"פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן"
בגיליון הקודם הבאנו בפני הקוראים מעט מזעיר מהסיפורים הרבים והנפלאים, שסיפר לנו הגאון רבי דוד שרייבר שליט"א, בעל ה'דיני מגדים' ומורה הוראה בבני ברק, על הדביקות המופלאה של אביו, גאון הגאונים רבי פנחס שרייבר זצ"ל, ממייסדי בית הדין של הגר"נ קרליץ זצ"ל, אב"ד אשדוד וראש ישיבת ברסלב. השבוע נביא בסייעתא דשמיא צרור נוסף של עובדות נפלאות, כפי שקיבלנום מבנו הגר"ד שליט"א:
"יגיעת התורה המופלאה של אבי מורי זצ"ל, הגיעה לרמה כזאת שהגוף שלו היה משועבד לתורה, כולל הטבעים שלו, והוא היה יכול להביס מחלות ולהתגבר על הטבע, על ידי לימוד התורה הקדושה, ואספר מעשה ששמעתי מפיו:
"'האמת שאני לא יודע מה זה גילוי אליהו', היה אבא אומר, 'אבל אני כן יודע מה הוא גילוי שכינה!'. וכך היה מסביר, שגילוי שכינה זאת הארה מיוחדת, שניתנת לאדם אחרי שהוא לומד במשך שעות רבות ברציפות וביגיעה, עד שהוא זוכה לאותה הארה רוחנית מיוחדת, וסייעתא דשמיא יוצאת דופן, דבר שהעיד על עצמו שקרה לו.
"כדוגמה להארה כזאת, הוא היה מספר מעשה שאירע עמו בנעוריו, כשלמד בישיבת פוניבז' בעוני ובמחסור נורא. ביום מן הימים החל להרגיש כאב מסוים בגרונו, וככל שנקפו הימים הלך הכאב והחמיר עד שאבא זצ"ל הבין שאין מנוס אלא לגשת לרופא.
"הוא ניגש לרופא שהיה בבני ברק, במרחק הליכה סביר מהישיבה, וכשהציץ אותו רופא אל הגרון הוא מיד זיהה שמדובר בבעיה רצינית יותר: 'עליך לגשת לרופא אף אוזן גרון, אתה צריך רופא מומחה שיבדוק ויאבחן'.
"קבעו לו תור לרופא בתל אביב, ומאחר ולא היו לו הגרושים בודדים שנדרשו כדי לממן נסיעה קצרה באוטובוס, נאלץ אבא לכתת את רגליו וצעד במשך שעות לתל אביב, עד שהגיע לקליניקה של אותו רופא שבדק את הגרון ביסודיות ולאחר מכן פסק את פסוקו: 'יש לך ממצא מדאיג במיתרי הקול', אמר הרופא, 'מדובר במצב של סכנה, חייבים לעשות ניתוח ולכרות זאת, אבל אני מזהיר אותך מראש, שכריתת הממצא במיתרי הקול, עלולה לגרום לך לאבד את הקול ולהפוך לאילם חלילה. עם זאת, אין מנוס אלא לבצע את הניתוח הזה'…
"'נבהלתי מאוד', סיפר אבא לימים, 'לא ידעתי את נפשי. איך אני אמור להגיב, מה אני אמור לעשות? האם אני צריך להסכים לניתוח? הרמתי רגלי ורצתי לביתו של הרב אקון, שהיה רשום על ידי הרשויות כקרוב משפחתי, ושבזכותו נחלצתי מ'ילדי טהראן' והתאפשר לי ללמוד בישיבה.
"'אבל כשהגעתי לביתה של משפחת אקון נאמר לי שהאב איננו. הוא נסע לשליחות חשובה כלשהי, ויחזור לביתו רק בערב שבת.
"רציתי לחזור לישיבה, אבל אז נזכרתי שגם הרב מפוניבז', שהיה זה שדאג לכל מחסורינו, אינו נמצא בישיבה בימים אלו. הוא שוהה בחו"ל לצורך גיוס כספים, ואני אנא אני בא? אין לי אפילו דמות של מבוגר שאני יכול להתייעץ איתו כדת מה לעשות בכזה מקרה?
"'לאחר מחשבה כיתתי שוב את רגלי, חזרתי לבני ברק, ושמתי פעמי לביתו של מרן ה'חזון איש' זצ"ל, נכנסתי ל'חזון איש' ושטחתי בפניו את מר לבי ואת מצוקתי הגדולה. ה'חזון איש' שמע אותי ברוב קשב, וכשסיימתי להסביר את המצב הוא ענה לי בקצרה: 'לך ללמוד', ואני חשבתי שאפילו ה'חזון איש' לא עונה לי מה לעשות, ובאמת כבר לא נותר לי למי עוד לפנות.
