הרה"ח רבי דוד בידרמן שליט"א, מזקני וחשובי חסידי קרלין סטולין מספר:
לפני הבר מצוה של בני התעוררה שאלה הלכתית לגבי הנחת התפילין. היות ובני היה שולט בשתי ידיו, ולא היה הכרע היאך לנהוג, האם לפי רוב המלאכות או אלפי מלאכת הכתיבה – כידוע שנחלקו בזה גדולי ומאורי הפוסקים.
קיימתי בעצמי 'וקמת ועלית' לפוסק הדור מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל עם השאלה.
וכבר הורה זקן שכשאלך עם בני לתומי ברחוב אגיד לו לזרוק אבן (בלי שידע שזה מבחן כלשהו), ולפי היד שיזרוק את האבן יניח בחברתה – היד הקהה – את התפילין.
לפני שנפרדנו לשלום ביקשתי ממנו להאציל מברכתו את נער הבר מצוה שילמד בהתמדה ויגדל בתורה.
אמר: אין ברכות כאלו מועילות כלל, זה תלוי אך ורק בנער הבר מצוה, אם ילמד כהוגן ובשקידה יגדל בתורה.
לאחר עריכת מבחן זריקת האבן באתי שוב אל מרן הגרי"ש זצוק"ל ומסרתי לו את תוצאותיה, בדיוק באיזה אופן הרים את האבן ואיך זרקה. והורה מה שהורה.
לסיום אמרתי למרן הגרי"ש זצוק"ל שיש לי פירכה לכאורה על דבריו בענין ברכת הצדיק לגדול בתורה: ראיתי בספרו של החיד"א שהרמב"ם מכנה את הר"י מיגאש כרבו, זאת למרות שהרמב"ם היה רק בן 7 שנים בפטירתו של הר"י מיגאש, מפני שהר"י מיגאש בירכו שיגדל ויצליח בתורה!…
נענה בטבעיות – וההדגשה כאן היא על הטבעיות בה נאמרו הדברים! – איני יודע מה כתוב בחיד"א, אנא עובדא ידענא, בילדותי קיבלתי ברכת כהן מהסבא קדישא מרן ה'חפץ חיים' זצוק"ל שאגדל בתורה, והלא עיניך הרואות שזה לא הועיל במאומה…
(מעשה למעשה, ישראל למברגר יתד נאמן סוכות תשפ"א)