בעלון המפורסם 'עקבתא דמשיחא' פורסם מעשה אמיתי מכלי ראשון. אחד מבניה של משפחה חשובה, שהיה צעיר בריא וחסון, התעורר בוקר אחד והבחין מיד שהראיה שלו לא כתמול שלשום. הוא ראה הכל באופן מטושטש. בתחילה הוא חשב שזה קורי שינה, לכן שטף היטב את פניו, אבל הראיה לא חזרה לקדמותה. הוא החליט שבלילה הקרוב יישן מוקדם מהרגיל, וחשב שזו תופעה זמנית בעקבות עייפות מצטברת, וקיווה שלאחר שינה טובה הכל יחזור לקדמותו. אך גם למחרת הוא קם עם ראיה מטושטשת, והדבר הפריע לו מאוד בתפקוד ובחיי היום יום.
הלחץ והדאגה היו גדולים, ולכן ניגש הבחור עם הוריו במהירות למרפאת עיניים. מספר רופאי עיניים בדקו היטב את עיניו, ולאחר הבדיקות ניגש אליהם הרופא הבכיר ואמר, לאחר כל הבדיקות שעשינו לא נמצאה בעיה, העיניים נמצאו בריאות לחלוטין. מה יהיה? שאל הבחור, הראיה שלי במצב נוראי, לאן אגיע אם המצב יימשך כך ויתדרדר? אמרו לו הרופאים, לך לבית החולים, שם תעבור בדיקות מקיפות לבירור מצבך.
הוא נכנס למספר ימים לאשפוז ובדיקות בבית החולים, ולבינתיים ביקשו ממנו הרופאים ליטול מספר תרופות בתקווה שישפיעו לטובה, והוא שוחרר לביתו עם התרופות תחת מעקב. לאחר כמה שבועות כשהמצב המשיך להתדרדר, והבחור כבר לא מזהה את מי שבקרבתו, נפתרה התעלומה בעיצומה של שבת קודש אחת.
הורי הבחור שהו בשבת אצל חברים בכפר שלם, שכונה בדרום תל אביב. בצהרי יום השבת אמר בעל הבית לאבי הבחור, בוא איתי לשיעור תורה. מדובר בשיעור בהלכה ובאגדה של רב מקובל וצדיק שנפטר לפני מספר שנים, הרב שמעון חיררי זצ"ל.
הם הלכו לשיעור ושם קרה הלא יאומן. במהלך הדרשה הסתכל הרב על אבי הבחור, ולפתע העביר נושא ללא שום קשר למהלך השיעור ואמר: לפעמים אדם קם בבוקר ומבחין שהראיה שלו מטושטשת…"
האב שומע את הדברים ורעדה אחזה אותו, הרי לא דיברנו מעולם, מהיכן הרב יודע? והרב המשיך בדרשה ואמר: "לא צריך לדאוג כי הסיבה היא אחת ופשוטה, הוא לא הקפיד על נטילת ידיים כדת וכדין, ולפעמים נוגע בידיו בעודם טמאות בעיניו ובשאר איברים, וזה מה שגורם לראיה המטושטשת. לא צריך להבהל מכך, אלא מכאן ואילך להקפיד על נטילת ידיים כמו שצריך מיד בקומו בבוקר, ויזהר שלא יגע בעיניו קודם לכן".
שומע האב את הדברים וצמרמורת אחזה את גופו, דברי הרב היו מופנים ישירות אליו, אך מרוב פחד ומורא בתום השיעור הוא לא ניגש אל הרב, ומיד במוצאי שבת אמר לבנו את דברי הרב, וביקש ממנו שמכאן ואילך יקפיד על נטילת ידיים בכלי כמו שצריך.
השיב לו הבן: "הצדק איתך, אבא, מדי פעם הייתי מסתפק בהכנסת ידי תחת הברז, בלי להשתמש בנטלה, ולפני זה לעיתים הייתי נוגע באיברי גופי". שמע האב וחזר והזהירו שממחר יקפיד על נטילת ידיים כראוי סמוך לקימה, ולא יגע באיברי גופו קודם לכן, ושניהם קיוו לראות ישועות בקרוב.
למחרת עשה הבן כדברי הרב, ומיד התחיל להבחין שיפור בראיה. עברו מספר ימים, ובכל יום שעבר המצב הלך והשתפר, ולאט לאט הטשטוש נעלם, עד ששבוע לאחר מכן אפשר היה לומר שהטשטוש נעלם לחלוטין.
כשהגיע הבחור למעקב בבית החולים, הפרופסור הבכיר שטיפל בו בדק את עיניו ומיד שאל: "מה קורה פה, להיכן נעלם הטשטוש, האם אתה רואה טוב?".
כן – ענה הבחור – אני רואה מצוין. "כיצד זה יתכן?", שאל הפרופסור בתדהמה, והבחור ענה בפשטות, "בזכות נטילת ידיים. רב צדיק אמר שנטילת ידיים תעזור".
התפלא הפרופסור עוד יותר, וביקש מהבחור שיקרא להוריו. כאשר הגיעו ההורים אמר להם הפרופסור: "אינכם מבינים את גודל הנס שהיה לכם. כשבדקנו את בנכם גילינו מחלה קשה מאוד ונדירה בעיניו, שיש אותה למספר אנשים מועט בכל רחבי תבל, והבעיה היא שאין לה מזור ומרפא. לא אמרנו לכם, מכיוון שלא רצינו לייאש אתכם, ניסינו לחכות מעט ולראות האם תרופות שונות ייצבו את מצב הראיה, ואמרנו לעצמנו שאם נראה שדבר לא עוזר, נספר לכם את האמת ונודיע לכם שהבן לקה במחלה שמביאה לידי עיוורון. והנה, עכשיו הבחור לפנינו, ואנו מגלים שהמחלה פשוט נעלמה לחלוטין. דעו לכם שזו הפעם הראשונה המתועדת בהיסטוריה שדבר כזה קורה!"
הגמרא אומרת (שבת קח:): "יד לעין תקצץ" וכו', ורש"י מפרש שאדם הקם בבוקר, שלא יגע בעיניו ובשאר איבריו קודם שיטול ידיו, משום שיש בידיו רוח טומאה, שחס ושלום יכולה להזיק לאדם. נטילת ידיים היא אמנם דבר קטן ופשוט, אבל כשאדם קם בבוקר סהרורי, מתוך רגילות הוא עלול לחכך בידיו ולנגוע באיבריו, וחז"ל מלמדים אותנו שהדבר מסוכן, והמעשה הנ"ל מעיד כאלף עדים על אמיתות דברי חז"ל.
נמצינו למדים עוד, שכל מעשה של האדם משפיע, הן לטוב והן למוטב, ועלינו לדעת שכל מעשה משפיע לא רק בעליונים, אלא גם על האדם בעודו בעולם הזה, ולכן צריך לשים לב לכל פרט ולכל דבר קטן בהלכה, ולדעת שאם אנחנו נוהגים בכל ענין כהלכה, כפי שמורה לנו השולחן ערוך, בודאי שנזכה מהקב"ה לסיעתא דשמיא ורוב טובה, אמן ואמן.
(הרב אברהם עטיה, גיליון פניני בית לוי)