הלכה פסוקה וברורה שמקורה בגמרא היא שהרואה את בית המקדש בחורבנו, אומר "בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה לחרבה", קורע את בגדו ומברך ללא שם ומלכות "ברוך דיין האמת".
מחמת כן חלק מזקני ירושלים היו נוהגים ללכת לכותל המערבי כל פחות מ-30 יום כדי שלא יתחייבו לקרוע את בגדיהם אם יבואו אחרי יותר מ-30 שלא היו בכותל.
אמנם במשך הזמנים, מסיבה זו ומסיבות אחרות נשתכחה קצת הלכה זו גם אצל אלו שאין להם סיבות שלא לקרוע את בגדיהם, יש שסמכו על כך שמקנים את בגדיהם לאחרים לפני שמגיעים אל הכותל, ואמנם נחלקו הפוסקים האם זה מועיל.
כמו כן יש שהקלו לתושבי ירושלים הגרים בתוך החומות, כי הם רואים את העיר בחורבנה בכל יום גם אם אינם באים אל הכותל עצמו.
ויש שהקלו אפילו לאלו הגרים בירושלים מחוץ לחומות, ואמרו שמאחר ובקלות יכולים להגיע לכותל בכל עת, אין עליהם חיוב הברכה משום שאין זה כמו מי שמגיע מרחוק.
אחרים השתמשו בקולא דחוקה, שהבנים והבנות שאינם נשואים הסמוכים על שולחן אביהם, וכן נשים, הבגד שלגופם אינו רוכשם ובשייך לאבא/בעל, ולכן אין להם רשות לקרוע את הבגד ששייך לו.
עוד נהגו אחרים שלא קורעים את הבגדים בימים שלא אומרים בהם תחנון, וגם בזה כתבו הפוסקים שאין לו מקור.
והאמת שמבואר בפוסקים שרוב סיבות אלו הם דחוקים והינם בגדר לימוד זכות גרידא. אמנם בודאי שמי שאין לו אפילו את צירופים אלו הרי הוא בכלל חיוב גמור וכבר כתבו רבותינו שעדיף שלא להגיע לכותל מאשר להגיע ולזלזל מבלי משים בדינא דגמרא, או לעשות טצדקי להפטר מהם.
ולכן הנכון והראוי שיהיה לאדם חולצה קבועה שיקח עמו כל פעם ובה יקיים את ההלכה עד אשר יקויים בו כל המתאבל זוכה ורואה.
אמנם גם מי שכן קורע את בגדו, אם לא קרע לפי פרטי הלכות קריעה, בחלק מהמקרים לא יצא ידי חובתו, ולכן צריך כל אחד ואחד ללמוד את ההלכות הללו, כדי שידע את המעשה אשר יעשה בבואו הלתפלל בכותל המערבי. ועל כן באנו בזאת עם ההלכות בקצרה ובתמצות.
- הרואה מקום המקדש חייב בקריעה. החיוב במקום המקדש הוא כשרואה את כיפת המסגד הידוע. ויש פוסקים שהחיוב חל כבר בראיית הכותל. ורק כאשר עבר ל' יום מהראיה הקודמת.
- מעיקר הדין יש ב' חיובי קריעה, א' על ירושלים וא' על מקום המקדש, אמנם כשמגיע לכותל יכול לקרוע קריעה אחת גם על מקום המקדש וגם על ירושלים. ויש שמחמת כן הקפידו שלא לראות את חומות ירושלים עד הגיעם למקום המקדש.
- יש מהפוסקים שסוברים שהמקנה את בגדו לאחֵר כדי להיפטר מהקריעה אינו מועיל, ולכו"ע אין ראוי לעשות כן.
- הקריעה נעשית במעומד ובידיו. ויכול להתחיל בכלי ולהמשיך ביד. ואומר לפניה הקריעה: "בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה לחרבה". ולאחר מכן קורע ומברך "ברוך דיין האמת", בלא שם ומלכות.
- לכתחילה קורע משפת הבגד בצד שמאל, ואם אי אפשר יכול לקרוע גם בצד ימין, שיעור הקריעה הוא טפח כנגד הלב, לגובה הבגד, כלומר, כלפי מטה או מעלה, ולא לרוחבו.
- לדעת הרמ"א הקריעה בבגד העליון הוא גם כאשר לבוש חליפה. ולכך כשאינו חפץ לקורעה, יוריד את החליפה ויקרע את החולצה.
- אפשר להשתמש מספר פעמים באותו בגד לקרוע בו, כשבכל פעם ירחיק בבגד שיעור ג' אצבעות ממקום הקריעה הקודם ויקרע שם קריעה נוספת, לגובה הבגד, כפי שביארנו.