"שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם"
השבוע אנו מתחילים בקריאת ספר 'במדבר', ועל האותות ומופתים שעשה הקב"ה עם ישראל, וקורותיהם מאז יציאת מצרים. גם הזמן שאנו נמצאים בו בין פסח לחג מתן תורה, זה הזמן הטוב ביותר להתבונן גם אנחנו בניסים ונפלאות שעושה הקב"ה, מסבב הסיבות, וכל המתרחש בעולם.
במסגרת כך אנו מביאים סיפור נפלא אודות זכות גדולה שנפלה בחלקו של יהודי ישר דרך, לזכות במצוות פדיון שבויים, כפי ששמענו מהג"ר משה סחייק, תלמידו חביבו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, שהיה מעורב במעשה וזכה להתניע את התהליך אותו הוביל חמיו, כפי שנתאר בשורות הבאות בסייעתא דשמיא.
תסבוכת כלכלית
"היה זה לפני כ-29 שנה", מספר הרב סחייק. "באותה עת, הגיע מורי חמי, הר"ר אפרים יצחק הלוי בוימוול, לביקור בביתנו. אבל הביקור שלו לא היה דבר של מה בכך, משום שהוריה של רעייתי התגוררו בברזיל, בעיר ריו דה ז'ניירו, כך שכשהם באו לארץ הם שהו כאן זמן מה לפני ששבו לארצם. הביקור ההוא היה לרגל הולדתו של אחד מילדי שיחיו, ונמשך גם הוא זמן מה.
"נכנסתי לבית המדרש של ישיבת 'נתיבות עולם', וראיתי שם מודעה שבה מבקשים להתפלל על אברך צדיק, חוזר בתשובה, שהסתבך עם אינשי דלא מעלי, ומצא את עצמו בכלא בברזיל. מבקשים לעורר עליו רחמי שמים, כי הוא מואשם בפלילים, ונמצא בכלא עם גויים פושעים מסוכנים. כמו כן ביקשו גם שכל אחד יתרום כמיטב יכולתו, כדי לממן עורך דין עבורו…
"כמובן שהמודעה הזאת תפסה את תשומת לבי, קודם כל כי יש כאן אברך שנפל לכלא רחמנא ליצלן, וביתר שאת כשמדובר בברזיל, המדינה בה מתגוררים חמי וחמותי.
"פניתי למי שתלה את המודעה שהיה קשור לעניין, ואמרתי לו, 'תשמע, אין לי כסף לתרום, אני יכול להתפלל על האברך הזה, אבל הקב"ה גלגל לידי שיש לי גם עוד אפשרות לסייע. חמי מתגורר בברזיל והקב"ה סיבב שגם יש לו גם הכשרה כעורך דין, למרות שלפרנסתו הוא בכלל עובד כרופא, אבל אולי הוא יוכל לעזור לאברך הזה?'
"בהתחלה הוא התנגד: 'יש לנו מספיק עורכי דין', הוא אמר, 'הם כל הזמן רוצים כסף ולא עוזרים כלום. לא חסר לנו עוד אחד'.
"אמרתי לו, 'ידידי, אתה לא מכיר את חמי. הוא איש תם וישר דרך, בנאדם שלא יודע מה זה לשקר. הוא אדם מאוד רוחני ומאוד תמים, עושה מלאכתו נאמנה. אני מבטיח לך שאם תדבר אתו, לא תפסיד מזה'.
"באותו יום כבר ישבנו שלושתנו, האברך הזה שניסה לעזור לחבר הכלוא בברזיל, חמי וגם אני. ישבנו יחד, ושמענו את הסיפור.
"מסתבר שמדובר ביהודי יקר שהיה עובד בחיתוך יהלומים. יום אחד הוא חזר בתשובה, עזב את העבודה והקדיש את כל עתותיו ללימוד התורה. אבל היו לו קצת חובות שרבצו עליו וגם הלכו ותפחו עם הזמן, ולכן הוא החליט לקנות כמה יהלומים גולמיים, לקח אותם לבית שלו, ותכנן לחתוך אותם בזמנו הפנוי, להרוויח סכום נכבד ולכסות את החובות, בלי לעזוב את הכולל.
