מאת: הרב ישראל היימן
שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה…
אל ביתו של מרן הסבא קדישא מראדין נכנס ביום מן הימים רב מאחת העיירות הסמוכות לראדין. הוא היה נוהג להיכנס מפעם לפעם להתייעץ בנושאים שעלו על שולחנו ברבנות העיירה וניצל היטב את קירבתו הגיאוגרפית לליבה הפועם של היהדות החרדית דאז – ראדין.
הפעם הביקור היה שונה. הרב נכנס אל הבית וכולו אומר ליאות ועייפות. גם חשש וחוסר אונים ניכרו מפניו בבירור. באי הבית שהיו רגילים לראותו מדי תקופה ניסו לדובב אותו ולנסות להבין מה יום מיומיים, מדוע נפלו פניו בצורה כזו ומה אירע שם בעיירה השלווה שלו.
הרב לא אבה לדבר יותר מידי, הוא מיהר להיכנס אל הישיש הקדוש רבן של כל בני הגולה ולשטוח את מועקתו. "רב'ה, אני בצרה צרורה! כל האידישקייט בעיירה מוטל כעת על כף המאזניים. החופשיים בעיירה מתעתדים לפתוח 'בית תרבות', כמובן שההרס והנזק העתידיים מדבר כזה הם בל ישוערו. הבעיה היא שבעלי הבתים התקיפים והחזקים לא מבינים את ההשלכות ורואים בדבר הזה משהו מבורך. נוצר מצב שהרבנות שלי בסכנה, כי אפילו אלו שתמיד קיבלו את דעתי לא מבינים כעת מדוע אני מתנגד למה שבעיניהם יכול להביא קידמה ותרבות לעיירה ומדוע יש עם זה בעיה רוחנית. אם אני אמשיך את המלחמה בהם הם יכולים להדיח אותי מהרבנות, הרב הבא ככל הנראה לא יבוא להתייעץ כאן על צרכי העיירה…
המלחמה הזו שהיא מבית ומחוץ גם יחד מתישה אותי ובאתי לקבל דעת תורה. האם להילחם כעת עד הסוף בלי לחשב את ההשלכות של המלחמה הזו כי זה כעת מה שצריך לעשות או להניח לנושא, לתת להם כרגע את מבוקשם, ולהציל את שאר חלקי הדת שהעמדתי במשך שנים בעיירה. יורני רבנו כדת מה לעשות בעת הזו?
הרים החפץ חיים את עיניו הק' והביט באהבה אל הרב הנרעש. כדרכו הוא השתהה קמעה לפני שפתח בדבריו. אחרי דקה ארוכה החל הח"ח לשטוח את דבריו בבהירות.
"בפרשת שופטים מבארת התורה הק' את צורת היציאה למלחמת מצווה על אויבי ישראל. הכהן הגדול עומד ומפיח רוח לחימה בעם. "שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה… אל ירך לבבכם אל תראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם כי ד' אלוקיכם ההולך עימכם וכו'…"
חז"ל מבארים (סוטה מ"ב) 'אל ירך לבבכם מצהלות סוסים וצחצוח חרבות ואל תראו מהגפת תריסין ואל תחפזו מקול הקרנות ואל תערצו מקול הצווחות'… 'הן באים בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום'.
הנה ידועים הדברים, המשיך הסבא קדישא במתק לשונו. מלחמת היצר נמשלה אף היא למלחמת מצווה הכתובה בתורה. גם במלחמה הזו בא היצר וחילותיו בקולות וברקים ומתנהג כמו עובדי הכוכבים במלחמותיהם. הרבה רעש וצילצולים מלווים את המלחמה הזו. הרבה קולות של הגפות תריסין וצחצוח חרבות ושאר מרעין בישין. היצר מגייס לשורותיו את בעלי הקול והצעקה. הוא משתמש בכל האפשרויות העומדות לרשותו כדי לאיים על תופסי התורה ועל עושי רצונו של מקום. אבל עיקר הכוח שלו הוא הקולות והברקים. הוא מגייס לשורותיו את בעלי הבתים החזקים ואת אלו שיכולים לערער כל דבר טוב.
אמנם מנגד, עומדים כוחות הטוב הקב"ה וכל גונדא דיליה… כיתות מלאכים שרפים ואופני הקודש.
בוודאי שאלו יותר חזקים, 'אתם באים בנצחונו של מקום'.
בכל מלחמה יש את אלו העומדים מהצד ומתבוננים לראות איזה צד חזק יותר ואיזה צד יש לו את מיטב הסיכויים לנצח. הם ממתינים בסבלנות ומצטרפים לצד בו הם בטוחים בנצחונם.
גם במלחמה הזו הדברים מתנהלים אותו דבר.
יש כאן מצד אחד מאה קולות של היצר וחיילותיו. הוא גייס לשורותיו את כל מי שיכול לעשות רעש. ולאידך גיסא יש את הקב"ה ומלאכיו העומדים בקול דממה דקה ולהם באמת הכח והממשלה.
הדברים הם פשוטים, סיים החפץ חיים בנימה החלטית. כת"ר יעמוד מהצד ויפעיל את שיקול דעתו הרמה, האם להצטרף אל הצד הקולני או אל הצד החזק…
רב העיירה שנכנס שפוף עם שאלה מהותית יצא זקוף עם הבנה שונה לחלוטין על המצב, כשפניו אל מלחמת המצווה העומדת לפניו. עכשיו, כשהוא קיבל את המימד הנכון על הנושא הוא יוצא בידיעה ברורה שהוא בצד הנכון והמנצח.
יסוד עצום נלמד מכאן למלחמת היצר כולה. לא רק בעיירות ובתי תרבות שנבנים… גם בכל מלחמה קטנה בחיי היום יום בה מופיע היצר עם חייליו. הוא מאופיין במאה קולות של שקר כשהצד שכנגדו עומד בשקט אבל הוא בעל הכוחות כולם. אם נזכור את זה ולא נתפעל מהרעש נוכל לשקול את הדברים בצורה אובייקטיבית ולהצטרף אל הצד המנצח.