"'חזרתי לישיבה והתחלתי ללמוד בקול. הגרון כאב, הייתי צרוד, הקול שלי היה חלש בגלל שהעניין התפשט במיתרי הקול, אבל התאמצתי ללמוד. אט אט הלך קולי והתחזק, וכך למדתי שמונה שעות ברצף, עד שרבי שמעון דיסקין (לימים ר"מ בישיבת 'קול תורה') ניגש אלי ואמר לי:'פנייאלע (כינוי חיבה ל'פנחס'), אולי תלמד קצת יותר בשקט, אתה ממש צועק…'.
"'אחרי שעות הלימוד הללו', המשיך אבא את הסיפור, 'נעלם הכאב, הקול שב להיות חזק כבעבר, ויותר לא חזרתי לרופא!'.
"כעבור תקופה שב הרב מפוניבז' לארץ, וגילה שהגיע אליו מברק מה'סיים' – הפרלמנט הפולני. במכתב היה כתוב, שידוע לממשלת פולין שיש נתין פולני בבני ברק, שלומד בישיבת פוניבז', שמו פנחס שרייבר והוא זקוק לניתוח דחוף במיתרי הקול, כדי להסיר ממצא מסוכן. משום מה הנער לא הגיע לטיפול, ומאחר והוא קטין ונתון תחת חסותה של ישיבת פוניבז', ממשלת פולין רואה ברב מפוניבז' כאחראי למחדל הזה, וחובה עליו לדאוג שהנער ייגש לקבל את הטיפול הנדרש באופן מיידי.
"'הרב הגיע אלי בבהלה גדולה', סיפר אבא, 'הוא שאל אותי מה אירע, ומדוע לא עשיתי את הטיפול הנדרש, אבל אני הסברתי לו שכבר ריפאתי את עצמי עם לימוד רצוף במשך שמונה שעות, זה הרי מה שה'חזון איש' אמר לי לעשות, 'לך ללמוד' הוא אמר, ואני אכן הלכתי ללמוד…
"'אבל הרב זצ"ל אמר שהוא לא רוצה לסמוך על 'מעשה ניסים', הוא לקח אותי לרופא המומחה בתל אביב, נסע איתי ביחד, וכשנכנסנו לרופא הוא ביקש שיבדוק שוב את מיתרי הקול שלי, כדי לבחון אם אני זקוק לניתוח ועד כמה הדבר דחוף.
"'הרופא הסתכל שוב ושוב, בדק לעומק, והסתכל על הרב בהלם כבד: 'לא היה לי דבר כזה מעולם', הוא אמר, 'הכל פשוט נעלם מעצמו!'.
"'עכשיו אתם מבינים מה זה 'גילוי שכינה'??? זה נקרא גילוי שכינה!', סיכם אבא את המעשה".
**
"אבי מורי זצ"ל סיפר לי בנוסף, שכשהיה לו כאב גרון או צינון וכדו', לא היתה לו שום אפשרות לממן טיפול רפואי וכדו', ואפילו כוס תה לא היתה לו, ולכן הוא היה משתמש ב'טיפול רפואי' מסוג שונה. הוא היה לוקח את הסטנדר עם הגמרא, עולה לגג של הישיבה או למרפסת, מתיישב שם ולומד שעות ארוכות תחת השמש הקופחת: 'הייתי 'מתבשל' בשמש וכך היה הצינון עובר', הוא אמר…
"למעשה, זה נמשך כל ימי חייו. הוא הרגיל את הגוף שלו להיות כפוף לתורה ולמצוותיה. גם בערוב ימיו, כששכב במיטתו בלי הכרה, כשהיו מדברים על ידו בלימוד, כל המדדים היו מזנקים, קצב פעימות הלב היה עולה. הגוף שלו היה כל כך משועבד לתורה, שאפילו הרופאים והמטפלים שאינם שומרי תורה ומצוות, הודו פה אחד שהוא מזהה דברי תורה גם כשהוא מחוסר הכרה לכאורה…
"כך היה בערב חג הפסח תשס"ט, אבא זצ"ל היה חולה וכל מה שהכניס לפיו הוא היה מקיא מיד. אבל כשהגיע ליל הסדר, והתורה מצווה לאכול מצה ומרור וחז"ל תיקנו לשתות ארבע כוסות יין, וראה זה פלא: הוא אכל כאחד האדם את המצות והמרור, שתה ארבע כוסות יין, והגוף ספג את האוכל והיין בלי שום בעיה, למרות שכל היום לא הצליח להכניס שום דבר מאכל לגופו, בלי שייפלט מיד בחזרה.
"כך היה גם בשמחת תורה, כשרקד עם ספר תורה כבד כל זמן ההקפה ולא הרגישו שום דבר, למרות שהיה גופו חלש מאוד, או במוצאי יום הכיפורים ששאלו אותו איך עבר עליו הצום, ואמר שבתפילת שחרית נפלה עליו חולשה גדולה כל כך, עד שאיבד לכמה רגעים את מאור עיניו, אבל הוא התחזק לעשות רצון ה' וצם את כל הצום עד תומו! הגוף שלו השתעבד לקיום המצווה נגד הטבע!