"אבל מה, ההתעסקות שלו עם יהלומים נודעה לאינשי דלא מעלי, שניצלו את זה שהוא החזיק יהלומים בבית בלי הגנה מספקת, וביום תשעה באב, כשהוא היה בבית הכנסת ואמר קינות, הם פרצו לביתו וגנבו לו את היהלומים.
"עכשיו החוב שלו כבר היה גדול הרבה יותר, היו לו חובות ישנים, ועוד חוב של הסכום שלווה כדי לקנות יהלומים".
מפקד מושחת
בעודו אובד עצות ואין לו שום מושג כיצד יוכל לצאת מהסבך, הגיע מישהו שמכיר אותו, אדם שהיה 'חצי מפוקפק', והציע לו להצטרף אליו לנסיעה לברזיל.
"אני רוצה לקנות שם יהלומים, זה עולה שם זול יותר", הוא הסביר, "הבעיה שאני לא ממש מבין ביהלומים. אתה כן מבין, אני אשלם לך את כל הוצאות הנסיעה ואחוזים מהרווח שלי, וכך נוכל שנינו להרוויח".
האברך בעל התשובה הזה, בצר לו, הסכים להיכנס לעניין, במחשבה שכך יוכל לכסות את החובות שלו.
כשהגיעו לברזיל, התברר לו שבסיפור שותפים עוד שני ישראלים, שהם לא היו 'חצי מפוקפקים' כמו הראשון, אלא 'מפוקפקים וחצי'… אבל הוא לא היה בטוח בכך, לא היתה לו היכרות אישית איתם, וגם לא היו לו הרבה ברירות, אחרי שהחבר שלו שילם לו את הכרטיס והוצאות הנסיעה…
הם שכרו דירה, סמוך לשגרירות האוסטרית, התחילו לבחון את השוק וחיפשו לקנות יהלומים, והנה מגיעים כמה תושבים מקומיים, שגם הם לא ממש ל"ו צדיקים… הם ניגשו אליהם חייכו אליהם, לחצו את ידם בחביבות ו'והודיעו' להם שעליהם לשלם כסף.
"אנחנו פה שומרים עליכם מפני שודדים מקומיים", הם אמרו לקבוצת הישראלים. "יש כאן הרבה פשיעה בברזיל, זאת מדינה מאוד מסוכנת. אנחנו נשמור עליכם ואתם תשלמו לנו רק 8,000 דולרים. זיל הזול".
הישראלים ניסו להתחמק ולהסביר שהם לא זקוקים לשמירה, אבל הברזילאים הסבירו להם שזה לא נתון לוויכוח. "או שתשלמו, או ש….".
מאחר והם היו ישראליים עם כבוד עצמי מנופח למדי, הם לא הסכימו להיכנע לתכתיבים, ופנו לתחנת המשטרה הקרובה.
מפקד התחנה הזמין אותם לשיחה בלשכתו, שמע את התלונה שלהם, והסביר להם שהם לגמרי צודקים, אין צורך לשלם לעבריינים 8,000 דולר כשאפשר לשלם למפקד תחנת המשטרה 10,000 דולר. "תנו לי את הסכום במזומן, ואני כבר אטפל בכל אלו שמציקים לכם", הסביר.
הישראלים התרתחו, "לא נשלם לך שום דבר", הם אמרו, "אתה צריך להגן עלינו מפני עבריינים, לא להיות עבריין בעצמך. ודע לך שאנחנו חלק מארגון פשע חזק מאוד בישראל, אם תתעסק אתנו, יהיה לך עסק עם השלוחות הבינלאומיות שלו…".
המפקד חייך חיוך רחב, ושחרר אותם לדרכם. לא לפני שרשם את הכתובת שבה הם מתגוררים…
ואכן, באמצע הלילה, הם שמעו דפיקות חזקות בדלת. מה קרה? שוטרים באו עם אקדחים שלופים, אזקו את ידיהם והשליכו אותם לתא המעצר. אלא שאותו 'תא מעצר' היה למעשה כלוב ענק שהיו בו למעלה מ-50 עצורים, כולם עבריינים, רוצחים ושודדים, התחתית של התחתית של הפסולת האנושית של ברזיל.
