- מדוע "הא לחמא עניא" נכתבה בלשון ארמית?
- כיון שהמלאכים אינם מכירים שפה זו. (עפ"י – שבת יב ע"ב).
- אבודרהם: בעל ההגדה בחר בשפה הארמית, שאינה מובנית למלאכים (עפ"י שבת יב ע"ב), כדי שלא יקטרגו עלינו ויזכירו את עוונותינו.
- האדמו"ר מבעלזא: כשבנ"י יצאו ממצרים – התעלו לדרגת מלאכים עד שלעוגות מצות שאכלו היה טעם של מן – לחם אבירים. בליל הסדר, ע"י אכילת המצה, שנחשבת כלחם אבירים האדם מתעלה לדרגת מלאך, וכדי שלא לעורר את קנאת המלאכים, אומרים בלשון שאינם מבינים.
- כיון שקטע זה נתקן בבבל, כשעם ישראל היו בגלות ודיברו בשפה ארמית.
- מלבי"ם: תיקנו בארמית, כדי שהבנים יבינו.
- כדי שהעניים יבינו ויבואו לאכול.
- רשב"ץ, כלבו: בתקופת בית שני הטף והנשים הבינו רק שפה זו. כדי לשתפם בליל הסדר, היה צורך לקרוא בשפה המובנת להם.
- ראב"ן: רק "הא לחמא" נתקן בבבל, שדיברו בארמית, אך שאר ההגדה לא נתקנה בבבל ואינה בארמית.
- שיבלי הלקט: כדי שהמזיקים, שאינם מבינים ארמית לא יבינו ויקטרגו.
- מעשה ניסים: כדי להבדיל בין "הא לחמא עניא" לבין עיקר חיוב מצות עשה של סיפור יצי"מ בלילה זה.
- אורחות חיים: כדי שלא יבינו הגויים. אם יבינו את האמירה, עלולים לטעות ולחשוב שבנ"י רוצים למרוד.
- ההגדה פותחת בארמית (הא לחמא עניא) ומסיימת בארמית (חד גדיא). [מהר"ל: לשון ארמית מורה על בחירה עליונה, מעבר לעולם הזה]. "הא לחמא עניא" נכתב בארמית, כדי להורות את שבחם של עם ישראל שהם מעבר לבחינת העולם הזה ומעבר למעלת המלאכים.
מה מיוחד בליל הסדר ובחג הפסח שאנו מזמינים את העניים, בניגוד לכל חג אחר?
- רי"ד: בליל הסדר יש כמה מצוות אכילה, על כל אחד מוטלת חובה לאכול, ורק באופן זה ניתן לצאת ידי חובת כמה ממצוות לילה זה. מזמינים את מי שאין לו לאכול, שיצא ידי חובת מצוות ליל הסדר.
- אבודרהם: ההוצאות על קניית מצות ושאר המאכלים ללילה זה גדולה במיוחד, ולעניים אין די כסף.
- שער הציון: סעיף י' (על מ"ב סי' תכט ס"ק א) "שהוא זמן חרות שיושבים מסובים… אין זה כבוד לה' שהעניים יהיו אז רעבים".
- הגר"א: בכל חג – ההזמנה לעני נובעת משמחת יו"ט. אבל בליל הסדר ההזמנה נועדה כדי שהעני ירגיש כאילו הוא יצא ממצרים, מעבדות לחרות. בלילה זה יש צורך שכל אחד ירגיש בן חורין שיצא ממצרים.
- בית הלוי: לומר שתקותנו חזקה שבזכות מצות צדקה נזכה לגאולה העתידה בקרוב. וכפי שכתוב: "שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות" (ישעיהו נו, א). על כך אומרים חז"ל: "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה" (ב"ב דף י' ע"א).
- השיר והשבח: עיקר מצות ליל הסדר, לזכור את השעבוד והסבל שעברנו במצרים ולכך מזמינים עניים.
- בינה לעיתים: בדרך כלל, עני מתבייש להתארח. בליל הסדר אומרים לעניים שלא יתביישו, גם אבותינו היו עניים במצרים, וכשם שהקב"ה גאל את אבותינו, כך יעזור גם להם.
- החיד"א: תיקון העוון שגרם גלות. בילקוט איכה רמז תתר"י: "גלתה יהודה מעוני, על שאכלו חמץ בפסח".
(הרב חגי ולוסקי – 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח)