"היום הרת עולם"
ידוע מאמר חז"ל הקדושים ב'ויקרא רבה', שאמרו על הפסוק "לדוד ה' אורי וישעי", 'אורי' זה ראש השנה ו'ישעי' זה יום הכיפורים.
וידועה השאלה שנשאלת על ידי כל אחד שקצת מתבונן במאמר חז"ל הזה, מילא 'ישעי' זה יום הכיפורים ניחא, הקב"ה מושיע את עמו ישראל ומוחל להם על עוונותיהם. כמו כי ההמשך של דרשת חז"ל מובן גם הוא, אין צורך לחפש יותר מדי את הקשר בין 'כי יצפנני בסוכה' לבין חג הסוכות.
אבל כיצד הופך 'אורי' לראש השנה? וכי ראש השנה הוא חג עם תוספת אורה לעומת ימות השנה האחרים? מדליקים בו נרות יותר מהרגיל? יש איזה אור מיוחד שאנחנו רואים בראש השנה שלא ראינו בחגים ובימים טובים אחרים?
למעשה השאלה הזאת נוגעת גם לנוסח התפילה בראש השנה: "וַתִּתֶּן לָנוּ ד' אֱלֹקֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה יוֹם תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם".
ותתן לנו באהבה? הרי ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו ואנו נידונים לחיים או… איפה יש כאן הפגנה מיוחדת של אהבה וחיבה מצד בורא עולם אלינו? כמובן שאנחנו מאמינים בני מאמינים ויודעים בידיעה ברורה שאנחנו בניו אהוביו בכל ימות השנה וגם בראש השנה, אבל היכן מוצאת האהבה הזאת ביטוי מיוחד דווקא בראש השנה יום מבכל יום אחר?
התשובה לשאלה הזאת טמונה במדרש אחר, מדרש תהילים, שבו אומר רבי יצחק על הפסוק "פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם", כלפי דורות אמרו, שאין להם לא נביא ולא כהן ולא בית המקדש שיכפר עליהם, אלא עוד תפילה אחת שנשתיירה להם שהם מתפללין בראש השנה ויום הכפורים, ולא תבזה אותו מהם.
תפילה אחת נשתיירה לעם ישראל, תפילת ראש השנה ויום הכיפורים. בתפילה הזאת, כך אומר המדרש, יכול כל יהודי לפעול ישועות כמו נביא וכהן, כמו בבית המקדש. אם כן ברור מדוע נקרא ראש השנה 'אורי', איזה אור עצום ונורא יורד לעולם ביום זה, שבו יכול כל אחד ואחד מאתנו לפעול ישועות על טבעיות כמו נביא, כמו אלישע ואליהו, ירמיהו ויחזקאל.
**
כשנכנס יהודי מחו"ל אל מרן הגרש"ז אויערבך זי"ע בתקופת הימים הנוראים, שאלו מרן: האם יש בבית הכנסת בו אתה מתפלל יהודי עני ואביון?
השיב אותו עשיר שבוודאי, יש בבית הכנסת שלו יותר מאביון אחד.
שאלו הגרש"ז: "תאר לך שאתה שומע את אחד מאותם אביונים, בר"ה מתפלל להקב"ה שיצליח לרכוש את חברת 'פורד' האמריקאית, שסך עלות החברה היא תשע מיליארד דולרים, מה היית חושב עליו?" ענה היהודי: "הייתי מתייחס אליו כמשוגע גמור, שיתפלל שיהיה על שולחנו לחם עם איזה ממרח ללפת בו את הפת!"
אמר לו מרן זצ"ל: "תקרא את ההפטרה של היום הראשון של ראש השנה, שם מסופר על חנה אמו של שמואל הנביא שהיתה עקרה בלי ילדים. תשע עשרה שנה לא היו לה ילדים, זה מספיק שנים כדי להתייאש לגמרי, ובכל זאת כשהתפללה לפני הקב"ה 'ונתת לאמתך זרע אנשים' דורשים חז"ל: 'זרע ששקול כשני אנשים, ומאן אינון משה ואהרן שנאמר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו'.
