"ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואוכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות" (כז, ד)
מדוע הורה יצחק לעשו לשרת אותו ולהכין לו מטעמים לפני שייתן לו את ברכתו?
הנה סיפור שיבהיר לנו את העניין:
הרב קלור מבני ברק התגורר בילדותו בוילנא, ירושלים דליטא. הוא סיפר שיום אחד הגיע ה"חפץ חיים" זצ"ל לעיר. כל בני המקום נהרו לבית הכנסת הגדול לראות את גדול הדור, לשמוע את דרשתו ולהתברך מפיו.
הרב קלור, שהיה אז ילד קטן, השתוקק אף הוא לראות את הצדיק. הוא ביקש מאביו רשות ללכת לבית הכנסת, אך האב סירב באמרו שאין זה אירוע מתאים לילדים קטנים. תהיה שם צפיפות רבה, הוא לא יוכל להקשיב לדבריו של הצדיק, וממילא לא תהיה לו תועלת מהשתתפותו בדרשה.
בית הכנסת היה מלא מפה לפה, אנשים צבאו על החלונות והפתחים. גם עזרת הנשים היתה גדושה בנשות ישראל הכשרות, שבאו לראות ולשמוע את הצדיק. ה"חפץ חיים" דרש בפני הנוכחים והשמיע דברי חיזוק והתעוררות. לאחר שסיים את דרשתו בירך את כל הנוכחים באריכות ימים.
כשנודע הדבר לאביו, הוא חש צביטה בלב. אולי לא צדק כאשר לא אפשר לבנו ללכת לבית הכנסת. הרי היה יכול לזכות בברכה מה"חפץ חיים"! וכי קלה היא בעיניך?!
לימים עלה הרב קלור לארץ ישראל והתגורר עשרות שנים בבני ברק. יום אחד, לעת זקנותו, הוא כינס את בני משפחתו ואמר להם: "אתם זוכרים את הסיפור על ה'חפץ חיים' שהגיע לדרוש בעיר מולדתי וילנא ובירך את כל הנוכחים באריכות ימים? ובכן, ברצוני לספר לכם כי לאחרונה נפטר היהודי האחרון שנכח באותו מעמד. הוא היה אז ילד קטן, בן גילי. למרות שאני עצמי לא זכיתי להשתתף במעמד, ברוך ה' אני חי וקים, אחרי שכולם כבר נפטרו מן העולם. התדעו למה? כי שמעתי בקול אבי שלא התיר לי להשתתף בדרשה בגלל גילי הצעיר!".
ללמדך, שאף שבוודאי מעלת ברכת הצדיק גדולה מאוד, אבל מעלת מצות כיבוד אב ואם גדולה יותר ושכרה רב ועצום.
לפי זה תבואר בקשת יצחק לעשו בנו: "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואוכלה", ומדוע? "בעבור תברכך נפשי בטרם אמות", שזכות מצות כיבוד אב תעמוד לך ותחול עליך הברכה.
(רבי אברהם צבי מרגלית שליט"א – נאה דורש בראשית)