באחת השיחות שזכינו לקיים עם הגאון רבי אברהם גולדשמידט שליט"א, ושהבאנו ב'לקראת שבת' שמענו מפיו את הדברים הבאים שלא נכנסו במאמר מפני קוצר היריעה, וכעת אנו מפרסמים אותם כשלעצמם:
"פעם דיברו בביתו של הרב מבריסק זצ"ל על גדולי הדור הקודם, ואחד מבני הבית שם ניסה להגדיר את ההבדלים בין גדול פלוני ולגדול אלמוני, שההוא היה יותר עמקן והשני היה יותר יסודי, והשלישי היה יותר מחדש חידושים וכדו'.
"הרב מבריסק שמע את הדברים ונזף בדובר: הרי הגמרא אומרת "אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים".
"על אילו 'ראשונים' אתה חושב שהגמרא מדברת? זה רק אביי ורבא? לא ולא! הראשונים הם אלו שהיו בדור שלפנינו!
"אתה מדבר פה על אותם 'ראשונים', גדולי הדור הקודם ומנסה למיין אותם לפי סוגים. זה כמו שתנסה 'לאפיין' את ההבדלים בין המלאך מיכאל והמלאך גבריאל, שהוא יותר זריז והשני יותר תקיף… מה אתה מבין במלאכים? מה אתה מבין בגדולי הדור הקודם???
"הדברים הללו של הרב מבריסק עומדים לנגד עיני בכל פעם שאני נזכר ברבותי הגדולים, גאוני הגאונים של ישיבת מיר, אשר זכיתי לשתות מתורתם, ושבעיני ראיתי שהם היו גדולים עד מאוד, ממה כמלאכים.
"אחרי חתונתי, במשך ארבע וחצי שנים זכיתי לשמוע שיעורים ממורינו רבי נחום פרצוביץ זצ"ל. ארבע וחצי שנים, שבעה ימים בשבוע, כי הוא היה אומר שיעור גם ביום שישי ובמוצאי שבת היה מוסר חבורה…
"הייתי כל כך דבוק בו, ברבי נחום, והייתי כותב כל מילה שיצאה מפיו בשיעורים עד כדי כך שגם אם הוא היה אומר איזה דבר צחות בתוך השיעור – גם את זה הייתי כותב.
"היו אלו שנותיו האחרונות של רבי נחום, הוא הרי היה חולה, אבל המשיך לבוא ולמסור שיעורים גם תוך כדי התמודדות עם המחלה הקשה, זה היה לו מאוד קשה לדבר, הוא היה חלש עד מאוד, ובכל זאת לא ויתר על השיעור, במסירות נפש מופלאה היה מגיע ואומר את השיעור במאמץ רב.
"אבל מעניין מאוד שדווקא אז השיעורים שלו היו יותר מובנים ויותר בהירים. שמעתי מכמה וכמה תלמידי חכמים שעברו על המחברות שכתבתי אז וששמורות עימי עד היום, שבמחברות שלי הם הבינו עניינים שהיו להם מוקשים בדברי רבי נחום, ושהוא עצמו כתב או תלמידים שקדמו לי כתבו מפיו.
"ולמה באמת? אני חושב לומר שככל שהוא היה יותר חלש, כך נחלש מעט כח העמקות שלו. השיעורים שלו היו פחות עמוקים, וממילא הם יותר מובנים. לעומת זאת, השיעורים שמסר בשנותיו הבריאות והטובות, היו הרבה יותר עמוקים, ולכן מי שמעיין בהם לפעמים מתקשה לרדת לעומק העצום שלהם".
"והאמת שיש כאן לימוד חשוב מאוד, כי רבי נחום מאוד התאמץ למסור את דבריו באופן שיובן לכל אחד. הוא מאוד השתדל שלא לדבר בצורה עמוקה מדי, אבל הגאונות שלו היתה כל כך עצומה, שכמה שהוא ניסה לצמצם את עצמו למוחם של אנשים רגילים, הוא לא תמיד הצליח בכך. רק במחסור האחרון, כשהיה חלש מאוד ונאלץ לוותר על חלק מההעמקה שלו, היו דברים נשמעים גם לאנשים רגילים ופשוטים".