*כשנסעתי לארץ ישראל עברתי דרך צרפת, כדי להיפרד מהגאון רבי מרדכי פוגרמנסקי זצ"ל. הגעתי ביום חמישי והודעתי שאני ממשיך ביום ששי בבוקר. אמר לי: "אינך נוסע, ביום שישי לא נוסעים!"
כך נשארתי, וזכיתי לראות את הנהגתו בשבת. את חרדת השבת, את הפחד שלוה אותו במהלכה. ראיתי איך ניקה את הבגדים שלא יהיה בהם שמץ לכלוך או מוך בקפלי הבגדים, והיה קורא בקול: "דאוריתא! חצי שעור אסור מן התורה!"–
ואחר כל זה, לא יצא מביתו כל השבת…
סיפר לי מחותני
*סיפר לי מחותני הרה"ג רבי ישראל משה סלומון שליט"א, שאביו, הגאון רבי ברוך שמעון סלומון זצ"ל רבה של פתח תקוה נלחם שם את מלחמת השבת וארגן שם מחאות והפגנות למען קדושת השבת המתחללת, ונכנס אל הסטיפלר לומר שפנו אליו רבנים בטענה שיש בהפגנות על השבת חשש פקוח נפש.
אמר לו הסטייפלר: "מי אומר שלא צריך מסירות נפש עבור השבת?!"…
*מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל היה בנתניה, הלכתי איתו בשבת וראה את חילול השבת. אמר: "הם אינם חלק מאתנו. כלל ישראל שומר שבת. הם בר מינן!"…
שומר שבת שנחשף למראות חילולי שבת, נפגם אצלו רגש המורא מפני חלול שבת. זו הסיבה להפגנות הגדולות על שמירת השבת וסגירת כבישים בישובים החרדים. לכן, המחאה היא לצורך שומרי השבת, יותר מאשר צורך לכל אחד אחר.
העיר רעשה וגעשה
כשהגעתי לדרום אפריקה מצאתי הזנחה גדולה בשטחים רבים. אחד מהם היה, שבבית הקברות היהודי קברו שומרי שבת בצד מחלליה, דבר האסור מבחינת ההלכה (יורה דעה שסב, ה). באחת הדרשות הראשונות עוררתי על זה, וזימנתי אלי את הנהלת החברה קדישא, הודעתי להם שמכאן ולהבא לא יקברו את שומרי שבת ליד מחלליה.
העיר רעשה וגעשה. רבים שהיו רחוקים מדרך התורה יצאו במחאות נגד הרב המפלג במקום לאחד. דרשו את הדחתי, וכלי התקשורת פתחו במסע הסתה פרוע. לא די שהרב החדש נלחם בחילוניים החיים, הוא עוד מקדש מלחמה נגד המתים, ופוגע במשפחות האבלות בשעתם הקשה. לא הסתפקו בשיסוי, והמשיכו במעשים, הפסיקו כל שיתוף פעולה במפעלים הברוכים שיזמנו בתחומי הקירוב, החינוך, הכשרות והטהרה. האווירה היתה עכורה ומתלהמת.
קראתי לאספה, והם נהרו חדורי רוח קרב, נחושים לשסע את דברי ולפוצץ את האספה.
פתחתי ואמרתי: "ההצעה שהצעתי, היתה למעשה לטובת החילוניים. לפלא בעיני שהם מתרעמים"…
הדברים נתקלו בשתיקת תדהמה. לא הבינו, איך הדרתם היא לטובתם?!
הסברתי: "לאחר פטירת האדם, עולה נשמתו השמימה למסור דין וחשבון. והנה, ביוהנסבורג מתגורר יהודי טוב, ידו פשוטה לצדקה ולחסד, אבל שבת אינו שומר. בא יומו, נשמתו עולה למרום. כל מעשי הצדקה נסקרים, והנה שבר, השבתות מחוללות! אין ספק שיצטדק: אינכם יודעים איך זה ביוהנסבורג, כה קשה שם לשמור שבת… יאמרו לו: מה אתה מדבר, הלא לידך קבור פלוני, והוא שמר שבת. וגם שכנך מהעבר השני שמר שבת, רואה אתה שאפשר… מה יוכל לענות? ודינו יגזר לרעה חלילה"…
קם מנהל החברה קדישא שבעצמו לא שמר שבת, והצהיר: "הרב צודק, איני רוצה להיקבר ליד 'פרומער' שידונוני לפיו!"
משתתפים נוספים הצטרפו אליו, והסערה שקטה…
(מתוך הגדה של פסח 'ויגד משה')