צוות 'לקראת שבת'
"ותען להם מרים" (ט"ו, כ"א)
את המאמר הבא מצאנו בכתביו של אחד מבוגרי ישיבת קמניץ שיחי', אברך יקר שלפני עשרות בשנים היה שותה בצמא את דבריו של המשגיח דישיבת קמניץ, הגאון רבי משה אהרן שטרן זצ"ל.
אותו תלמיד היה מקליט את השיחות ולאחר מכן תימלל אותן. בתקופה האחרונה העביר אותן לידי צוות 'לקראת שבת', שמהפך בתוכן רב האיכות ורב הכמות, ודולה ממנו פנינים יוצאות דופן, בעלי חן מיוחד במינו.
המאמר שלפניכם מעובד מתוך שיחה שמסר הגרמ"א זצ"ל בפני 'ועד' של חתנים, כהכנה לקראת חתונתם, ובתוך הרעיונות העמוקים ומלאי החכמה, הוא גם סיפר אודות מורו ורבו הגאון רבי שלמה היימן זצ"ל, אצלו למד הגרמ"א שטרן בישיבת 'תורה ודעת' בניו יורק.
הגר"ש היימן לא זכה לילדים משלו. תלמידיו היו בניו, הם היו בני בית אצלו, ובתקופה האחרונה כשהיה חולה מאוד, הם היו יושבים על יד מיטתו במשמרות, ומסייעים לרבנית לסעוד אותו.
אנחנו היינו הבחורים המבוגרים בישיבה, מספר הגרמ"א שטרן לתלמידיו, ולכן עלינו אח"כ לנחם את ה'רעבצ'ן' – הרבנית שנותרה אלמנה.
"הרבי לימד אתכם שיעורים בתורה", סיפרה הרבנית לתלמידים, "הוא לימד אתכם איך לומדים גמרא, איך לומדים תוס', איך לומדים ראשונים ואחרונים.
"אני אלמד אתכם שיעור מסוג שונה", הוסיפה הרבנית, "אני אלמד אתכם איך צריך בעל להתנהג לאשתו…
"כשאני התחתנתי עם ראש הישיבה, עם רבי שלמה, שאלתי אותו את השאלה שכתובה בתורה בפרשת בהר 'וכי תאמרו: מה נאכל'?
"שבעת ימי המשתה הסתיימו, עכשיו צריכים לדאוג לפרנסה. באותם זמנים לא היו כוללים, מי שלא הלך לעבוד נשאר רעב…
"אמר לי בעלי שהוא באמת צריך לחשוב על זה. הוא אכן התחייב בכתובה לזון ולפרנס ולכלכל, והוא מתכוון לעמוד בדיבורו. הוא יחשוב על רעיון כיצד יוכל להרוויח את פרנסתו בלי לצאת מהלימוד.
"אמרתי לו, לבעלי רבי שלמה, אולי תהיה רב? כך תוכל גם ללמוד וגם תקבל משכורת מהקהילה שבה תכהן בתפקיד.
"הוא אמר שזה באמת רעיון טוב, אבל יש בעיה. כדי להיות רב צריכים ללמוד קודם, צריכים לדעת. אי אפשר לפסוק ככה על שאלות, בלי להכיר את הנושאים האלו על בוריים.
"יש לי עצה מאוד טובה", אמרתי לבעלי הטרי, "אתה תהיה רב, ואני אגיד לך איך תפסוק. כל פעם שתהיה שאלה בעניין של איסור מדאורייתא, תפסוק 'לחומרא', וכשתהיה שאלה בנושא שהוא מדרבנן, תפסוק 'לקולא', הרי זה כלל ידוע ספיקא דאורייתא לחומרא וספיקה דרבנן לקולא. הנה, לימדתי על רגל אחת את כל התורה כולה, עכשיו אתה יכול כבר להיות רב!"
עכשיו תגידו לי אתם, אם האשה שלנו היתה מציעה לנו כזה רעיון 'פשוט', להפוך לרב ולפסוק לפי הכלל האמור, מה היינו אומרים לה? היינו נותנים לה כזאת 'שטיפה' הגונה, מה זה? את יודעת שש מילים ששמעת בבית אבא, ולפי זה את רוצה שאפסוק את ההלכות בכל התורה כולה?…
אבל רבי שלמה ענה בצורה חכמה יותר, כך היא סיפרה לנו…
"פייגלע", קראו לה צפורה, "על כל שאלה שהיא מדרבנן, אני יכול עם פלפול קטן להפוך אותה לשאלה מדאורייתא, וכל שאלה שהיא בעניין שהוא מדאורייתא, אני יכול להפוך אותה לשאלה בדרבנן עם פלפול נוסף.
"לכן העצה הזאת, הגם שהיא עצה מאוד טובה, היא לא ישימה, צריכים ללמוד כדי לדעת איזה פלפול כן לומר ואיזה פלפול לא לומר, להבדיל בין דאורייתא לדרבנן, והלימוד הזה לוקח הרבה זמן…".
