בגליון 'לקראת שבת' של חג הפסח, אנו מביאים שיחה מרתקת ובה פרקי הדרכה וחינוך מפי מרן הגאון רבי שלמה קנייבסקי שליט"א, ראש ישיבת 'קרית מלך', המבוססים על האופן בו גידל אביו מרן שר התורה זצ"ל, את ילדיו וחינכם לתורה וליראת שמים
אנו מביאים בפניכם קטע קטן מתוך השיחה המרתקת.
"אבא היה אדם עסוק", אומר ראש הישיבה שליט"א, "לא היה לו זמן לשחק איתנו סתם ככה או לפטפט פטפוטי סרק. אבל הוא היה אבא במשרה מלאה.
"קודם כל, כל מה שקשור ללימודים הוא התנהג כמו כל אבא. הוא היה בוחן אותנו על מה שלמדנו בחיידר, מבקש לראות את הציונים למבחנים, וכל שבוע היה ממלא את ה'דף קשר' למלמד, וכותב ציון על כל אחד מהמקצועות שבהם הוא בחן אותנו.
"וכאן היה משהו מאוד מעניין. אבא זצ"ל יצר מצב כזה שבו יש שתי דרגות של מצוין. יש ילד שיודע מצוין ואבא כותב לו בדף הקשר מצוין, כמו שמקובל. אבל יש גם דרגה ב', מקרה שבו המצוין הוא לא מושלם, זה מצוין עם נו"ן סופית עקומה… הוא פשוט היה מסלסל מעט עם העט, את החלק האות האחרונה של המילה 'מצוין', וזה היה בשבילנו עונש נורא ואיום. אם חלילה קרה שאבא היה כותב לאחד הילדים מצוין עם נון עקומה, זאת היתה ממש טרגדיה…
"אני מניח שהמלמדים בכלל לא ידעו את הסוד, זה נועד עבורנו, שאנחנו נדע שבשבוע הבא אנחנו צריכים לחתור ל'מצוין עם נון ישרה', ובאמת, זה כמעט לא קרה שהוא היה צריך לעקם את הנון, כי ידענו שזה הדבר הכי חשוב להורים שלנו, שנצליח בלימודים.
"ואם קרה שהמלמד היה שולח פתק עם דיווח על התנהגות לא נאותה חלילה או איזו הערה אחרת, אבא היה מתייחס לזה בכל חומר הדין. היחס שלו למלמדים היה כמו כאילו כל אחד מהם הוא 'הפוסק האחרון', למרות שהוא היה כמובן בדרגה הרבה הרבה יותר גבוהה מהם".
**
"אבא זצ"ל, היה מעודד אותנו מאוד לכתוב חידושי תורה", מספר ראש הישיבה. "הרי הוא עצמו היה 'כותב ספרים' מגיל מאוד מאוד צעיר. הוא היה מעתיק משניות למחברת ומבקש הסכמה מדודו, מרן החזון איש… השאיפה הזאת לכתוב קיננה בו משחר ילדותו, והוא מאוד רצה להחדיר אותה גם בנו.
"אז איך מעודדים ילד לכתוב חידושי תורה? היתה לו שיטה מעניינת. הוא היה לוקח מחברת חדשה, ומצייר לה עמוד שער. זה היה מדהים, כישרון הציור שלו היה יוצא דופן! הוא כמובן לא עבר שום הכשרה בתחום ומעולם לא השקיע בלימודי ציור, אבל הוא ידע לצייר בצורה מיוחדת במינה.
"אגב, לפעמים, כשהוא היה משתעשע אתנו מעט, הוא היה מצייר חיות שונות, במשיכת קולמוס אחת, הוא היה מניח את העט על הדף, ומצייר ציור שלם בלי להרים את העט אפילו פעם אחת… אנחנו היינו עומדים משתאים לראות איך הוא מצליח, זה היה אחד המשחקים שהיה משחק איתנו לפעמים, כשראה צורך בכך.
"בדרך כלל לא היה לו זמן, כמו שאמרתי, הוא היה איש עסוק, עסוק מאוד… אבל היו זמנים שבהם היה לו זמן. למשל, בלילות שבת. בשבתות קיציות, ממילא היינו הולכים לישון סמוך לסעודה, והאמת שאני לא יודע מה אבא היה עושה באותם זמנים, כי הוא הרי לא קרא לאור הנר, ולא תמיד היה לו שומר. אבל בשבתות החורפיות הסעודה הסתיימה בשעה מוקדמת, אנחנו עוד לא היינו מספיק עייפים כדי לישון, ואבא היה צריך להעסיק אותנו.
"בכאלו מצבים, היינו נכנסים כל הילדים יחד עם אבא למיטה, לפעמים היינו מצמידים שתי מיטות ביחד, כדי שיהיה מקום לכולם, והוא היה מקריא לנו סיפורים מתוך 'ספר הישר' שמביא מדרשי חז"ל בעיקר על חומש בראשית.
"אגב, היכולת של אבא לספר סיפור בצורה מרתקת, היתה מופלאה. לא פחות. שמעתי בימי חיי הרבה מאוד דרשנים ומגידים, אף אחד מהם לא הגיע ליכולת שהיתה לו. הוא היה פשוט מרתק אותנו, הוא היה מייצר דרמה ובונה מתח באוויר, מדהים!!!
"אבא זצ"ל סיפר לנו שגם אביו הסטייפלער הקדוש היה מספר להם סיפורים בילדותם, ולפני שהוא היה מספר להם סיפור הוא שאל אותם: "נו, מה אתם רוצים שאספר היום, סיפור מעשה שהיה או מעשה שלא היה…?". הם היו בוחרים והסטייפלער היה מספר להם לפי בחירתם…
"אבל אבא זצ"ל לא היה מספר 'מעשה שלא היה' אלא רק מעשים שהיו, סיפורי חז"ל, מהבבלי מהירושלמי, מדרשים שונים, הרי לא חסרו לו סיפורים. לפעמים היה מספר סיפורים מגדולי ישראל.
"הוא היה לוקח לפעמים סיפור שמבוא על ידי חז"ל בשתי שורות בגמרא, והוא היה מספר אותו במשך זמן ארוך, מותח אותנו עד הקצה, ואז, כשהיינו בשיא הדריכות, הוא היה עוצר, ו'מתלבט'… "נו, מה אתם אומרים, אני חושב שנעצור כאן ונמשיך את הסיפור בשבוע הבא…". כמובן שאנחנו היינו מתחננים שימשיך לספר כי לא יכולנו לשאת את המתח, ואז הוא היה 'נעתר' כביכול וממשיך את הסיפור".
(חלק מתוך שיחה שתתפרסם אי"ה בגליון לקראת שבת 'צו-חג הפסח')