אר והדר שולטים בטרקלין רחב הידיים. וילונות משי רקומים ביד אמן משתלשלים לאורך הקירות. התקרה האקוסטית עוצרת נשימה בעיצוביה המפעימים ופסים כסופים החוצים את פינותיה פולטים משב מיזוג צונן אל המרחב. נברשת בדולח כבדה תלויה מעל השולחן המגולף, זורקת נגוהות מנצנצות לכל עבר. סביב לשולחן נועדים בעל הבית האמיד ושני אורחיו, מתרווחים על כיסאות עץ הבוק המרופדים יתר על המידה.
הנגיד ר' יהושע קלוסמן, בעל הבית, מאזין בקשב לדבריהם של העסקנים איצ'ע ונפתלי שהגיעו להתרימו למען עניי קהילתם. הישיש טוב-הלב שומע באורך רוח את תיאוריהם המצערים על דוחקם של המשפחות הברוכות, מהנהן בהבנה ובהשתתפות כשהוא מעביר מפעם לפעם יד מלטפת על צחור זקנו היורד לו על פי מידותיו. בסופה של שיחת התרמה מוצלחת הוא שולף פנקס מלבני ורושם כלאחר יד צ'ק נכבד ביותר, הרבה מעבר למה שפיללו השניים. הם קמים ממקומם בקידה, אוספים את הצ'ק ברעד ומודים בחמימות לר' יהושע, מברכים אותו בכל נוסחאות ברכה שרק עולות על לשונם המצחיחה מהתרגשות.
הם יוצאים מפתח הבית אל הגינה היוקרתית ומתקדמים לעבר שער היציאה המוביל לרחובה של עיר. מרצפות בסגנון עתיק בולעות את פסיעותיהם וכדי חרס מלבלבים מתבוננים בהם כזקיפים דוממים משני צדי השביל.
"לב יהודי חם יש לו לקלוסמן הזה, אה?", מתפעל נפתלי באוזני איצ'ע חבירו. "כן, אין מה לומר, נדיב לב אמיתי", משיב איצ'ע. הם עוברים את השער, מתחככים בעל כורחם בזמורות הפרחים המטפסות על סלסולי הסורג, יוצאים אל הרחוב.
"לא להאמין שר' יהושע זה הוא אינו אחר מאשר אביו של חיים קלוסמן", אומר איצ'ע לאחר שהם מתרחקים מעט מן האחוזה.
"חיים קלוסמן?" תוהה נפתלי, "לא שמעתי את השם הזה מעודי. הוא בן של ר' יהושע? אתה מכיר אותו? מהיכן?"
"הייתי אצלו בעבר כמה פעמים לשם התרמה. הוא גם כן עשיר לא קטן, אולי אפילו יותר מאבא שלו". איצ'ע פוסע לאט, מהרהר תוך כדי נאום, "בא נגיד ככה" – הוא מקצר – "מה שבטוח שהוא אינו מתעניין כמונו בזמני פתיחה של גמחי"ם, וגם לא של מכירות עודפים או ביסקוויטים פגומים".
"ומה כל כך מוזר בכך שהוא בנו של יהושע?" מקשה נפתלי בהיגיון.
"הו", נדלק איצ'ע כנר קלוע של הבדלה "זה מה שבאתי לספר לך; תשמע, אין לך מושג באיזה קמצן מדובר. חיים הלזה פשוט לא מסוגל להיפרד ממצלצליו האהובים. אני אומר לך, זה כמעט משהו כרוני, גם אחרי שכנועים מפרכים הוא בקושי רב חילץ מכיסו מספר חד סיפרתי של דולרים, וגם זה כשהוא מחמיץ את פניו כמלפפון היוצא ממימי כבישתו, משאיר אותי בהרגשה של טרדן שמוטב שלא היה בא לעולם". איצ'ע מסכם את תסכולו בזעף – "תאמין לי שחבל מאוד שהוא לא למד קצת את גינוני הצדקה מאביו הנדיב".
"ככה?!" מתפלא נפתלי לשמע הידיעה, "במילים אחרות אתה אומר שהתפוח נפל ממש רחוק מהע – – -".
רחש נשמע מאחוריהם!
הם מסתובבים בבהלה.
הוא עומד שם, חיוך עייף של בא בימים, עיניים פיקחיות וזקן לבן כשלג משתפל על חליפתו המהודרת. זה הוא ולא אחר – ר' יהושע קלוסמן!
אבוי! הוא שמע???
איצ'ע ונפתלי מפלבלים בעיניהם סביב, מחפשים אחר חלקת קבר כלשהוא שיש בו כדי להיקבר בתוכו. גם במחיר ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר.
"צדיקים, בדיוק יצאתי למנחה", פונה אליהם ר' יהושע כמתנצל, ומיד שואל בחיוך מר, "אז מה עוד אפשר לשמוע ממכם על בני היקר חיימק'ה?…"
השניים מסמיקים כעגבנייה שבושלה כל צרכה, הרחוב מסתחרר סביבם במחול מטושטש. איצ'ע חופן את ידו האחת בשנייה, ממעך את אצבעותיו כאילו שייך הדבר שיתמעכו. נפתלי מצדו ממרט מזקנו השחרחר שערות שערות ומשליכן ארצה במבוכה.
במקום לבקש מהם את הצ'ק הטרי כדי לקורעו לגזרים נרגזים – מפטיר אליהם הנגיד בקול רך: "שמעו נא ידידיי. הבעיה היא לא אני. ישנה בעיה עצומה הרבה יותר…" האברכים הנבוכים מרימים אליו את מבטם, אינם יורדים לסוף דעתו, והוא ממשיך, "אני בסך הכול אביו הקטן של חיים, ואני שמעתי רק חלק מן השיחה שלכם. אבל ישנו אבא אחד גדול יותר, והוא לצערי שמע את כל השיחה, מהחל ועד כלה, מהאבא הזה אתם אמורים להתבייש הרבה יותר", הוא עוצר לרגע של התבוננות ואז מסיים, "ועוד משהו, אני נתתי לכם רק צ'ק אחד, וזו מבוכה לא קטנה עבורכם עכשיו, אה? אבל האבא ההוא הגדול, נתן לכם הרבה יותר, הוא מחיה אתכם ומקיים אתכם מיום הגיעכם אל העולם ועד היום. נו, ותחשבו על כך שהוא שמע את כל הדיבורים האסורים שלכם על בנו חיימק'ה קלוסמן. כמה מביך. כמה מביש…"
דרכי חיים – לוח מתמידים