הרב ישראל ליוש
וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם… (כו ד)
חלוקות הברכות שנאמרו בפרשתנו מהברכות שנאמרו בפרשת משפטים, מציין הרמב"ן. שם הברכות נאמרו בלשון יחיד: 'וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ', 'לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא'. ואילו כאן הן כתובות בלשון רבים: 'וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם…' 'וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר…', 'וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם…'
והטעם, מבאר הרמב"ן, שהברכות שנאמרו ליחיד הם ניסים נסתרים, כי אמנם הקב"ה ממלא בטוב את ימי החסיד העובד אותו ושומר את כל מצוותיו, הוא גם שומרו מן החולי, מן העקרות ומן השכול, אך פעמים יקרה שאף רשע יתברך בברכות הללו, ועל כן הנסים הללו נסתרים הם.
אבל הברכות שבפרשתנו נאמרו בלשון רבים, כי הן מיועדות לכלל העם כאשר כולם צדיקים, וזהו נס גלוי, כי אף שהברכות הללו הם הנהגות בטבע הבריאה, עולם כמנהגו נוהג, הגשם יורד, הארץ נותנת פריה ושלום לנו עם אויבנו, מכל מקום כאשר זה נעשה לארץ אחת ועם אחד בתמידות, זהו נס גלוי, ועי"ז יוודע לכל כי מאת ה' היתה זאת, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך.
דברי הרמב"ן מתאימים עם דבריו המפורסמים בסוף פרשת בא: 'ומן הנסים הגדולים המפורסמים, אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד…', גם כאן מזרז אותנו הרמב"ן לחזק בליבנו את האמונה שאף טבע הבריאה המונהגת עם הכלל, הם ניסים גלויים, אלא שהם קורים בצורה של עולם כמנהגו נוהג.
***
על הנהגה כזו שנראית טבעית והיא באמת ניסית, שוחח כ"ק האדמו"ר רבי יואל מסאטמר זי"ע עם תלמידו.
התלמיד גר בארץ ישראל והיה בעל משפחה מרובת ילדים ופרנסתו היתה בקושי רב. חברים וקרובים רבים היו לו בארצות הברית, ובדעתו עלתה מחשבה שיעבור להתגורר שם, אולי שם ישתכר טוב יותר…
כתלמיד נאמן הוא בא לשאול בעצתו של מורו ורבו רבי יואל טייטלבוים זצ"ל. "האם אתה מצליח לכלכל את ילדיך?" שאל אותו רבי יואל. "אני אמנם מצליח בקושי רב לתת לחם לפי הטף, אלא שילדיי גדלים ואני כבר רואה מול עיני את שעת חופתם, ואת הוצאות חתונתם כבר לא אוכל לשאת…!"
"יהודים מחתנים את ילדיהם בין בארץ ובין בחוץ לארץ" – השיב לו רבי יואל זי"ע – "שניהם אינם יודעים כיצד ישיגו כסף להוצאות נישואי ילדיהם, אלא שבני ארץ ישראל רואים בחוש כיצד הם מצליחים להשיג כסף מחוץ לגבולות הטבע, ואילו לבני חוץ לארץ השפע מגיע בדרך הטבע, וכי שווה לך לוותר על הנהגה ניסית שלא בדרך הטבע…?!"
***
בשביעי של פסח, לפני מעמד שירת הים ברוב עם, זכיתי לשמוע דרשה מהגאון רבי חיים קלופט שליט"א. הוא עורר את הציבור לאמונה פשוטה שכל מקרנו מאת ה' בהשגחה פרטית, מהמאורעות הגדולים עד פרטי הפרטים.
בדבריו הזכיר שהיום רגילים לקרוא לסיפורי ההצלחות 'השגחה פרטית', אבל האמת שכל מה שקורה גם אם לא כל כך הצליח הוא 'השגחה פרטית', והוא סיפר מעשה נפלא:
יום אחד יצא הגאון רבי יונה מרצבך זצ"ל מישיבת קול תורה, והנה התכסו השמיים בעבים, גשם זלעפות יורד, ורבי יונה לא היה מוכן לכך. בבוקר כשיצא מהבית השמיים היו בהירים, לא היה כל רמז לגשם עתידי והוא לא הצטייד במעיל ובמטריה.
והנה, עוד הוא מהרהר כיצד יילך בגשם כזה מן הישיבה אל תחנת האוטובוס, נעצר לידו רכב והנהג הציע לו שיקח אותו לביתו. ר' יונה שמח מאוד על ההצעה ונכנס לרכב.
"זו ממש השגחה פרטית" – מספר הנהג לרבי יונה – "אני בכלל לא הייתי אמור לעבור כאן, טעיתי בדרך ובעודי מחפש מוצא, אני רואה לפתע את ראש הישיבה עומד בפתח הישיבה בלי מעיל ומטריה… ממש השגחה פרטית…"
"בדיוק אתמול גם קרה לי השגחה פרטית מיוחדת…" – משיב לו רבי יונה בהתלהבות – "אספר לך… יצאתי בצהריים מהישיבה אחרי מנחה, והנה אני רואה שיורד גשם זלעפות, לא היה עימי מטריה ומעיל, כי בבוקר היה בהיר ולא היה נראה שעתיד לרדת גשם. לא ידעתי מה לעשות, חיכיתי מעט וכשראיתי שהגשם לא מפסיק לרדת, התחלתי ללכת לתחנת האוטובוס והגשם יורד עלי בחזקה… התרטבתי כולי… בתחנה לא היה לי מקום תחת הסככה והגשם המשיך להרטיב אותי עד לשד עצמותי, וכשהאוטובוס הגיע הוא היה מלא באנשים רטובים וכך הצטופפתי בין כולם, עד שסוף סוף הגעתי הביתה כשכולי רטוב מכף רגל ועד ראש… אה… איזו השגחה פרטית…"
תמיד אנחנו מונהגים בהשגחה פרטית, פעם ההשגחה מוצלחת עבורנו ופעם היא פחות מוצלחת, אבל ההשגחה היא תמיד פרטית לפרטי פרטים, הכל מאיתו יתברך, והוא מנהיגנו בכל פרט על כל צעד ושעל.