"ויאמר עשו הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה" (כה, לב)
הפרשה מלמדת אותנו יסוד חשוב ביותר: אדם יכול לאבד את עולמו בגלל מעשה שטות של רגע. ומאידך, הוא יכול לקנות את עולמו בזכות עקשנות של רגע.
עשו בא מן השדה עייף ורעב. הוא הרג את נמרוד, כי ידע שנמרוד השליך את סבא שלו אברהם לכבשן האש, וכן היה בין המלכים שנלחמו באברהם, הלא הוא אמרפל מלך שנער.
כיצד עשו הרג את נמרוד?
רבי עובדיה מברטנורא בספרו "עמר נקא" מביא מדרש: לנמרוד היו 'בגדי חמודות', אלו היו בגדים מיוחדים שהיו בהם צורות של כל החיות, וכשהיו לוחצים על איזו חיה – היתה החיה באה וממלאת את רצונו של האדם.
מה עשה עשו? ביקש מנמרוד שישאיל לו את בגדיו. הוא לחץ על צורת האריה, בא אריה וטרף את נמרוד. וכך נשארו בגדי חמודות אלו אצל עשו.
ומהיכן הגיעו בגדים אלו לנמרוד? הם היו אצל אדם הראשון בגן עדן, וממנו עברו מדור לדור, מאיש לאיש. חם בן נוח גנב את הבגדים הללו והביאם לנוח אביו, כדי שלא יפגעו בו החיות בתיבה. אחר כך מסרם לבנו כנען, כנען נתנם לכוש וכוש נתנם לנמרוד.
נמרוד היה "גיבור ציד לפני ה'" (י, ט). הוא היה לוכד את החיות, וכולם התפעלו ממנו כיצד הוא עושה זאת, וסופו שהוא עצמו מת על ידי הבגדים הללו.
כשעשו הרג את נמרוד הגיבור, הוא מיהר לבשר על כך לאברהם סבו. אמר לו יעקב: אין למי לבשר, סבא אברהם נפטר היום. הצטער עשו וחשב לבו: טרחתי להרוג את נמרוד ואינני יכול לבשר על כך לאברהם, אם כן, טרחתי היתה לשווא.
חלשה דעתו של עשו ורצה להפיג את צערו באוכל. הוא היה עייף ורעב וראה את יעקב מבשל נזיד עדשים, תבשיל אבלים. הוא ביקש מיעקב: "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עייף אנוכי". אמר לו יעקב: "מכרה כיום את בכורתך לי", תמורת הנזיד. שאל אותו עשו: מהי הבכורה הזו? השיב לו יעקב: היא מיועדת עבור עבודת כוהנים. ומתי תהיה עבודת כהנים? – עוד זמן רב. אמר עשו: "הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה".
עשו מכר את הבכורה, ולא נחה דעתו עד שלעג ובז לה – "ויבז עשו את הבכורה". ומאחר ומכר את הבכורה, הוא גם הפסיד את כל הברכות. כשהתברר לו ההפסד הגדול שלו – כבר היה מאוחר מדי. ברגע אחד של חולשה, בגלל תאוה של רגע – הוא איבד את עולמו.
קנה את עולמו בשעה אחת
היה נער חרדי בשואה ששהה באחד המחנות. יום אחד הכניסוהו הנאצים לחדר, הורו לו לפשוט את בגדיו ולהיכנס למקלחת. הוא ראה בקיר פתח קטן. רגע לפני שהסיר את בגדיו, הוא החליט להסתכן ולנסות להימלט מן המקום דרך הפתח שבקיר. בשל תנאי החיים במחנה הוא היה שלד מהלך, אך הוא החליט להפוך את החיסרון ליתרון. בגופו המצומק הוא השתחל דרך הפתח הקטן ונמלט החוצה. בדרך נס הוא הצליח לברוח מן המקום ולהגיע ליער. לאחר מכן הוא הצטרף לקבוצת פרטיזנים וכך שרד את השואה.
בסיום מלחמת העולם הוא עלה על אניית מעפילים והיא הפליגה לארץ ישראל. האנייה עגנה בנמל חיפה, שם קדמו את פניהם פעילי עליה. הם הודיעו להם שעוד מעט יבוא אוטובוס וייקח אותם לאחד הקיבוצים של "השומר הצעיר". הוא לא שמע על "השומר הצעיר" ולא היה לו מושג מהי המשמעות שיש לכך על עתידו הרוחני.
הוא חשב בליבו: חבל על הזמן, עד שיבוא האוטובוס, אלך לאיזה בית כנסת בסביבה להתפלל, ללמוד. אמרו לו: "אין הרבה זמן, האוטובוס אמור להגיע בקרוב, ואם תלך – אתה עלול להפסיד אותו".
אך הוא בשלו. נכנס לבית כנסת קרוב. אחרי תקופה ארוכה שלא למד גמרא, צפו ועלו בו רגשות עזים. הוא נגש לארון הספרים והוציא משם כרך גמרא. פתח את הגמרא ובבת אחת צלל לתוך הסוגיה. הוא חש מתיקות עצומה ולא יכול היה להיפרד מן הגמרא.
כשסיים ללמוד חזר למקום ההתאספות של קבוצת העולים, אך התברר לו שאיחר את המועד. האוטובוס הגיע מזמן והסיע את כל הקבוצה.