"השעבוד הזה היה הדדי, הגוף היה משועבד אליו והוא עצמו שיעבד את גופו לקיום המצוות ככתבן וכהלכתן. היתה תקופה שהוא סבל מאוד משבר בכתף, אבל היה מתעקש ללבוש את בגדיו קודם יד ימין ולאחריה יד שמאל, למרות שהדבר גרם לו לכאב נורא ואיום, עד שהרופא אסר עליו בתוקף להתלבש בצורה כזאת, וקבע כי מצד 'ונשמרתם' הוא חייב ללבוש קודם יד שמאל ואח"כ יד ימין, וכשהגיע אבא למסקנה שזהו רצון התורה, עבר ללבוש את בגדיו כפי שציווהו הרופא".
**
בהקשר זה, של הכתף השבורה, מספר הגר"ד שרייבר שליט"א סיפור מדהים, שיש בו כדי ללמד על הכלל, ולהוכיח מה היה סגנון המחשבה של אביו זצ"ל.
"בשנותיו האחרונות של אבי מורי זצ"ל, התקשר אלי אחד ממתפללי בית הכנסת 'דברי שיר', שם קבע אבא זצ"ל מקום לתפילתו: 'משהו קרה לאבא שלך!', אמר לי אותו אברך, 'אני לא יודע מה קרה לו, אבל כדאי שתבדקו את זה דחוף…'.
"די נבהלתי", מתאר הרב שליט"א, "ביקשתי שיסביר לי, מה זאת אומרת קרה משהו לאבא? והאברך מספר לי בהיסוס גדול ש… אבא הגיע היום להתפלל בבית הכנסת כשלראשו מגבעת, אבל הוא הלך בלי חליפה… כך הוא צעד ברחוב מהבית לבית הכנסת, וכך הוא התפלל את כל התפילה, עם כובע, אבל בלי חליפה… מדובר על יהודי שגילו התקרב לשמונים, ראש ישיבה, אב"ד, אדם בעל מעמד מכובד מאוד. זה לא אדם שיוצא מהבית בלי חליפה, בוודאי שלא לתפילה בבית הכנסת.
"כמובן שנחרדתי לשמוע על כך, ומיהרתי לבדוק עם אבא אם הוא מבולבל חלילה, מה יכול לגרום לו להתנהג בצורה משונה כל כך.
"אבל אבא השיב בשוויון נפש והסביר את מעשיו בצורה כל כך הגיונית… הוא התכונן כדרכו לתפילת שחרית, ומאחר והיה לו שבר בכתף, הוא לא יכול היה ללבוש בכוחות עצמו את החליפה. אמי מורתי שתחי' נוהגת לקום בדרך כלל לפנות בוקר ולומר תהילים, אבל באותו בוקר אירע שהיא קמה קצת יותר מאוחר, ואבא כבר היה צריך ללכת לבית הכנסת.
"כשזה המצב, עשה אבא חישוב מאוד פשוט. להעיר את אמא כדי שתסייע לו ללבוש את החליפה לא בא בחשבון, זה הרי נגד כל הגיון להעיר אדם ישן רק כדי שיסייע לך… להמתין שהיא תתעורר, ולוותר על מקום התפילה הקבוע שלו והמניין הקבוע שבו הוא מתפלל – זה גם לא הגיוני בעליל. ללבוש את החליפה לבד הוא לא יכול, אז מה עושים? נו, זה ברור… הולכים לבית הכנסת בלי חליפה, ומתפללים בזמן הקבוע בלי להעיר אף אחד…
"ונסיים בעוד סיפור אחד קטן, שמלמד על רמת השעבוד המוחלט שלו לתורה הקדושה: פעם הגעתי עם אבא לבית החולים, הוא היה אחרי התקף לב קשה מאוד, ושלחו אותו מייד לטיפול נמרץ, ומיד הוא ביקש ממני להביא לו גמרא עירובין ופסחים… לתומי חשבתי שבגלל המצב הרפואי הקשה, הוא קצת התבלבל ואמר לי עירובין ופסחים, ובעצם התכוון כנראה לאחת מהן. שאלתי אותו: 'אבא, להביא עירובין או פסחים?', והוא ענה לי על אתר: 'אני אוחז בדף האחרון של עירובין, אז אני צריך שתביא לי עירובין כדי לסיים, אבל תביא כבר גם פסחים שאוכל להתחיל מיד את המסכת הבאה'…".
הסיפורים על הרב שרייבר
נהנתי עד מאוד מהמעשים המופלאים על הגאב"ד הרב שרייבר זצ"ל בתור בחור גדלתי באשדוד וזכיתי לשאול אותו כמה פעמים שאלות בלימוד………
תמיד אני מצטער שהואיל והיה עניו כ"כ פשוט לא הכנו אותו וחבל
ישר כח עצום על הסיפורים המרתקים על כל הגדולים
זה מחזק מאוד אני מג"ש בישיבה קטנה אני קורא ומחזק בזה את הצעירים
חיזקו ואימצו ישר כח