מה משכורתי?
עברו כמה ימים, ורבי שלמה חוזר הביתה ובפיו בשורה משמחת מאוד. את כל זה היא סיפרה לנו.
"פייגלע", הוא אומר לה, "יש לי בשורה טובה. היום קיבלתי 'שטעלע', קיבלתי תפקיד! רבי אלחנן וסרמן דיבר איתי ונתן לי את התפקיד. נהייתי המגיד שיעור, של השיעור השני בישיבה בברנוביץ. רבי אלחנן עצמו מוסר את השיעור הגבוה, ואני אמסור שיעור אחד מתחתיו, לבחורים יותר צעירים קצת.
"מאוד שמחתי לשמוע את דבריו", היא מספרת, "אבל רציתי לדעת 'למעשה'… כמה כסף ישלמו לנו בתור משכורת על מסירת השיעור של בעלי…
"אבל רבי שלמה לא ידע מה לענות לי.. 'אני דיברתי עם רבי אלחנן על הכל', הוא אמר, 'דיברתי אתו על השעה בה אמסור את השיעור, על המיקום, על קצב הלימוד, ועל סדר ההכנה וסדר החזרה שאני צריך להיות בהם בבית המדרש של הישיבה.
"'רק על דבר אחד שכחתי לשאול אותו… שכחתי לדבר איתו על המשכורת'…
"אני כבר הבנתי שיהיה לו קשה להיזכר בזה גם בהמשך", סיפרה לנו הרבנית, "ואמרתי לו: בסדר גמור. אתה תתכונן ותלך למסור את השיעור, ואני אדבר עם רבי אלחנן וסרמן על הנושא של המשכורת".
"הלכתי לרבי אלחנן", היא מספרת, "נכנסתי ושאלתי אותו: 'נו… הגידה נא לי מה משכורתו של בעלי. כמה ישלמו לו?'.
"רבי אלחנן ענה לי בפשטות: 'אל דאגה! אני מבטיח לכם שאדאג שישלמו לו לא פחות ממה שמשלמים לי'…
"יצאתי שמחה ומאושרת. בעלי התקבל רק עכשיו כמגיד שיעור, וכבר משלמים לו משכורת כמו ראש הישיבה בעצמו. איזה יופי!
"אבל אחרי שעבר חודש ויותר, ולא קיבלנו אפילו לא פרוטה אחת, ניגשתי לרבי אלחנן פעם נוספת ובפי טענה. הרי הבטחתם לי, משכורת כמו של ראש הישיבה, למה לא נתנו לנו כלום? אני לא חושדת באדם חשוב כמו הראש ישיבה שהוא חלילה מכזב לי, אבל אני רוצה לדעת למה לא הגיע הכסף.
"אמר לי רבי אלחנן: 'אני עמדתי בדיבורי. הוא לא קיבל אפילו לא פרוטה אחת פחות ממני. לי לא משלמים כלום וגם הוא לא קיבל כלום…'.
"עם זאת, כשהוא ראה את גודל הצער שלי, הבטיח לי רבי אלחנן שמעתה בעלי יקבל יותר ממנו, הוא ידאג שכן ישלמו לו משכורת, ואכן מאותו הזמן הם היו משלמים את שכרו מדי חודש בחודשו".
גבאית צדקה
"תדברו עם הנשים שלכם בעדינות ובכבוד, כמו שרבי שלמה היה מדבר איתי", ציוותה עלינו הרבנית, "תתנהגו כמו שהוא התנהג".
ואז היא סיפרה סיפור חזק: "הסדר בבית שלנו היה, שבעלי היה מתפלל ערבית ובשעה שמונה חוזר הביתה. היינו אוכלים יחד ארוחת ערב משמונה עד שמונה וחצי, ובשעה שמונה וחצי הגיע בחור שהיה לומד איתו בחברותא בבית, עד השעה עשר וחצי.
"מאחר ולא היה לי מה לעשות בבית, ולא רציתי להפריע להם, הייתי יוצאת מדי ערב בשעה שמונה וחצי מהבית, והפכתי לגבאית צדקה. הייתי אוספת כסף לעניים, ליתומות ולאלמנות, ואחרי שעתיים וחצי הייתי חוזרת הביתה, בשעה 11 בלילה בערך".
עכשיו כדאי שתקשיבו טוב מה מספרת הרבנית, מה קרה כשהיא היתה חוזרת הביתה. צריכים להכיר את רבי שלמה, כדי להבין את המשמעות. הוא היה כזה עדין נפש, באופן מיוחד. למדן מובהק, הוא היה עילוי של ממש, הגר"מ פיינשטיין זצ"ל אמר עליו, שהיה יחיד הדור בלימוד גמרא לאמיתה של תורה. היו שם כל גדולי ראשי הישיבות של אמריקה, רבי משה פיינשטיין לא נשא פנים לאף אחד, הוא הצהיר במפורש שרבי שלמה היה יחיד הדור!