למחרת הם נקראו לחקירה והתברר להם שיש דו"ח מסודר עליהם, השוטרים קיבלו 'מידע מודיעני' שהם מתעסקים בהברחות, באו לביתם כדי לתחקר אותם, ואז ראו, דרך החור של המנעל, שהם ממהרים להתפטר משקית כלשהי, וזורקים אותה דרך החלון לפני שהם פותחים את הדלת למשטרה.
עוד נכתב בדו"ח שהשוטרים יצאו לחפש בחצר הבניין, ואיתרו שם את השקית עם הסחורה המוברחת. החשד הוא שהם חלק מארגון הברחות בינלאומי, ולכן הם נחקרים כפושעים מסוכנים במיוחד…
הם צעקו 'חי וקיים', לא היה ולא נברא, אבל לא עזר כלום. בהמשך נעשה ניסיון לגייס את עזרתה של הקהילה היהודית באזור, אבל אף אחד לא מוכן לעזור לעבריינים כבדים שכאלו, אנשי הקהילה היהודית פשוט משכו את ידיהם מהסיפור והפקירו אותם לגורלם, ומבחינתם גם בצדק, למה הם צריכים לעזור לאנשים שמתעסקים עם ארגוני פשיעה?
וכך קרה שיושב לו אברך כולל צדיק וישר, אדם עדין ותמים, אין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, וכעת הוא נמצא בתא מעצר ענק עם 50 רוצחים ברזילאים, ועוד שלושה ישראלים שגם הם לא הצדיקים הכי גדולים…
"חייבים לעזור לו", אמר האיש לחמי, שהקשיב ברוב קשב והסכים עמו: "אכן, חייבים לעזור לו. ברגע שאשוב לברזיל, אתחיל לטפל בעניין".
הפרכת הטענות
כששב לברזיל, פנה חמי לטפל בנושא. הוא ניצל את מעמדו כעורך דין, שאפשר לו להיכנס לכלא בתכיפות גבוהה כדי לבקר את האנשים המיוצגים על ידו. בעיקרון הוא לא התלהב להתאמץ לטובת שלושת האחרים, כי הם כאמור באמת לא היו צדיקים גדולים, אבל מאחר והוא עזר לאברך הצדיק, זה גם הביא תועלת רבה לשלושת האחרים.
כל פעם שהוא היה מגיע לכלא, היה מביא אתו גם אוכל כשר לטובת האסירים היהודים, והשתדל שיכניסו אותו ויאפשרו להם לאכול אותו, כדי להציל אותם ממאכלות אסורים.
הוא התחיל להיכנס לתמונה הרחבה, ובדק את כל תיק החקירה. הוא החל להגיש עתירות לבית המשפט, והגיע כדי לייצג אותם בדיונים שנערכו על הארכת מעצרם, אבל זה לא היה פשוט, כי החשדות חמורים מאוד, ומאחר ומפקד תחנת המשטר שיזם את כל הסיפור, היה מעורב גם בחקירה, והיה לו מניע אישי להשאיר אותם בכלא כמה שיותר זמן.
אבל השווער שלי לא ויתר, הוא החליט לעקוב אחרי כל שלבי החקירה, והפריך את כל הטענות.
בדו"ח מעידים השוטרים שביצעו את המעצר, שדרך חור המנעול, הם ראו את ארבעת הישראלים זורקים שקית מהחלון. חמי הלך לאותה דירה, צילם את הדלת ובא לבית המשפט להוכיח שבדלת הזאת בכלל אין חור!
כמו כן, הוא בדק ומצא שהחלון הזה שממנו כביכול הושלכה השקית, נמצא ממש מעל המתחם של השגרירות האוסטרית. הלך חמי לשגרירות, והתחיל לגבות עדויות מקצין הביטחון שלה, מהשומרים והמאבטחים, האם מישהו ראה כאן פעילות משטרתית באותו לילה? חיפשו כאן שקית? כולם העידו שלא היתה שום פעילות כזאת, ולא היה שום חיפוש משטרתי בשגרירות או בסמוך לה.
