מעשה באדם, שלא היה כל כך שומר תורה ומצוות, שהזדמן לשיעור תורה ושמע מהרב שעל כל דבר שקונה לשבת יאמר: "לכבוד שבת קדש" לפי שהדיבור פועל הרבה בקדושה (משנ"ב בסימן רנ סק"ב). הוא קיבל על עצמו לנהוג כך.
ביום חמישי נכנס האיש לחנות, וקנה מוצר לשבת. כשהגביהו קרא בקול רם: "לכבוד שבת קדש". כל האנשים שעמדו לידו נבהלו, וגם הוא בעצמו התבייש, אך כל זאת לא מנע ממנו להמשיך בקבלה שקיבל על עצמו.
למחרת נכנס לחנות דגים גדולה בשוק. לאחר שבחר דג שמן וטוב, הגביהו וקרא בקול רעש גדול: "לכבוד שבת קדש"… האנשים מסביבו הביטו בו בתמיהה, והוא לא ידע היכן לטמון את ראשו מרב בושה. הוא מיהר לשלם את הכסף ולעזוב את החנות.
ביום ראשון הזדמן שוב לאיזשהו שיעור תורה, ושמע את הרב, שאותו לא הכיר, אומר לציבור ש'דרך ארץ קדמה לתורה' נאמר גם לגבי קיום מצוות. על האדם לקים מצוות בצורה נינוחה, שלא תזיק לבריות, ושלא תגרום חילול השם.
כדוגמא לדברים הביא הרב, שביום שישי האחרון, הוא היה בחנות דגים בשוק, ולפתע הגיע אדם לקנות דג, והחל לקרוא בקולי קולות: "לכבוד שבת קדש", בצורה שהבהילה מאוד את הלקוחות שהיו בחנות.
הלה שמע את הדברים, ולבו התכווץ. הוא מיהר לביתו וסיפר לאשתו: "אין לך מושג איך הרב דיבר כנגדי בשיעור. אמנם אף אחד מהשומעים לא הבין שהכוונה אלי, מכל מקום, לפי דבריו לא עשיתי טוב, ואני אנה אני בא? בסך הכל התכוונתי לעשות מצוה".
האשה רצתה לנחמו ולעודד את רוחו, והחליטה לצאת איתו לטיול רגלי. בהיותם מהלכים בדרך, עברו ליד מסעדה של דגים, וריח הדגים התפשט לרחוב. היא ביקשה מבעלה להיכנס למסעדה ולהזמין להם מנה קטנה, דא עקא, הבעל מצא בכיסו שטר של עשרים שקלים, ותו לא. נכנס עם אשתו למסעדה, וביקש מבעל המסעדה שיביא להם חתיכת דג קטנה – בשווי עשרים שקלים ולא יותר.
כעבור כמה דקות הגיע בעל המסעדה ובידיו מגש עמוס בדגים.
"הדגשתי לך מראש שאין לי יותר מעשרים שקל", קרא לעברו הבעל ההמום.
השיב לו בעל המסעדה: "תאכלו בהנאה, לבריאות, וכשתסיימו אספר לכם מדוע הגשתי לפניכם את המגש הזה".
לאחר שסיימו, החל הלה לספר:
"הייתי אדם מסורתי. השתדלתי לשמור שבת וללכת לתפילות. דא עקא, השקעתי את ראשי בעסקים, ואט אט עזבתי גם את המעט שקיימתי. התקיים בי מקרא שכתוב (דברים לב, טו): 'וישמן ישורון ויבעט' ….
"והנה לאחרונה אשתי החלה לדבר על ליבי, לשוב לכל הפחות למה שהיינו בתחילה, ולשמור שבת. ואני השבתי לה: 'אם הקב"ה ישלח לי סימן מן השמים – אקבל על עצמי לשמור שבת!'.
"היות ויש לי מסעדת דגים, הלכתי ביום ששי האחרון לבדוק כמה חנויות דגים בשוק. נכנסתי לאחת מהחנויות, ולפתע נכנס לשם יהודי וקנה דג, וצעק בקול גדול: 'לכבוד שבת קודש'. הלקוחות אמנם נבהלו, וחלק מהם החלו לנוס מהחנות, אבל אני הבנתי את הסימן שהקב"ה שלח לי כבקשתי. את השבת האחרונה כבר שמרתי.
"מיד כשנכנסת למסעדה זיהיתי אותך. אתה האיש שלו אני חייב את חיי! בזכותך שבתי לשמור שבת, ובע"ה להוסיף ולהתחזק עוד ועוד!"…
"תמים תהיה עם ה' אלוקיך". ה' אוהב את התמימות הזאת.
אותו יהודי תמים, שקיים את ההלכה ששמע מהרב הראשון בתמימות ובלי להתבייש, זכה לחזק יהודי אחר בשמירת שבת.
(מתוך הספר 'משכני')