"היא לא ביקשה סתם ילד רגיל, היא הלכה על הטופ שבטופ. לא מספיק לה משה רבינו, לא מספיק לה אהרן הכהן, היא רוצה ילד שיהיה שקול כנגד שניהם.
"אם היית שם, מה היית אומר לה? גברת, את עקרה! אין לך סיכוי בכלל שייוולדו לך ילדים. אז כשאת מתפללת תתפללי על ילד, ואם תקבלי ילד, תשמחי עד השמים, ולא משנה אם הילד הזה יהיה מוצלח יותר או מוצלח פחות העיקר ילד. מה את מבקשת כאלו בקשות לא הגיוניות???
"אלא, שחז"ל כבר אומרים שבראש השנה נפקדה חנה. בראש השנה נפתח דף חדש לגמרי, העני הגדול ביותר יכול להיעשות העשיר הגדול ביותר, והעקרה שכולם דשו בייאושה יכולה להיות אם רבת בנים, ניתן אפוא בראש השנה לבקש הכל, וגם לקבל.
"והרי את כל הלכות תפילה אנחנו לומדים מתפילת חנה כידוע, אם כן אנחנו צריכים ללמוד ממנה לא רק איך מתפללים אלא גם על מה מתפללים, מתפללים גם על דברים לא הגיוניים בעליל".
אבל האמת ניתנת להיאמר, שרוב האנשים כשישמעו את העובדה הזאת עם מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל, ירימו גבה בפליאה. מה עניין שמיטה אצל הר סיני? איזה קשר בכלל יש בין תפילת חנה לתפילתו של עני אמריקאי?
חנה היתה אשת אלקנה, הוא היה נביא. ממנה לומדים הלכות רבות של תפילה – כמו שהגמרא במסכת ברכות אומרת: "כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה…".
הווה אומר שהיתה אשה גדולה עד מאוד, ובכל זאת לומד הגרש"ז, שכל אמריקאי עני יכול לבקש כמותה ולקבל כמותה! מאיפה לקח את זה מרן הגרש"ז?
התשובה טמונה בדבריו של הרבי רבי יונתן אייבשיץ, שכתב ב'יערות דבש' ח"ב דרוש ה', שהסיבה לכך שהתפילות בראש השנה פועלות באופן מיוחד, נעוצה בכך שבראש השנה אנחנו נולדים מחדש ממש. זו בריה חדשה ואנו נידונים כקטן שנולד, ואם אני תינוק שנולד אין זה משנה כלל וכלל מה הייתי עד היום, היום אני בריה חדשה.
היסוד הזה של 'בריה חדשה' לא היה מוגבל רק לאשתו של נביא או לנביא עצמו. זה נכון לגבי כל אחד ואחד, ולכן אותו הכח שהיה לחנה אם שמואל בראש השנה, יש גם לעני אמריקאי בראש השנה, וגם לעשיר אנגלי או למלמד המתגורר בארץ הקודש. בין אם זה איש ובין אם זו אשה, בין אם זה אדם מבוגר ובין אם ילד צעיר לשנים.
ראיה לכך הביא מרן המשגיח הגה"צ רבי דן סגל שליט"א שמדקדק בדברי חז"ל דבר נורא ונפלא: הגמרא במסכת בבא מציעא אומרת, שאם אמר אדם לפועל שלו שיזרע עבורו שדה חיטים, ושינה וזרע במקומם שעורים ונשתדפו, יכול בעל השדה לתובעו לשלם לו על מה שנשתדפו, על אף שאין זה משנה לכאורה מה היה זורע לו, הרי השידפון הגיע ממים שעלו או מרוח קדים שהכתה בתבואה. מדובר ב'אסון טבע'. כשנהר עולה על גדותיו ושוטף שדה זה משנה אם גדלו שם חיטים או שעורים?