כך הוא הפריך עוד ועוד 'ראיות' שכביכול גיבשה המשטרה, והצליח להביא לשחרורם של כל הארבעה, לאחר ארבע שנות עבודה ומאמץ. ועל כל העבודה הזאת, לא גבה מהם שום תשלום. הוא עשה את זה אך ורק לשם מצוות פדיון שבויים!
חד בדרא
ואם כבר סיפרתי על מורי חמי את הסיפור הנפלא הזה, אספר עוד מעשה בזכות גדולה שהתגלגלה על ידינו, ומעשה שהיה כך היה.
הגויים בברזיל נחשבים למעריצים גדולים של משחק הכדורגל. השיגעון הזה תופס אותם יותר חזק מכל דבר אחר, אין להם כבוד יותר גדול מלנצח בכזה משחק, וכל התרבות שלהם נעה סביב הסיפור הזה.
יום אחד הגיע מורי חמי לביקור, וסיפר שהוא הגיע לאיזשהו מקום, ששם היה הכוכב הכי גדול של הספורט הזה בברזיל, הוא היה מפורסם בעולם כולו, וכל האנשים במקום רצו להצטלם איתו, כדי להנציח את הרגע המיוחד הזה, שבו הם זכו לשהות בחברתו של אדם בעל רגלים כאלו מיוחדות, שיודעות לבעוט בכדור בצורה כל כך מיוחדת…
האנשים שם דחקו גם בחמי להצטלם אתו, ולא הבינו שאותו מעניינים דברים אחרים. כדי שלא להעליב ולפגוע, הוא הסכים והצטלם עם אותו מפורסם. לאחר מכן הביאו לו תמונה, הוא צחק על זה, ושלח לנו את התמונה הזאת בדואר, סתם כדי לשתף אותנו בסיפור המוזר הזה שהיה לו…
אנחנו כמובן לא ידענו מי זה האיש, וכשתברר לנו מי הוא, צחקנו גם אנחנו, ושמנו את התמונה איפשהו באחת המגירות. לא ייחסנו לזה שום חשיבות.
תקופה מסוימת אחר כך, עברתי בשכונה וכמה צעירים שהיו רחוקים מהיהדות ישבו על הברזלים עם כמה חברים. שמעתי שהם מדברים על המשחק המטופש הזה, ומנימת דבריהם הבנתי שהם ממש מתלהבים מהעניין, ושקועים בתוך הסיפור…
ואז שאלתי אחד מהם: "תגיד אתה מכיר את השחקן ההוא מברזיל. נו… איך קוראים לו???", הוא מאוד התלהב ומיד אמר את שמו… אמרתי לו: "כן, כן, השחקן הזה, הוא שחקן טוב? מה אתה אומר?"
הוא התחיל לשפוך עליו דברי הלל ושבח, איזו זריזות יש לו, איך הוא בועט בכזאת חכמה, ממש 'חד בדרא'…
אמרתי לו: "יש לי בבית תמונה שלו, אם אתה רוצה אני יכול לתת לך אותה…". (פעם תמונות לא היו דבר קל כמו כמו היום…)
הוא ירד מהברזלים וכמעט חיבק אותי… "מאיפה יש לך תמונה שלו? אתה צילמת???".
הלכתי הביתה, חיפשתי את התמונה והבאתי לו. והנער הזה פשוט לא עזב אותי, הוא היה חייב לדעת בדיוק את מי עוד רואים בתמונה, איפה חמי פגש את אותו מפורסם, מי צילם, לפני כמה זמן זה היה, ובעיקר, מה הוא אמר לו??? הוא הראה לו איך הוא בועט בכדור???…
השתדלתי לשתף אותו בכל הידע הדליל מאוד שהיה לי על המפגש הסתמי הזה…
מאותו זמן הפכנו לחברים הכי טובים. הרגשתי שהצלחתי לפתוח פתח ללבו של הנער, ואט אט התחלתי לדבר על לבו, וב"ה הוא חזר למוטב, נכנס לישיבה, התחזק, הוסיף להתחזק, וגם הקים בית כשר ונאמן בישראל. היום הוא אברך כולל, תלמיד חכם מובהק, וכל זה בזכות אותו מקרה מגוחך שבו הצטלם חמי בכפייה כמעט מוחלטת… כך אנו רואים איך הקב"ה מסובב הסיבות מכל קצוות תבל.