שולחן ערוך תקכ"ט: "ימים שבין ראשון לשביעי של פסח ושבין ראשון של סוכות ועד שמיני עצרת – הם הנקראים חולו של מועד וכו' וחייבים בשמחה, כנאמר: ושמחת בחגך וגו' (דברים ט"ז, י"ט) ושמחה זו מצות עשה מן התורה".
כבוד המועד
חייבים לכבד חולו של מועד במאכל ובמשתה וחייב אדם לשתות יין בכל יום (משנ"ב תקכ"ט, ט"ז וביה"ל ד"ה כיצד ולדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל דווקא יין ולא מיץ ענבים וראוי לשתות "רביעית"). ויש ללבוש כסות נקיה ולא ינהג כמנהג של חול, לבאה"ט בשם המהרי"ל והחיי אדם קו, א – יש ללבוש בגדי שבת ויום טוב. אמנם, במשנ"ב תקכ"ט ובתרס"ד, ט – שיהיו חגיגיים יותר משל יום חול (גם בטיולים ומסלולים), ובמשנה אבות ג, יא: "המבזה את המועדות, אין לו חלק בעולם הבא" ובבאר היטב שם: שמתנהג ומתלבש בהם כבימות החול. "ותהיה מפה פרוסה על השולחן כל ימי החג" (ערוה"ש וכה"ח שם).
תפירה ותיקונים
תפירה רקמה וסריגה – אסורים. תיקון (כפתור שנתלש, מכפלת שנשרה או קרע) – כשזקוקים לבגד במועד, מותרים (אפילו יש בגד אחר). ובת ואשה תתפורנה בשינוי ("כשיני הכלב", תפר יוצא ותפר נכנס, תפירה לא סימטרית), שלא תהיה "מלאכת אומן".
כיבוס וגיהוץ
כיבוס – מן הדין אסור, אפילו לצורך יו"ט אחרון, ואפילו לא ע"י נוכרי (שו"ע תקל"ד, א). בגדי קטנים [עד גיל 6-7] וזקנים או סיעודיים המלכלכים תדיר, מותר ואפילו במכונה, ומותר לתלות בגדי הקטנים בפרהסיה (דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל). הערת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל: עבור קטנים המלכלכים מותר אפילו רוצים בגד נאה יותר, והנוסעים, אינם צריכים לקחת מביתם הרבה בגדים לצורך הקטנים כשיש בזה טורח, כדי שלא יצטרכו לכבס. כיבוס לגדולים: כשנגמר כל המלאי, מותר גרביים, ולבנים, למחליפים כל יום, וכן מטפחות הידיים ומגבות מטבח – לפי הצורך בדיוק, ולתלות בצנעה. אבל חולצה אסור, אא"כ אין יותר, ומרגישים תחושה מאד לא נעימה (שו"ת שבט הלוי ח, קכ"ד). ניקוי כתם: מותר, לא בניקוי כללי, אלא רק בהשריה במים ומעט סבון, בפרט בכתם שאם לא ינוקה, קשה יהיה בכלל לנקותו (שש"כ ס"ו, ע"ג). גיהוץ – בבגד שרוצים ללבוש במועד והוא מקומט, מותר לגהץ באופן שטחי, בלא שימוש באדים (הגרח"פ שיינברג זצ"ל).
תספורת וקציצת צפרניים
תספורת וגילוח: אסורים. אפילו גילחו לפני המועד, ואף לא ע"י נוכרי (שו"ע תקל"א, ב וביה"ל) יש מתירים חלאק'ה בזמנה.
קציצת ציפורניים: לבני ספרד – מותר כרגיל. לבני אשכנז -רק אם קצצו לפני המועד (משנ"ב, ב), ואפילו נטלו כמה ימים לפני המועד, מותר בחוה"מ, כיון שלא היה לו מה ליטול בערב החג (ערוה"ש שם), כשהם חציצה לנטילה, או לצורך מצווה ולמוהל – מותר ובכל אופן, מותר בשינוי, ביד או בפה.
קניות
קניות בגדים כלים ונעליים: מותרים לצורך המועד (אפילו לתת מתנה), או ב"דבר האבד", מכירה זולה או כשלא יימצא אחר המועד.
כתיבה ושימוש במחשב
כתיבה: אסורה. אא"כ לצורך מצוה (פרסום שעורים, השבת אבדה וכדומה), או ל"דבר האבד" (רשימה לקניות, מספר טלפון גורלי, מרשם רפואי וכדומה) וזה מותר בלא שינוי. ושמעתי מהגר"ק כהנא זצ"ל שראה בכיס מרן החזו"א בחול המועד עט, ולשאלתו ענה מרן: "אם אשמע על חולה ר"ל או יולדת שצריך להתפלל לשלומם שאוכל מיד לרשום השם". שימוש במחשב (חסום): אסור להוציא במדפסת, אא"כ לצרכי מצוה או צרכי רבים או דבר אבד, הקלדת חומר יש להקליד רק לשמירה זמנית (בדיסק-און-קי), ולא לתוך החומרה (הארד דיסק), משום שזה כבונה (דעת הגרש"ז אויערבך והגר"ש ואזנר זצ"ל). שליחת דואר אלקטרוני – מותרת (אותיות פורחות באוויר). ציור ומלאכות: מותרים לילדים עד גיל 8 אם ישתובבו משעמום.
מלאכות המותרות במועד
א. צרכי המועד – במעשה הדיוט, נגינה, פקע מיתר, מותר לתקן במעשה הדיוט לא ע"י תקן מקצועי. צילום הקלטה (מבלי לפתח התמונה). תיקון תקר (פנצ'ר) לצורך המועד אבל לא תיקון הגלגל החילופי ה"ספער" (מעשה אומן). אין לתקן אופניים, אלא אם נחוצים לצורך קניית אוכל.
ב. צרכי רבים – תיקון כבישים חשמל מים, מעלית בבניין רב קומות
ג. צרכי אוכל נפש – כולל תיקון מקרר, כיריים
ד. דבר אבד – רק כשייגרם הפסד (אפילו ספק הפסד), כגון השקיית עציצים וגינה בימי שרב.
ה. פועל שאין לו מה שיאכל (אפילו זקוק לשלם חובות, ויחסר לו לחג).
כל צרכי בריאות הגוף וצרכיו – מותרים, כגון טיפולים רפואיים, בדיקות חיוניות, אך לא לכוון למועד, רק כי יש אז זמן פנוי. מותר חיתוך נייר טואלט, ניקוי הבית, כל הנוגע להיגיינה. מותרת שמירה על קטנים (בייבי סיטינג), אבל יש להשתמש בחלק מהתשלום להוצאות החג (הגרי"ש אלישיב זצ"ל)
בישול בסוף חול המועד: אסור להכין לקראת הימים שאחרי המועד אבל אין צריך לצמצם, ואם יישאר – מותר (שו"ע תקל"ג,א). בישול בחול המעד לצורך החוגגים יום טוב שני: לדעת הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל – מותר (שו"ת מנחת שלמה א, י"ט).