ובכל זאת, יכול בעל השדה לתבוע את הפועל שישלם לו את מלוא הנזק, כי בגללו נשתדפו השעורים.
ומהו כח תביעתו? הגמרא מסבירה: "דאמר ליה אי זרעתה חיטי הוה מקיים בי ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור" (איוב כב, כח) ופירש"י: "ותגזר אומר מה שתבקש מן היוצר יעשה, ואני לא בקשתי מן השמים בתחילת השנה שיצליחני בשעורים אלא בחטין".
אני התפללתי על חיטים! אתה זרעת שעורים, לכן התפילה שלי לא עזרה ולכן אירע כל הנזק. אם היית זורע חיטים, התפילה שלי היתה מתקבלת ולא היה נגרם נזק בכלל!!!
על מי מדובר כאן? שאל רבי דן, האם בעל השדה הזה הוא גדול הדור? לא כתוב שום רמז לכך בחז"ל, זוהי הלכה פסוקה בכל בעל שדה, גם היהודי בעל הבית הפשוט, אתה פוגש אותו ברחוב עם כובע טמבל ומכנסי חאקי, יש לו טענה הלכתית יצוקה, הרי היה לי ראש השנה, קבלתי שם כח לבקש על כל השנה, אני בקשתי על חיטים, ברור לי אפוא כי בקשתי התקבלה, הרי כתוב במפורש "ותגזר אומר ויקם לך"!!! אך כעת שזרעת שעורים לא היתה לתפילתי על מה שתחול!…
אנחנו חוזרים לפסוק שהזכירנו קודם… "פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפילתם".
בעל השדה אינו גדול הדור, אבל התפילה הזאת נאמרה בראש השנה. בראש השנה אפילו האדם הפשוט ביותר נמצא במדרגה של "ולא בזה את תפילתם", ובדרגה של "ותגזר אומר ויקם לך".
**
אשתף בחוויה אישית, היא טלטלה אותי אז והיא מטלטלת אותי עד היום הזה…
אחד מבניי שיחיו, בהיותו בכתה ב' עדיין לא ידע לקרוא בכלל, לקחנו אותו למורות פרטיות בשיטות שונות ומשונות, אבל לא היתה שום תזוזה ולא היה בדל של ראיה לכך שמשהו מתחיל להשפיע עליו. הילד לא ידע לקרוא בכלל בכלל!!!
בחודש אלול הגענו איתו למאבחנת גדולה בב"ב, והיא נתנה אבחון מורכב, ובנתה תוכנית עבודה שהצריכה תהליך ארוך וממושך, כדי להביא אותו לקריאה שוטפת.
הגיע ראש השנה, אמרתי לילד שישב ויפתח מחזור, וינסה אולי רק לקרוא קריאת שמע, אותה הוא יודע לפחות חלקית בעל פה.
הילד התבייש וסירב, היות ואני משמש כבעל תפילה בערבית ובשחרית, ניגשתי לפני העמוד והילד התיישב על מדרגות ארון הקודש, בסמוך אלי.
כשהגעתי לתפילת שמונה עשרה, נפתח לבבי לתפילה. ראיתי את הילד יושב שם, על הרצפה, מבויש ונכלם. מפחד לפתוח מחזור, כי הוא לא מצליח להבין שום דבר ממה שכתוב שם. וזאת בזמן שחלק מהחברים שלו כבר קוראים טקסטים באופן שוטף.
דמעות פרצו מעיני. את כל תפילת שמונה עשרה אמרתי כנגדו, כל מילה בתפילה מצאה לה משמעות שונה כשהוא ישב כך מולי. אמרתי "מחיה מתים ברחמים רבים" וכיוונתי עליו, 'ריבונו של עולם', אמרתי בליבי, 'ילד לא יודע לקרוא מה הוא?, תחייה אותו בבקשה!!!'.
'קדושים בכל יום יהללוך' – איך הילד שלי יוכל להלל אם לא ידע לקרוא???