לא היה לו לאן לפנות. הוא חזר לבית הכנסת, שם פגש יהודי חרדי וסיפר לו שאיחר את האוטובוס שעשה את דרכו לקיבוץ, תוך שהוא הוא נוקב בשם הקיבוץ.
כששמע היהודי את שם הקיבוץ, אמר לו: "דע לך, משמים הצילו אותך! זה קיבוץ של השומר הצעיר. אילו היית מגיע לשם, מהר מאוד היית עוזב את הדת". והוסיף: "בוא אתי, אני אדאג לך למקום מתאים".
הוא נסע אתו לירושלים והכניסו לישיבת "חברון". הנער הצעיר פליט השואה נעשה בחור ישיבה. הוא גדל בתורה ונהיה אב בית דין.
חוט השערה הבדיל בין שני מסלולי חיים קוטביים כל כך. מה הביא אותו להיות גדול בתורה ואב בית דין ולא קיבוצניק חלוני? כמה דקות של לימוד. היה חבל לו על הזמן עד שיגיע האוטובוס והוא ניצל את הזמן ללמוד, ומן השמים דאגו לו שהלימוד הזה יהיה פתח וכניסה לעולמה של תורה בארץ ישראל.
יש מאבד את עולמו בשעה אחת, ויש קונה את עולמו בשעה אחת.
בזכות תפילה אחת
סיפר לי קרוב משפחה, שהיה מוסר שיעור ברמת גן. יום אחד הוא הופתע לראות בשיעור בחור צעיר חוזר בתשובה. הוא פתח אתו בשיחה והתברר לו שהוא בא ממשפחה חילונית מאוד, בלי ריח של תורה ומצוות. הוא הסתקרן: "כיצד חזרת בתשובה?"
סיפר הבחור: "פעם שמעתי אותך מדבר, ובתוך דבריך אמרת, שגם אם מישהו לא יכול להתפלל את כל התפילות, שלא יאמר לעצמו שהכל אבוד, לפחות יתפלל תפילה אחת".
"הייתי בצבא. באחד הערבים פנו אלי כמה חיילים דתיים בבסיס ושאלו אותי אם אני יכול להשלים מנין. הסכמתי, הרי זו בסך הכול תפילה אחת… הצטרפתי לתפילה שלהם. ביקשתי מהם שיראו לי בתוך הסידור מה צריך לומר".
"לאחר התפילה פנה אלי אחד החיילים הדתיים ואמר לי בעדינות: 'אנחנו כאן רק תשעה חיילים דתיים, נשמח אם תוכל להשלים לנו את התפילה מחר בבוקר'. ברגע הראשון היססתי. אבל אחרי התגובה הראשונית המהוססת, באה ההסכמה שלי והשבתי לו: 'בשמחה'".
"לאחר תפילת שחרית, הם הציעו לי לבוא גם לתפילת מנחה. הסכמתי. אחרי מנחה התקיים שיעור. השתתפתי בו, היה מעניין מאוד. עד שהגיע זמן תפילת ערבית, ואז כמובן הצטרפתי גם לתפילה זו. כעבור תקופה כבר הייתי עמוק בתוך התשובה".
הכול התחיל מתפילה אחת! נתאר לעצמנו, אם הוא היה משיב בשלילה וממשיך בדרכו, הוא היה היום בחור חילוני, אנטי דתי. בזכות תפילת ערבית אחת – הוא כיום בן תורה.
בהחלטה של רגע – ישיבה או איצטדיון
זו היתה מעלתו של יעקב – "וידו אוחזת בעקב עשו". אל תזלזל בדברים הקטנים, תאחז במצוות שבני אדם דשים אותן בעקבם. במעשה אחד קטן אתה יכול לקנות עולם ומלואו.
לעומת זאת, עשו מזלזל בדברים הקטנים. ברגע אחד של טיפשות וקלות דעת הוא מכר את הבכורה תמורת נזיד עדשים.
היה בקנדה יהודי עשיר גדול בשם בלומפילד. בא אליו הרב מפוניבז' זצ"ל ואמר לו: "אני רוצה להקים ישיבה בארץ ישראל, אם תתרום סכום כסף גדול, היא תקרא על שמך". אמר לו העשיר: "תבוא מחר".
באותו יום הגיעו אל העשיר נציגים מטעם המדינה ואמרו לו שהם מתכננים להקים איצטדיון כדורגל, אך אין תקציב. הוא שמע והסכים מיד לתרום סכום כסף עצום. הוא לא אמר להם "תבואו מחר"…
לא חלף זמן רב, ועל שמו של אותו בלומפילד הוקם איצטדיון כדורגל גדול בתל אביב.
העשיר נפטר מן העולם, ומה הן ה'זכויות' שלו? משחקי כדורגל, חילולי שבת, ה' ירחם.
וכעת נתאר לעצמנו מה היה קורה אלו לא היה דוחה את הרב מפוניבז' ואומר לו "תבוא מחר", אלא היה נענה לו מיד ותורם את הסכום הגדול להקמת מקום תורה, הרי היו נזקפים לזכותו בשמים אלפי דפי גמרא. כמה חבל שבגלל החלטה קלת דעת של רגע הוא איבד הכול.
(רבי גואל אלקריף שליט"א – דורש טוב בראשית)