"גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם" (יא, ג)
מלבד כל הניסים הגלויים והמפורסמים שהיו ביציאת מצרים, היה עוד פלא עצום מאד.
בדרך הטבע, לאחר תשע מכות – דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, שבהן עשה להם משה רבנו כזה חורבן עצום במדינה, הוא היה צריך להיות האדם הכי שנוא במצרים. היו צריכים להכריז על הראש שלו פרס של חמישים מיליון דולר.
ומה קרה באמת?
התורה מספרת לנו: "גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם" .
וכלל ישראל, גם הם היו צריכים להיות שנואים מאד בעיני מצרים, כל המכות האלו והחורבן הגדול שלהם היו בגלל כלל ישראל.
ומה היה למעשה?
התורה אומרת שלא, אלא "ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים", כלל ישראל מצאו חן בעיני מצרים, על אף כל מה שהם עברו בגללם.
ויותר מכך, מה הדבר הכי מרגיז שיכול להיות?
שלמה המלך אומר (משלי ל, כב): "תחת עבד כי ימלוך". זה השיא שיכול להרגיז בני אדם, שמי שעד היום היה עבד שלך, נעשה מושל עליך.
וכלל ישראל במצרים היו עבדים, המצרים רדו בהם ועשו בהם כרצונם, עבד כמשמעו! ופתאום עכשיו, כלל ישראל מבקשים מהמצרים שיתנו להם את הרכוש שלהם, "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות".
בת ישראל כשרה, פונה לשכנתה המצרית: 'יש לך איזה בגד יפה? שמלה יפה?'
שואלת אותה המצרית: 'בשביל מה את צריכה את זה?' והיא עונה: 'אני הולכת לזבוח לקב"ה, ואני רוצה בגד יפה'.
'ואת מה את הולכת לזבוח?" מתעניינת המצרית, והיהודיה מספרת ללא מורא: 'את הגטשק'ע שלכם, האליל של מצרים, הכבש!'
'ולמי את הולכת לזבוח?'
'למי שנתן לכם את כל המכות!'
אומרת לה שכנתה: 'ככה, את רוצה שמלה אחת? תיקחי שתים! יש לי בגד יותר יפה! ולמה? כי את מוצאת חן בעיני!' "ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים".
זה הרי היפך של היפך של דרך הטבע. היתה צריכה להיות להם כזו שנאה כלפיהם, שלא יסכימו אפילו להסתכל עליהם.
אומר הסטייפלר זצ"ל ב"חיי עולם" (חלק א פרק טו) דבר שלא שמים אליו לב כל כך: בכל הניסים שהקב"ה עשה במצרים, הוא הראה והוכיח לעין כל שהוא שליט על כל הכוחות: על האויר, על העפר, מים, אש, רוח, ים יבשה, דומם, צומח, חי, מדבר.
וכאן היה גילוי נוסף, גילוי נפלא, שמלבד מה שהקב"ה שליט על הכל, הוא גם שליט על ה'חן', על המציאת חן של אדם בעיני אחר. וכשהקב"ה רוצה שמישהו ימצא חן, כל מהלך השכל מתהפך, והוא מוצא חן.
ובשביל הגילוי הזה, עשה הקב"ה ש"גם האיש משה גדול מאוד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם". משה רבנו שהביא עליהם חורבן נורא בתשע מכות, היה האישיות הנערצת ביותר בכל מצרים. וכלל ישראל שהיו עבדים ונתקיים בהם: עבד כי ימלוך, נתן ה' את חינם בעיני מצרים.
מה זה נוגע למעשה?
יש אנשים שיש להם אמונה וביטחון, הם מאמינים שהכל משמים: בריאות משמים, פרנסה משמים, הכל משמים! אבל כשזה מגיע למציאת חן, שם הם כבר שוכחים את הקב"ה.
בחור נמצא בשידוכים, לפעמים הוא חושב: פלוני קלקל לי הוא אמר לההוא ככה, ובגלל זה הם חשבו ככה, ולכן הם לא רוצים.
ולפעמים בחור מסתפק לעצמו: לגדל זקן או להתגלח, והוא חושב שאם הוא יתגלח יהיה לו יותר מציאת חן. ולחילופין, אם הוא יתלבש ככה, יותר ירצו אותו, הוא ימצא יותר חן בעיני המדוברת.
פרשה זו באה ללמדנו להתחזק גם באמונה זו, שגם בענין 'מציאת חן' הכלה כל בידי שמים. נכון, צריך לעשות השתדלות, כמו שבכל דבר צריך לעשות השתדלות. אבל חובה לזכור שזה רק מצד חובת ההשתדלות, אבל זה לא תלוי בך. וכמו שבכל השתדלות יהודי מאמין יודע שהעיקר בידי שמים, אף נשיאת חן עיקרה בידי שמים, וברצונו תמצא חן אפילו שהוא נגד השכל, כמשה רבינו וישראל שמצאו חן בעיני המצרים.
(רבי אליהו דיסקין שליט"א- נאה דורש שמות)