בעיר צאנז היה יום שישי יומא דשוקא, אז היו כולם באים אל כיכר העיר וקונים ומוכרים. זאת ועוד, רוב סוחרי העיר לא היו מחזיקים ברשותם חנויות, אלא באים היו ביום השוק עם עגלות עמוסות סחורות אל כיכר העיר, ושם היו פורשים את סחורתם על השולחנות ומציגים אותן בפני הקונים. מובן שהדבר היה רע בעיני היהודים בצאנז באשר הוצרכו לטרוח ולהתייגע כל-כך בערב שבת קודש, ובפרט בערבי שבתות של ימות החורף אשר אז צריכים היו לקבל את סחורתם בשעה מוקדמת בעוד המסחר בעיצומו.
שלחו הסוחרים היהודים בקשה למושל העיר שיתחשב בשומרי הדת היהודית ויעביר את יום השוק ליום אחר. כשנודע הדבר להגה"ק מצאנז זיע"א, התנגד ואמר כך: לו ידעתם כמה חשוב הדבר למעלה בשמים כשרואים יהודי עומד עם סחורתו ומסביבו קונים רבים החפצים לקנות ממנו, ואינו מתפעל משום דבר אלא מקפל את הכל כדי שיוכל לחזור לביתו ולטבול במקוה לכבוד שבת, וכל שכן אם הוא מקדים לסגור עוד יותר כדי שיוכל לנוח קצת ולאגור כוחות לקראת שבת, לו ידעתם כמה תענוג וקורת רוח זה מביא למעלה בשמים, בטוח הנני שלא הייתם משתדלים להעביר את יום השוק מיום שישי ליום אחר.
הפלא ופלא! הן ידוע שהגה"ק מצאנז היה פוסק גדול, וכוחו של פוסק הלא הוא לשקול את כל הפרטים והשיטות ואז להכריע כדת מה לעשות למעשה. אף כאן ראה הגה"ק מצאנז בקדושתו שני צדדים עומדים לפניו, צד אחד שאין יום השוק מתאים ליום שישי, שהרי ביום שישי צריך האדם להתכונן לשבת, ואם כן, נכון הוא הדבר להעבירו ליום אחר, שהרי עמך ישראל צריכים פרנסה. והצד השני שהשוק מתאים ליום שישי, כי כך נעשה נחת רוח גדולה לשמים. והכריע בכוח הפסק שלו, כיון שכבר נסבב מן השמים כך, לא ישתדלו להעביר את היום השוק ליום אחר, כי כדאי הוא הדבר לעשות נחת רוח לשמים.
מדרגתו של בעל משא ומתן
בניו של ה'חתם סופר' זצוק"ל הביאו שאביהם היה רגיל לומר: כמעט אי אפשר לעלות למדרגה בשמירת שבת של בעל משא ומתן או בעל מלאכה שצריך לסגור את חנותו ולהתכונן לשבת. הווי אומר: הויתור שבעל משא ומתן צריך לעשות כשהוא סוגר את חנותו ומביא את עצמו להרגשה כאילו כל מלאכתו עשויה, מביא אותו למדרגה גדולה כל-כך, אשר כמעט אין שייך שאחר יגיע אליה.
כן ידוע מהמגיד מטריסק זיע"א בספרו "מגן אברהם" (פרשת בלק) שהביא בשם הבעש"ט הק' זיע"א, שמי ששקוע במסחרו כל היום ופתאום הוא נזכר שזמן מנחה מתקרב ובא, ומוציא אנחה מפיו, ועוזב את הכל והולך להתפלל אפילו אינו יודע מה הוא אומר, עושה בזה רעש גדול בשמים.
….ובענין עבודת ערב שבת קודש, גילו לנו הצדיקים כי יש מלחמה. אל תחיה בטעות שכיון שאתה ירא שמים בוודאי כבר תתלהב בקדושת השבת מיום רביעי, ובליל שישי כבר תהיה בהתפשטות הגשמיות ורק תרצה לשיר ולהלל להשי"ת, ושאם אין אתה מרגיש ככה,סימן הוא שאתה מהאנשים הפשוטים ואם כך אתה יכול לעסוק במסחר, עד הרגע האחרון וליפול לבית הכנסת באמצע קבלת שבת ..
תכלית חייך היא להילחם ביום שישי. היום הזה הוא יום מלחמה, שהרי יום הוא שמותר במשא ומתן.. זוהי מציאות האדם בזה העולם . הילחם בזה.
(קטע מתוך שיחה נרחבת ומעמיקה על מלחמת יום השישי כהכנה לקבלת אור השבת פרשת וישב תשפ"ב, מתוך חוברת הבינני)