- אבן עזרא: היא קראה בלשון מצרי שם שמשמעותו משה, והתורה קראה משה בלשון עברי. השם משה מתורגם בלשון הקדש מהלשון המצרית, שמו בלשון המצרית היה מוניוס. הסבר נוסף, בת פרעה למדה את לשון הקודש או ששאלה.
- חזקוני: בת פרעה לא הבינה לשון הקודש. ביאור הפסוק: 'וַתִּקְרָא' יוכבד אמו את 'שְׁמוֹ מֹשֶׁה. וַתֹּאמֶר' לה בת פרעה: מדוע קראת לו כך? מה ביאור המילה משה? ענתה לה יוכבד: שהוא לשון המשכה, ובתגובה אמרה בת פרעה: יפה קראת, שהרי 'כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ'. 'משוי' אין כתיב כאן, אלא 'משה' לומר: כשם שמשיתיהו, כן יהיה הוא מושה אחרים, כלומר יהיה מושה את ישראל ממצרים
- רלב"ג: הקב"ה נתן בליבה שתדע את שמו הראוי לו בת פרעה זכתה, שגם הקב"ה השתמש בשם זה, בזכות הנס שנעשה למשה
- דעת זקנים מבעלי התוספות: משבאו הנשים העבריות למצרים למדה בת פרעה את לשון העברים, וכך ידעה איך לקרוא לו, כפי שמצינו שפרעה קרא ליוסף 'צפנת פענח'.
- אלשיך: כשמשתה אותו מהמים ואמרה 'מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה רצתה בת פרעה לקרוא לו על שם המאורע בלשון עברי, ומשלא ידעה איך לקרוא לו, מסרה אותו לאמו שתניק אותו ותגדלו בשנותיו הראשונות. משגדל משה 'וַתְּבִאֵהוּ' אמו 'לְבַת פַּרְעֹה', לימדה אותה ואז 'וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה'. אמו לא קראה לו שם בלידתו או סמוך להצלתו ומשייתו מהמים.
- אור החיים: היא קראה לו באופן סתמי בשם "משה", ובמקביל הכתוב מודיענו את משמעות השם, על שם שמשתה אותו מהמים.
- רש"ר הירש: בת פרעה התייעצה עם אמו בנתינת השם. התייעצות זו מראה על אצילות נפשה של בתיה.
(מתוך סדרת הספרים, תורתך שאלתי שנכתבו ע"י הרב חגי ולוסקי)
משה
"משה" = 345 = "המצרי"
ולכן כנראה קראה לו משה בלשון המצרית