"וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ" (א, יג)
ב"דעת זקנים מבעלי התוספות" מובא: "בפרך – בפה רך. מלמד שתלו לפרעה לבנה בצווארו, שאם יאמר אדם איסטניס אני, אומרים לו: כלום איסטניס אתה יותר מפרעה. וגם אמרו להם מתחילה שיתנו להם שכר רב, ובגלל כן כל אחד ואחד עושה עבודה בכל כוחו ליקח שכר רב, ומשבאו ליקח שכרם אמרו להם לעשות בחנם כמו שעשו בשכר… אכן שבטו של לוי היו חכמים ולא רצו לעשות עבודה, לפי שידעו שעתידין לשאת את הארון, ומתוך כך היו בני חורין".
בימים הראשונים של שעבוד מצרים, הכריז פרעה כי כל מי שישתתף בבניית ערי המסכנות, יקבל כסף על כל לבנה ולבנה. בני ישראל רצו להספיק לעשות הרבה לבנים כדי להרוויח ממון רב, ומתוך תאוות הממון עשו לבנים בכמויות גדולות. לאחר זמן הפסיק פרעה לשלם על העבודה, אבל הכריח כל אחד להשלים את 'חוק הלבנים' שעשה בעת שקיבל כסף. נמצא שכפי מה שהאדם שיעבד עצמו כאשר עבד תמורת ממון, כך הוקשה לו שעבוד מצרים.
זו בעצם פנימיות חטא 'עץ הדעת', שאין לאדם אמונה וביטחון והוא משעבד עצמו להשגת פרנסתו.
נצייר לעצמנו יהודי במצרים שעבד על מדת הבטחון והיה בוטח בהשי"ת שיספק לו פרנסתו. הרי גם כאשר התפרסמה המודעה שעבור כל לבנה ולבנה יקבלו תשלום – בהיותו בעל ביטחון לא היה עמל מעבר למה שנצרך לו לאותו יום. כמו הלל הזקן שהיה מרוויח טרעפיק לצורך אותו יום ותו לא. כך נהגו רבים מגדולי ישראל, שהיו דואגים רק לצורך אותו היום ולא יותר. על רבי משה לייב מסאסוב זצ"ל מסופר שלאשתו היתה חנות, וכאשר הרוויחה די מעות לצורך אותו היום, הוא הורה לה לסגור את החנות. וכך בוודאי עשה גם אותו יהודי בעל ביטחון במצרים: מעשר בבוקר עד עשר וחצי היה עושה שלוש לבנים, מקבל מעט מעות, הולך למכולת וקונה צרכי היום, ושב לישיבת יהודה ללמוד תורה עם כל המרץ. כך הוא עשה בכל יום ויום ולא עלה על דעתו להרוויח עוד כמה מאות שקלים כדי לאגור לימים נוספים. כיון שכך, השעבוד שלו היה קל ביותר.
הגמרא (עירובין יג ע"א) מספרת על רבי מאיר שהיה לבלר, וכתוב במדרש שהיה מקבל עבודה רק בתחילת השבוע, וכאשר היה לו די כסף לצרכי אותו שבוע, שוב לא קיבל עליו מלאכות והיה אומר לאנשים שיבואו עליו בשבוע הבא. זאת מכיוון שלא היה דואג את דאגת המחר, אלא עושה את ההשתדלות הנצרכת לאותו שבוע ולא יותר.
זהו הלימוד משעבוד מצרים, שהאדם משעבד עצמו ללא צורך, ואם היה בעל ביטחון – לא היה צריך לעמול קשה.
(רבי מנשה ישראל רייזמן שליט"א – נאה דורש)