ל"ו ע"א ד"ה במינו וכו' ודעת ה"בכורי יעקב" ז-ח האיגוד צריך שיהיה דווקא בקשר ע"ג קשר. [וכיום, רבים נוהגים להשתמש ב"קוישיקל'ך].
כניסת החג:
מכסים את השולחן במפה נאה לכבוד החג, גם את השולחן שבבית, ולא רק שבסוכה (פמ"ג ומט"א תרכ"ה, ל"א). ויש שמכסים את השולחן במפה כל ימי חול המועד, לכבוד החג.
הערה: יש להדליק את נרות החג בתוך הסוכה (שו"ע תרל"ט, א). ונשים המדליקות בסוכה ומבקשות מאחר להעבירם לבית או מעבירות בעצמן את הנרות לתוך הבית – "לא יפה הן עושות" אפילו מעבירים למקום שמשתמשים לאורם (משנ"ב רס"ג מ"ח בשם החיי אדם). אם הסוכה קטנה וחוששים לדליקה, ואין קופסת זכוכית – ידליקום בבית במקום שמכינים צרכי הסעודה, וטוב להעמיד הנרות, אם אפשר, בחלון הפונה אל הסוכה (משנ"ב שם, ח וראה תרכ"ז, ט"ו).
מברכים על הנרות: "להדליק נר של יום טוב" ובנות אשכנז והנוהגות כבן איש חי מברכות שהחיינו בהדלקת הנר ובנות ספרד עדיף שתצאנה בברכת שהחיינו שבקידוש.
קידוש ואכילה בסוכה בליל א' דסוכות:
חובה. לקדש ולאכול "כזית" פת לפחות, בליל חג ראשון של סוכות, כנלמד מהיקש ט"ו – ט"ו מחג המצות (שו"ע תרל"ט, ג ומשנ"ב, י"ט) ויש להמתין עד שיהיה לילה ממש. ונכון לכתחילה, לאכול מעט יותר "כביצה" פת [לגר"ח נאה זצ"ל – 57 גרם ולהחזו"א זצ"ל 100 סמ"ק], לצאת ידי הסוברים שהחיוב ב"כביצה" (מ"ב , כ"ב).
לפני הקידוש, היה נוהג מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל להזהיר לנשים שברכו "שהחיינו" בהדלקת הנרות, שלא תענינה "אמן" על "שהחיינו" שבקידוש, ובדיעבד, אם ענו – אינו הפסק (מנחת שלמה תניינא, ס), ויש שפסקו, שאף לכתחילה, יכולות לענות (שו"ת אגרות משה או"ח ד, ק"א). מכל מקום, מי שענתה אמן נכון שלא תשתה מכוס הקידוש, מפני שהפסיקה באמן בין הגפן לשתייה (שו"ת הר צבי או"ח נד שו"ת שבט הלוי ח"ג או"ח סט וחזון עובדיה עמ' קל"ג) ויש שכתבו, שתעשה איזה הפסק ותברך הגפן לפני שתייתה (לוח דבר יום ביומו). ואשה המברכת בכל קידוש הגפן לעצמה לפני שתייתה, לכל הדעות עונה אמן שוב על ה"שהחיינו" שבקידוש.
וכך הכריז מורנו הגרש"ז אויערבך זצ"ל לפני הקידוש בליל ראשון: "יש לכוון בשמיעת ברכת 'אשר קדשנו במצוותיו לישב בסוכה', גם על מצות אכילת כזית פת בלילה זה בסוכה, ולכן רצוי שלא להפסיק בדיבור משעת הקידוש ועד אכילת כזית הפת, וכן להיזהר לאוכלו בתוך כדי אכילת פרס [כ 4 דקות, ולקטן יש לסמוך עד 9 דקות], ולכוון בקיום מצות סוכה לשם זכירת יציאת מצרים, כדכתיב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, ושהם זכר לענני הכבוד" (הליכות שלמה סוכות ט, ג וכף החיים, נ).
