זכיתי פעם לשמוע שסיפרו למרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, שיש איזה סוחר אתרוגים שהתבטא, שבין ראש השנה לסוכות הוא "ישן רק ברמזורים", והסביר, שעכשיו זה 'הימים שלו', אין לו זמן לישון, הוא יודע שאם לא יעבוד עכשיו, לא יהיה לו פרנסה לכל השנה.
אמר לו ראש הישיבה מיד, "אצלנו תמיד אלו הימים שלנו".
אני חושב שזה משפט שמאד משקף את ההסתכלות שלו וכל צורת החיים שלו שהרגיש כל הזמן את ה'בואו ונחשב חשבונו של עולם'.
זוהי הסתכלות של אדם גדול על ניצול הזמן, והייעוד של האדם בחיי חיותו, ואת ההסתכלות הנכונה שיש להביט על החיים ולהרגיש כל הזמן 'בואו ונחשב חשבונו של עולם'
לנצל כל רגע
סיפר לי יהודי שבנסיעה שהוא נסע עם ראש הישיבה לברית בירושלים, ראש הישיבה ישב והוציא ספר ללמוד תוך כדי הנסיעה, אולם ראש הישיבה הרגיש לא נעים שהוא יושב ולומד ואותו אחד נוהג, אז הוא הסביר את עצמו, ועשה עצמו כאילו כמתנצל, והתחיל לדבר איתו על יקרות הזמן, כמה תורה אפשר לחטוף בכל דקה, וכמה אפשר לזכות, ובכך לתת לו את ההרגשה הנעימה. כפי הנראה כל צורת העבודה שלו היה בכאלו דרגות גבוהות, הבין אדם לחבירו והרגישות לזולת היה בכזו גדלות נוראה כמו שהיה בכל עבודת ה' שלו.
ניצול הזמן
בלימוד התורה הק', הייתם צריכים לראות איך שבכל הזדמנות היה מזכיר שהחפץ חיים זצ"ל כותב שבכל דקה אפשר לדבר 200 מילים!!!, ולפי הגר"א ז"ל שכותב שכל מילה של תורה זה מצוות עשה דאורייתא של לימוד תורה, אז בדקה אפשר להרויח 200 מצוות דאורייתא!!!…
אני זוכר איך שפעם אחת שהיינו יושבים ולומדים עמו לפני ותיקין, אז דרכו בקודש שהיה מתעטף בטלית שלושים דק' לפני הזריחה, ופעם אחת שאל כמה זמן נשאר לנו עד התפילה?, אז אמרנו לו: שתי דק'. הוא מיד הוא קרא: "שתי דקות זה 400 מילים!!!
היינו רואים במוחש אצלו מה הערך של שתי דקות בלבד!!!
אנחנו לא יודעים מה ערך של הדקות, אבל ב- שתי דקות אפשר לעשות המון מצוות, ב- שתי דק' אפשר לחזור בתשובה ולהשתנות, וכמו שאמרו חז"ל: "יש קונה עולמו בשעה אחת" [ע"ז י:], זו היתה האימרה הקבועה השגורה על לשונו, ככה כל דבר היה אצלו, לנצל להרויח כל דקה בעוה"ז. ועד זיקנה ושיבה היה אפשר לראות אותו חי בכזה חטיפות, איך היה חוטף כל שניה, הוא לא ויתר אפי' על דקה אחת בחייו. והיה מתייגע על כל מילה בגמ' הקדושה, וזכה לסיים את כל הש"ס ואת כל השו"ע בעיון ממש.
זריזות בקימה
למדנו אצל ראש הישיבה מסכת זבחים, השיעור היה מתקיים באשמורת הבוקר, בתחילה הזמן הרשמי היה בשעה ארבע בבוקר, אח"כ הזיזוהו לשעה ארבע ורבע, עוד לפני תפילת ותיקין.
הוא היה קם מוקדם, כמו גיבור חיל.
בדרך כלל כשהיינו באים בקבוצה הוא כבר היה ער, וגם אם היה קורה שבאותו זמן היה ישן, אבל הוא רק שמע רשרוש שהולך ומתקרב והיה מבין שכבר באו חברי השיעור, אז הוא פשוט היה קופץ מהמיטה, ולא משנה באיזה גיל זה היה.
('קניני תורה' להגאון ריב משה סחייק שליט"א, מפי הגה"צ רבי גדליה הוניסברג שליט"א נכד מרן)