וכך לאורך כל התפילה, כל תיבה מתיבות התפילה, מצאה לה משמעות לגבי הילד שאינו יודע לקרוא.
נראה לי שיכלו לשטוף רצפות של בית שלם, עם הדמעות ששפכתי אז באותה תפילה. התפרצתי וזעקתי להקב"ה: 'רבש"ע לכל אחד יש חלק בתורה למה לילד שלי אין חלק בתורה?! וכך חזרתי על עצמי פעם ועוד פעם'.
למחרת בבוקר הלכתי לתפילה, לא הערתי אותו, והוא הגיע בדיוק כשניגשתי לעמוד ב'המלך', הספסל בו אנו יושבים הוא מקביל לעמוד, שמתי לב שהילד יושב הפעם עם מחזור. אבל לא נתתי לב יותר מדי, הרי אתמול אמרתי לו שיישב עם מחזור פתוח לפניו, וכך הוא עושה למרות שכנראה אינו מבין כלום ממה שרואות עיניו.
אבל כשסיימתי והסתובבתי לבדוק מה קורה איתו, ראיתיו עומד ומתפלל תפילת שמונה עשרה. הוא קרא לאט, אבל קרא!!!
אחרי קריאת התורה, היות ואני משמש כבעל תוקע בבית כנסת אחר, יצאתי לשם ושאלתי אותו אם הוא רוצה להתלוות איתי לבית הכנסת השני, או שהוא מעדיף להישאר כאן. הוא אמר שהוא נשאר ולא הולך עימי.
כשחזרתי לביתי, המתנתי לילדי שישובו הביתה, והתפלאתי שהם מתאחרים יותר מהרגיל. כשבאו שאלתי מדוע איחרו, והתשובה היתה שהם המתינו לילד מכתה ב', שיסיים את התפילה…
מאז הילד לא מפסיק לקרוא!
אחרי החגים שבנו לאותה מאבחנת, כפי שסוכם מראש. היא ישבה איתו כמה דקות כדי להתחיל בעבודה, אבל אחרי דקות אחדות היא פנתה אלינו בטרוניא: "למה לעשות איתי משחקים? זה לא הילד שראיתי לפני החגים!!!".
התעקשתי שכן, זה אותו ילד, והיא כעסה ואמרה שזמנה חשוב ומדוע אני מהתל בה, אין דבר כזה בעולם!
עניתי ואמרתי, עברנו ראש השנה, היו תפילות ודמעות ונבראה בריה חדשה!!!
**
ונסיים במעשה שסיפר המשגיח רבי דן סגל שליט"א, וכך הוא מספר: מרן הגר"מ פיינשטיין היה פוסק הדור, אצל רבי משה שום דבר בעולם לא קבע את המציאות חוץ מהשולחן ערוך!
הגיע בחור אל מרן הגר"מ, וסיפר שהרופאים אמרו לו שהוא לא יוכל להיות אב לילדים כל ימי חייו, ומאחר וכעת הוא הגיע לפרק השידוכים, הוא נכנס לרבי משה ושאלתו בפיו, האם הוא מחוייב לספר זאת לפני שהוא ניגש לשידוך? או שמותר לו להעלים את המידע הזה מהמדוברת?
שאל אותו מרן הגר"מ: "מתי אבחנו אותך הרופאים בעניין זה?" והשיב שהיה זה לפני שלוש שנים כשעבר ניתוח מורכב.
ענה לו רבי משה:
"אתה עברת שלושה ראשי שנים, שלש פעמים נעשית בריה חדשה. על הבריה הזאת אין שום קביעה שאין לה ילדים. אל תספר כלום ויהיו לך ילדים!"…
היהודי הקים בית עם עשרה ילדים!
רבי משה לא התעסק עם מיסטיקה, הוא היה איש הלכה. הוא ידע שבראש השנה אנו נעשים בריה חדשה ממש, מה שהיה אינו קשור כלום למה שיהיה!!