"כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שׁוֶֹה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ" (ז, ד)
מה ביאור דברי אסתר?
- רש"י: אסתר אמרה שהצר שרודף אותם (המן) אינו חושש לנזק שייגרם מכך למלך, שאילו היה דואג למלא את רצון המלך, היה מציע לו למכור אותם לעבדים ולקבל את הממון או להפוך אותם לעבדיו. גזירת ההריגה מוכיחה שלא אכפת לו מהמלך, ועושה הכל רק משנאתו אותם.
- ילקוט מעם לועז: אסתר לא התכוונה להחריש על מכירתם לעבדים, אלא אמרה למלך שאילו היו רק נמכרים לעבדות, היתה שותקת ולא ממהרת לבוא למלך בבהילות, תוך סיכון עצמי, שהרי עומד לרשותה זמן רב להשפיע על הגזירה, אולם משנמכרו להריגה, לא ניתן עוד להחריש ולהמתין.
- אלשיך: אסתר אמרה למלך שאילו המכירה היתה "כלכלית", ואחשורוש היה מרוויח ממכירת היהודים, על כך היתה מחרישה, אך בהריגת היהודים הלא אינו מרוויח, ואדרבא, מפסיד ממון, את המיסים והארנונה שהם משלמים, ועל הפסד כספו אינה רשאית לשתוק.
"אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ" (ג, ט)
מדוע המן אמר 'יִכָּתֵב לְאַבְּדָם', ולא אמר במפורש שרוצה להרגם?
- אלשיך: על אף שכוונתו היתה להשמידם, הוא לא הוציא זאת מפיו, אלא רק אמר 'לאבדם', בערמימות רבה ונקט בלשון שיכולה להשתמע למובן שונה, לשלול שלל ולבוז, מחשש שהמלך יסרב לאשר את השמדתם. המן תכנן שבמידה ואחשורוש ידחה את תכניתו להרוג אותם, לפחות יבקש לאשר לאבד את ממונם, ועל כן נקט בלשון דו משמעית, שהתכוון לשנות באגרות את המילים, ולהתאימן לתכניתו.
- מלבי"ם: כדי לשכנע את אחשורוש בקלות, נקט המן בלשון שמשתמעת לכמה מובנים, כשאחד מהם משמעותו שרצונו היה רק לאבד את צורת האומה, כלומר לבטל את דתם ולהכריחם לשמור דתות של עמים אחרים. אחשורוש כלל לא העלה בדעתו שהמן מתכוון להריגה ואיבוד נפשות.
- שער בת רבים: כשהגיע המן למלך, חשש שהוא לא יסכים להצעה שפלה ואכזרית, ולכן ביקש ממנו רק הסכמה עקרונית ופנה אליו בלשון עמומה – "יִכָּתֵב לְאַבְּדָם", בלשון נסתר, הוא לא פירט לו מי יחתום, מי יעשה זאת וכו'. לאחר שהשיג את מבוקשו, כשהסכים המלך לתכניתו והסיר טבעתו, לא הסתיר המן את זהות החותם, "בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ, נִכְתָּב וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ".
"וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ" (ח, ט)
מדוע המתינו עד אז, הרי המן נהרג בחודש ניסן?
- מנות הלוי: לאחר שנענה לבקשתה הראשונה של אסתר ותלה את המן, חש אחשורוש שעשה רבות עבורם, ואיש לא יעז לפגוע בהם. מאחר שגם אסתר וגם מרדכי ידעו שיש עוד זמן עד מועד הגזירה, החליטו להמתין ולא לבקש עוד מהמלך בסמוך לתליית המן, ועל כן דחו את בקשתם למשלוח האגרות הנוספות בכמה חודשים עד חודש סיון.
- הגר"א: מרדכי רצה שהשליחים שהעבירו את האגרות הראשונות יפיצו גם את האגרות השניות, משום שסבר שאם יקחו אותן שליחים אחרים, מקבלי האגרות השניות יטילו ספק במהימנותן, לעומת זאת הוא סבר שאם יישלחו בידי שליחי האגרות הראשונות, אזי בנוסף על שליחותן, הם יסבירו את פשר משלוח האגרות השניות, ועל כן העדיף להמתין עד לשובם. מששבו (לאחר שליחות שנמשכה זמן רב), שלח אותם מרדכי בכ"ג סיון עם האגרות השניות.
"וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם" (י, א)
מדוע חשוב להשמיענו זאת בסוף מגילת אסתר?
- מגילה יא ע"א: "ור' חנינא אמר: שהכל נעשו רשין בימיו, שנאמר 'וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס', הוא אחשורוש, הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו".
- רבי יוסף קרא: משום שבתחילת המגילה כתוב 'וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה', הוצרך הכתוב להשמיענו כאן ששינה את מדיניותו.
- אלשיך: ללמדנו את דרכי ההשגחה העליונה, שלאחר שביטל את עבודת ביהמ"ק מרדו בו 113 ממדינותיו, ונשארו לו רק 127. כדי לשמור על קשר טוב עם הנותרים, עשה משתה גדול והראה את עושר כבוד מלכותו, ולא דרש מהם מס, משום שלא היה צריך להם. כעת משהטיב לישראל, אין צריך לומר שחזרו לו כל 240 המדינות, אלא שהיה רודה בחזקה ולא רק ששם 'מַס עַל הָאָרֶץ', אלא ששם גם על 'וְאִיֵּי הַיָּם'.
- מלבי"ם: המגילה מספרת איך הצליח מרדכי בהנהגתו בענייני המלוכה, שצבא המלך כבש מדינות רבות, עד ששם מס על כל הארצות הסמוכות למלכותו, כולל גם את איי הים הרחוקים. המגילה מייחסת זאת למלך מצד כבודו, על אף שמצד האמת מרדכי עשה זאת.
- (מתוך הספר 'מה שאלתך' בעריכת הרב חגי ולוסקי)