בשיחה למגזין 'במה' לפני כשנתיים, סיפרה הרבנית מרת שולמית אזרחי ע"ה א"ח יבדלח"ט מרן הגרב"מ אזרחי שליט"א, ובתו של מרן המשגיח הגאון הצדיק רבי מאיר חדש זצוק"ל, על העוז והתעצומות של סבתה ע"ה, אמו של המשגיח זצוק"ל, אשר שלחה אותו בגיל כה צעיר ללמוד תורה.
"הוא עוד לא היה בגיל 13, והיה צריך לנסוע את כל הדרך לבד, בין גויים, מרוסיה לליטא, והגיע למקום שאינו מכיר, לבד. ילד. אמא שלו הכינה לו חבילה של חמאה, לחם וכמה קופיקות וליוותה אותו לרכבת וזהו. היא ידעה שאולי לא תראה אותו יותר כלל, ואכן הם לא התראו שוב.
"היא מאוד אהבה אותו. פחדה ואמרה: אם הם יישארו בעיירה הם יהיו 'עמי ארצים', זו עיירה של 'עמי ארצים' והילדים שלי לא יהיו 'עמי ארצים'! ולכן אני מוכרחה לשלוח אותם. שלחה אותם לסלבודקה בליטא.
"איך אבא הסכים לנסוע ברכבת למעלה מעשרים שעות לבד, למקום שהוא לא מכיר? יותר מזה, הוא אף אמר לאמא שלו: 'אל תדאגי, אני אסתדר'.
"פגשתי את אחותו שהתגוררה שבעים שנה תחת שלטון סטאלין. לאחר שנפלו החומות מיד נסענו לבקרה, היא כבר הייתה מאוד מבוגרת. היא סיפרה לי שמעולם לא אכלה אוכל לא כשר וכמעט לא היה אוכל. היא עשתה לוח וידעה את התאריכים והייתה מודיעה לבית כנסת של זקנים שהיה על יד ביתם.
"שאלתי אותה אם היא זוכרת את אמא שלה, היא הייתה בת תשע כשאמא שלה נפטרה. היא אמרה לי: אני זוכרת שהייתה אומרת: 'מה ייצא מהילדים שלי בעיירה הזו, אם הם יישארו כאן הם יהיו ח"ו 'עמי ארצים'". זה מה שהיא זכרה! אמא שלה הייתה צדקת וזכתה. גם אח של אבא היה גדול בתורה, כיהן כר"מ בישיבה כאן בארץ.
"אמא של אבא נפטרה באופן פתאומי לאחר מספר שנים שאבא הלך ללמוד בישיבה והם לא נפגשו יותר. היא נכנסה לבית של השכנה ואמרה לה: 'השארתי אש דולקת, תשימי לב', והוסיפה משפט שהיה כמו צוואה: 'תשמרי על הילדים שלי'. היא יצאה החוצה והתמוטטה".
הרבנית מדגישה כי כמו אצל אביה מרן המשגיח זצ"ל, אשר אמו התעקשה לשולחו לישיבת סלבודקה ובשל כך צמח והתעלה, כך גם אצל יבלחט"א בעלה הגדול, מרן ראש הישיבה שליט"א.
"גם בבית של ראש הישיבה, אמא שלו החליטה שהוא מוכרח ללמוד. האבא חלה ל"ע במחלת השחפת, באותה תקופה זו הייתה מחלה נוראית, החולה נאלץ לשהות בבידוד ובוודאי שלא לעבוד ולא הייתה פרנסה, הגיעו ממש לפת לחם.
באו ידידי המשפחה ואמרו לאמא: יש לך בן שיכול לצאת לעבוד שיהיה לכם מה לאכול. האמא נעמדה כחומה זקופה ואמרה: 'הוא לא יצא לעבוד, הוא יהיה תלמיד חכם!' היא עבדה קשה ובזכות כך זכתה ב"ה. אם היא הייתה מסכימה הוא היה יוצא לעבוד ומה כבר היה יוצא, וכך בזכות התעקשותה ומסירות נפשה, זכינו וכל הדור זכה".
"האמא נותנת את התשתית בלב", הוסיפה הרבנית לסיום, "אחר כך הילד עצמו צריך לגדול, לעמול. האמא בונה וזה משפיע על הילדים, הילדים רואים אצל האמא האם זה מכל הלב, וזה מאוד משפיע עליהם עד כדי כך שהם רוצים ומתייגעים בלימוד התורה. כל אחת יכולה להשקיע את כל רצונה ושאיפתה, מכל הלב, וכך היא תעניק לילד את התשתית הנכונה ולהתפלל שהילד ימשיך ויגדל".
(אתר 'במה')