מאת: אברהם פוקס
בראש חודש כסלו השתתפתי יחד עם ידידי ורעי הר"ר שלום יכנס שליט"א, בסעודת ראש חודש מיוחדת מטעם ארגון 'אחים' – ארגון לבחורי ישיבות יתומים. ערב שכל כולו היה סייעתא דשמיא והשגחה פרטית.
הגאון רבי מרדכי בונים זילברברג שליט"א רבה של שיכון ה', הוזמן כמה שעות לפני האירוע, וכאשר שמע במה מדובר מיד השיב ב'כן' החלטי וברור. "צוואה יש לי", יאמר לנו אחר כך "ממרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, אם קוראים לך בענין יתומים, לעולם לא תסרב!". הוא הכניס את הנוכחים ל'מצב' מרומם ביותר, כאשר זרק לחלל האויר קושיא במסכת יבמות הנלמדת בישיבות רבות. "מאתיים שקל למתרץ הקושיא", הוסיף מניה וביה.
האולם החל לגעוש ולרעוש, זה טוען בכה וזה טוען בכה, לרגעים נשכח שאנו בסעודת ראש חודש, עשרות בחורים מקיפים את הרב הנערץ, שמחייך ומסביר פנים לכל אחד. "רגע", הוא שואל, "איך השם שלך?". כשהוא שומע את שמו הוא מזדעזע ומתרגש כאחד, "הלוא הייתי חבר ילדות של אביך, גרנו בנין ליד בנין, הוא במספר 22 ואני במספר 20. ילדוּת משותפת היתה לנו!". וכאן הוא מונה את שמות הדודים לאוי"ט…
בחור נוסף מנסה את כוחו בתירוץ, "ומה שמך? לא יאומן!", הוא משיב כששומע את שמו, "הייתי חברותא של אביך, ידיד נפש", וכך במאור פנים לכל אחד ואחד. יעידו על כך הבחורים הרבים שליווהו ולא נתנו לעזוב, כשהוא ממהר לשיעור השבועי שהוא מוסר ב'שב שמעתתא'. אבל ראשית הוא התחיל עם סיפור מיוחד, סיפור שהוא מכיר אישית מ'כלי ראשון', הסכיתו וקראו:
הוא היה בחור עם מדות טובות (נקדים את המאוחר ונספר שהיום הוא כבר סבא טוב ותלמיד חכם גדול), עם ראש על הכתפיים, למד באחת הישיבות הטובות ביותר. הוא בהחלט היה יכול להגיע להישגים בלימוד עם קצת מאמץ, אבל אפע'ס משהו בדרך, לא היה ברור מה בדיוק, זה לא היה ככה.
את הספרים הוא הכיר בעיקר מבחוץ, כך גם את היכל הישיבה. בישיבה שהיו בה מאות בחורים, הוא נעלם מהרדאר של הצוות, הוא לא היה מזיק, הוא לא עשה תעלולים, לא הרגיז אף אחד ולא ציער איש, רק את ההורים שלו שהרגישו ש'זה לא זה'. שהוא יכול הרבה הרבה יותר. והם שפכו שיח לבורא עולם, כוסות רבים של דמעות היו מתמלאות, לו רק הניחו אותן ליד הפמוטים של הנרות בערב שבת.
כשהוא הגיע לגיל שידוכין, התוצאות של הבירורים לא נתנו חשק רב לצד שכנגד להתקדם עם השידוך, אבל כשהגיע השידוך שבורא עולם ייעד עבורו 40 יום קודם שנוצר, הוא שלח מלאך מיוחד שיכניס חשק, הרבה חשק. בעצם זה לא היה מלאך אחד, אלו היו גדודי מלאכים.
זה היה שדכן ש'זרק' את שמו של הבחור לחבר שפגש, ושאל אותו אם יש לו משהו בשביל הבת שלו, ההורים של הבת החלו לברר על המשפחה ושמעו דברים מצוינים, כשהגיעו בבירורים ל'חתן שלנו', המנגינות היו שונות, זה לא היה נשמע להם כל כך, והם החליטו שאינה דומה שמיעה לראיה והם יסעו לישיבה, האבא יעלה לבית מדרש, ורעייתו תמתין בציפייה דרוכה לשמוע מה טיבו של בחור זה.
וממחשבה למעשה, לקחו את האוטובוס הנוסע לעיר ישיבתו, ותוך כדי הנסיעה שחו אודות השידוך, ועל מה שבינתיים העלו בחכתם, ועל כך שזה נשמע חריג מדי, תוך כדי הדברים הזכירו את שמו של הבחור, מבלי לדעת שחברו לשיעור יושב בספסל מאחוריהם. החבר התגלה כבחור מעשי ביותר, הוא הזדרז לרדת בתחנה הראשונה בעיר, הרים טלפון לישיבה וזעק באוזני חבריו: "תעירו אותו!!"
הוא הוסיף כמה משפטים, החבר מהצד השני הנהן בראשו, 'יגיד עליו ריעו' התקיים בו בשלמות…
לא עברו דקות מרובות ולפתח הישיבה מגיעים זוג הורים ושואלים: "האם לומד כאן בחור פלוני?". "מה זאת אומרת לומד?", הם נענים, "גש ותראה בעצמך!". אומר בחור נמרץ לאב המתעניין, "אפילו מקום פנוי יש בספסל שלו, תשב לידו ותלמד את לימודיך ותראה בעצמך". מתברר שמשיב חדש מונה בישיבה… במשך השעתיים הקרובות ניגשו אליו בחורים רבים, שאלו שאלות, הקשו קושיות, והוא מצידו שכאמור היה לו מוח חריף בקודקודו, הצליח להיכנס לעניינים והצליח לקיים את המשך המימרא של 'שואל כעניין', ואכן השיב כהלכה, לפחות מבחינתו של האב שבא לראותו וישב כמסומר למקומו. הוא ממש התאפק בחסדי ה' לא לשאול קושיות שהציקו לו בלימודיו שלו. לאחר שעתיים הוא ירד לרעייתו שהספיקה להמתין, ללכת לקניות ושוב להמתין.
"נו?", היא שואלת אותו בקוצר רוח. "מה אומר לך?", הוא משיב, "עולם אכזר, עולם שקרן, עיני ראו ולא זר! בחור מיוחד ומדהים!!"…
ואחרי שבועיים נשברה צלחת למזל טוב!
כולם היו מרוצים, השדכן ש'הלך לו' שידוך בקלות, החברים של החתן שהרגישו ש'עשו' את השידוך, וכמובן המשפחות משני הצדדים. חוץ מהחתן. הוא הרגיש לא נוח, לְמה הכנסתי את עצמי? הוא חשב, האם זה יכול להיות בכלל השידוך שלי אחרי מה ששמענו על הכלה המהוללה?
הוא שם את פניו אל האורים ותומים, והלך אל מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל לשאול איך זה יכול להיות בכלל?
ר' חיים הקשיב לסיפור בכובד ראש, ופנה אליו בשאלה: "אתה יודע כיצד זכית לשידוך נפלא כזה?" ומיד השיב: "בזכות השעתיים שישבת ולמדת!"…