בכל אופן מספרת הרבנית, מה קרה כשהיא חזרה הביתה? –"על השולחן היו כבר מונחות שתי כוסות עם פרוסת עוגה, הקומקום עם המים כבר עמד על האש, וכשאני נכנסתי הוא הכין לי כוס קפה, ועוד כוס קפה עבורו…
"שאלתי אותו לא פעם ולא פעמיים: 'אתה צריך להכין לי קפה? אני צריכה להכין לך!' הוא אמר לי: 'לא! את הסתובבת בחוץ ואני ישבתי בבית בנחת. בוודאי שמן הצדק הוא שאני אכין את הקפה עבורך!'…
"כשהייתי נכנסת לחדר לישון, המיטה כבר היתה מוכנה, הוא סידר את החדר כדי שלא אצטרך לטרוח, הכין 'נעגל ואסר' (מים לנטילת ידיים), הוא עשה כל מאמץ כדי שבבית תשרה אווירה נעימה, כדי לתת הרגשה שהוא מכבד ומעריך. ככה תתנהגו גם אתם לנשותיכם".
מסכת 'בין אדם לחברו'
עוד סיפר הגאון רבי משה אריה שטרן לתלמידיו: "היה לי רבי, הבן של רבי אלחנן וסרמן הי"ד, רבי שמחה וסרמן זצ"ל, הוא היה הרבי שלי מלפני ארבעים ושש שנים, ב'בית מדרש עליון' בלייקווד.
"אנחנו למדנו אצלו מסכת שבת, הוא היה המגיד שיעור שלנו. אני יכול להעיד שהוא למדן עצום.
"הדרך ארץ והכבוד שהוא נתן לרעייתו, זה כבוד מלכים ממש! כמו שנותנים למלכה. רק לבת מלך נותנים כזה כבוד עם כזו דרך ארץ וכזאת נעימות… אמרתי לו פעם: 'שהרבי ימחל לי, עם כל הכבוד שלמדתי אצלכם מסכת שבת, ה'בין אדם לחברו' שלמדתי אצלכם, זה היה לימוד יותר גדול…'".
אני רוצה גם לספר לכם, על הנהגה מיוחדת של מרא דאתרא דירושלים, רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, גאון וקדוש הדור.
כמובן שהוא לא רצה לדבר דברים בטלים, אבל הרי צריכים לדבר עם האשה לפחות מיעוט שיחה, אז מה עושים? הוא מצא פתרון. הוא אמר לאשתו: 'את יודעת מה? אני עושה איתך סדר, כל יום נלמד ביחד חצי שעה 'עין יעקב'. כל האגדתות שבש"ס. זה מרתק, זה גם מאוד חשוב לדעת את הסיפורים האלו, וגם נושא מעניין לשיחה בלי לבטל תורה חלילה'.
כשהוא היה לומד 'עין יעקב' הוא היה אומר לה פירושים מענייניים, סיפורים נפלאים, זה היה מתוק מדבש ונופת צופים.
רבי יוסף חיים הרי היה בקי בקורותיהם של כל הגדולים, והוא הכניס את הידע העצום שלו בתוך ה'עין יעקב', בשילוב עם ההסברים לדברי חז"ל. זה היה פשוט נפלא.
השכנות שמעו שרבי יוסף חיים מוסר שיעור כזה נפלא לרעייתו מדי ערב, אז הן שאלו את הרבנית, "אולי גם אנחנו נצטרף? אם הרב מדבר באופן שמתאים לך, גם אנחנו יכולות לשבת ולהקשיב, אכפת לך שנצטרף?"
השיבה הרבנית בשאלה: "למה לא? באמת אין לי התנגדות שתצטרפנה, אבל אני אשאל את פי בעלי אם גם הוא מסכים לכך".
שמע רבי יוסף חיים את השאלה, והשיב בשלילה נחרצת: "מה פתאום? הרי זאת החצי שעה ביום שאני מקדיש במיוחד עבורך, איך אפשר להפוך אותה לשיעור שאני מוסר לעוד אנשים? זה כבר לא יהיה במיוחד עבורך!"…
רבי יוסף חיים זוננפלד היה אדם גדול מאוד, הוא נשא על כתפיו את העול של כל ירושלים. הוא החזיק כוללים ומסר שיעורים, ישב בדין וניהל את כל עול הרבנות של העיר כולה, אבל הוא ידע שגם האיש הכי עסוק בעולם, חייב להקדיש זמן מיוחד לשבת עם בני ביתו ולהשקיע בהם, וזה רבותי, לימוד חשוב שכל אחד ואחד מכם צריך ללמוד, לפני שהוא מתחתן בשעה טובה ומוצלחת.