"לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ" (כ, יד)
ה"חפץ חיים" זצ"ל זכה להיות רבן של כל ישראל בכל המובנים. רבי חיים עוזר גרודזי'נסקי זצ"ל אמר, שהמספר סיפור מה"חפץ חיים" על שולחן שאכל עליו, יוצא בזה ידי חובת אמירת דברי תורה על השולחן, משום שכל סיפור על ה"חפץ חיים", כל דיבור שיצא מפיו הקדוש, מחושבן עם איזושהי הלכה.
אתן דוגמא: יש סיפור ידוע על ה"חפץ חיים", שהעוילם מספר אותו בצורה אחת, והרב מבריסק סיפר אותו בשינוי קטן, כך שמעתי ממקור ראשון ממי ששמע מהרב מבריסק זצ"ל, וזה הופך את הסיפור למוסמך יותר:
מעשה באדם שבא ל"חפץ חיים" וביקש לפרוט שטר של מאה רובל לשני שטרות של חמישים. ה"חפץ חיים" נתן לו את שני החמישים, והלה נטלם וברח, מבלי לתת ל"חפץ חיים" את השטר של המאה. פשוט גנב.
ה"חפץ חיים" רדף אחריו, וכפי שהעוילם מספר, קרא לעברו "מחול לך", כדי להסיר ממנו את איסור הגזל. כדי להינצל מהאיסור לא די שהנגזל ימחל לגנב במקומו, מבלי שהגזלן ישמע מפיו את דבר המחילה.
אמנם, הסיפור האמתי, וכפי שסיפרו הרב מבריסק, הוא שה"חפץ חיים" רדף אחריו וקרא לעברו "הפקר!"
למאי נפקא מינה?
אומר הרב מבריסק: אם ה"חפץ חיים" היה אומר לו רק "מחול לך", אמנם היה מנקה אותו מאיסור גזל, אבל עדיין היה נותר עליו איסור "לא תחמוד", שהרי הוא חמד את כספו של ה"חפץ חיים". אבל כיון שאמר לו "הפקר", הציל אותו גם מאיסור "לא תחמוד", משום שאיסור "לא תחמוד" נאמר רק על "בית רעך" ואין איסור לחמוד בית של הפקר.
הוא אשר אמר רבי חיים עוזר: כל מילה של ה"חפץ חיים" מדוקדקת ומחושבנת עם ההלכה.
(רבי יצחק קולדצקי שליט"א– נאה דורש)