יש שפסק, שבליל א' אין יוצאים ידי חובה כי אם בפת שיוצאים ידי אכילת מצה, ולא ב"עשירה", ומעט מלח מותר וצ"ע (פמ"ג סוס"י תרמ"ג). ואכן כתב הגר"מ שטרנבוך שליט"א (מועדים וזמנים א, פ"ו), שיש להדר ולא לאכול ל"כזית" ראשון חלה מתוקה [ולבני ספרד, כמובן, אפילו חלה "חצי מתוקה" אין ברכתה המוציא, כל השנה], למעשה, אף שהנ"ל הידור בלבד, מכל מקום, כתב מטה אפרים תרכ"ה נ"ב: "ומצווה מן המובחר ללעוס ולבלוע בשעת המוציא, את כל הכזית ביחד" כבאכילת מצה (ראה משנ"ב תע"ה, ט). ובאלף למטה תרכ"ה, פ"ז שיש לאכול "כזית" ראשון לבדו בלא דג או סלטים, ותוך כדי "אכילת פרס" – 4 דקות.
הכוונה בעת האכילה והישיבה בסוכה:
הכוונה לצאת ידי חובת מצוות סוכה כתיקונה, לכוון בעת הברכה האכילה והישיבה: שציונו הבורא, לישב בסוכה, לזכור יציאת מצרים, וגם זכר לענני כבוד שהקיף הקב"ה את עם ישראל, להגן עליהם מן השרב והשמש, מפני שהתורה כתבה בפירוש, "למען ידעו דורותיכם וגו", ואף שלמעשה, כל שכיוון לצאת ידי המצווה בלבד, בדיעבד יצא מכל מקום, יש לאדם לצאת במצווה חביבה זו בדקדוק כדי לצאת ידי כל השיטות (מ"ב תרכ"ה, א). ובמ"ב תע"ז, ה בשם השל"ה: "ראיתי בני עליה, מנשקים הסוכה בכניסתם וביציאתם".
חובת אשה במצוות ישיבת סוכה:
בנות ונשים פטורות ממצוות סוכה – כשם שפטורות מכל מצוות עשה שהזמן גרמא , ואעפי"כ, בנות אשכנז כשיושבות בסוכה – רשאיות אף לברך "אשר קדשנו וכו' לישב בסוכה (רמ"א תש"מ ומ"ב, א עפ"י שיטת ר"ת בתוס' ר"ה ל"ג ע"א). מאידך, בנות ספרד – אסורות לברך (עפ"י שיטת בעל השו"ע שם), כדברי הרמב"ם: "ואיך תאמר וציוונו, והרי לא ציוונו". "מכל מקום, מצווה על כל איש ישראל להושיב אשתו ובני ביתו עמו בסוכה להסתופף בצל השכינה ולהודיעם חסדי ד' עם עמו, כדי שתהיה אהבתו ויראתו על פניהם" (כף החיים תר"מ, ה). ובמנהגי חתם סופר ח, י"א: "כל בניו ובנותיו, חתניו וכלותיו אכלו עמו בסוכה כל ימי החג", ופשוט, שעל ידי ישיבת הנשים בסוכה, על כל פנים בלילה הראשון, מקיים גם האיש יותר בהידור "תשבו כעין תדורו".
חובת קטנים וילדים בישיבת סוכה:
"בן קטן, שאינו צריך לאמו", היינו, כבן 5-6, מחנכים אותו לאכול בסוכה (שו"ע תר"מ, ב). ואסור להאכילו בידיים פת, מזונות או תבשיל של חמשת מיני דגן מחוץ לסוכה (ישועות חכמה לבעל מסגרת השולחן קל"ה, ט"ו). כשמזג האוויר קר וגשום, או ילד רגיש, שהשהייה בסוכה עלולה להזיק לבריאותו, או תגרום לו צער – יאכל בבית. כמו כן, קטן המסוגל לכך, מחנכים אותו גם כן, לישון בסוכה אלא אם כן, לילות סוכות קרים (ערוה"ש תר"מ, ב).
תינוק בעריסה, הנזקק לטיפול בלילה ואמו חולה או חלושה, במידה ושינת האב בסוכה עלולה ממנו למנוע ממנו את שמיעת קול בכי התינוק – האב פטור משינה בסוכה (שו"ת שבט הקהתי א, קצ"ח עפ"י מקור חיים)
הערה: אין להחליף לתינוק טיטול בתוך הסוכה. וכל שכן שלא להושיבו להתפנות שם (רמ"א תרל"ט, א).