מהו ענין השופר?
משל למלך שהיה גר בעיר הבירה, והיתה מדינה רחוקה השייכת לו. מאחר ומדינה שאין בה מלכות "איש את רעהו חיים בלעו" (אבות ג, ב), לכן שלח לשם שוטרים ושופטים, ומסר בידיהם תכנית של צדק ומשפט – מערכת חוקים לפי היושר של המלך, עם הרחמנות והחסד של המלך – שעל פיה יש לנהל את כל מערכת המשפט.
והנה מובא אדם למשפט לפני השופט. השופט שומע את המקרה, בודק וחוקר – מעיין בספר החוקים שנמסר על ידי המלך, ומגיע למסקנה שלפי כל הנתונים מגיע לאדם זה עונש מסוים. מתנפל האדם לפני השופט ומבקש: "אנא שופט נכבד, תחון אותי! נכון, חטאתי, אבל אני מבקש… יש לי משפחה וילדים… וגם הרי אתה, השופט, קרוב משפחה שלי"…
אומר לו השופט: "דע לך! קבלתי מערכת ותכנית שעל פיה מנהיגים את הצדק והיושר במדינה זו. אם אני מתעלם ממערכת זו – אני ממוטט את כל מערכת היושר במדינה. לכל אחד יש כל מיני סיבות שלכן צריך לחון אותו… אבל לא יתכן לחרוג ממערכת החוקים של המלך, כי לולי מערכת זו, כל המדינה תכנס לתוהו ובהו!"
ויהי היום והמלך בכבוד ובעצמו בא לערוך משפט במדינה. מיד בא אותו אדם לפני המלך, ומתחנן לפניו – "אנא, תחון אותי… אתה מלך של חסד, ואני גם קרוב משפחה שלך"…
אומר לו המלך: "אני חונן אותך".
מעיר אחד השרים למלך: "אם המלך חונן אותו, הרי זו פגיעה בכל התכנית… יהיה כאן תוהו ובהו!"
עונה המלך: "ראשית כל אני כאן, וכשאני כאן אין צורך למדינה שתתנהל על פי מערכת המשפט והחוקים – היא מתנהלת על ידי המלך עצמו. ועוד, הרי כל תכנית המשפט היא מהחכמה שלי – ואני הוא זה שמחונן אותו, ובאפשרותי לחון את אשר ארצה לחון".
בראש השנה הקב"ה דן את העולם כמו בכל יום ויום על פי מערכת הדין והמשפט. כולם עוברים לפניו כבני מרון, אין אפשרות להינצל ולהתחמק ממערכת הדין והמשפט – הצדק והמשפט של המלך מתוכנן על פי סדר מדוקדק, לפי חכמה ורחמנות, על פי חסד ועל פי דין – אין כל אפשרות לחרוג מהכללים – כי אז יהפך העולם לתוהו ובהו.
והנה מגיעה העת ואנו תוקעים בשופר – מריעים לפני המלך בקול שופר, ממליכים את המלך בתוך המדינה! המלך נמצא כאן, הוא מולך עלינו והוא זה שעושה את המשפט! אחרי תקיעת השופר אין המערכת מתנהלת על פי מערכת המשפט, אחרי "אשרי העם יודעי תרועה" ההנהגה היא: "ה' באור פניך יהלכון"! (תהלים פט, טז).
וכשיש את אור פניו יתברך, המלך עצמו עם כל האהבה שלו ועם כל הרחמנות – חסדו הוא אין סופי!
משל נוסף מחיי היום יום. יענקל'ה מגיע הביתה ובידו פתק מהמלמד: "יענקל'ה לא מתנהג כראוי…". באותו רגע נהיה חושך בבית, מתחילה עכשיו מערכת של דין ומשפט. אבא כועס, אמא כועסת – "מלאכים יחפזון… חיל ורעדה יאחזון"…
יענקל'ה חושש מאוד מהמשפט העומד לבוא עליו, הוא כל כך קטן – ואבא כל כך גדול… מה הוא יכול לעשות?
לוקח יענקל'ה כובע גדול וישן של אבא, לובש אותו על ראשו, עושה פרצופים… ואז – אבא פורץ בצחוק… וכל מערכת המשפט "נשברת" ומשתבשת.
מה קרה כאן? אבא היה אמור לעשות סדר עם יענקל'ה. יענקל'ה היה מבטיח שממחר הוא יקום בזמן… אבא היה אומר לו: "אבל אתמול גם הבטחת וגם שלשום וגם לפני שבוע"… ויענקל'ה היה מצהיר ומבטיח בכל לבו שממחר באמת ובתמים הוא מתחיל לקום בזמן. "טוב – אומר האבא – אבל מה תאמר לרבי בחדר?"…
בדרך הרגילה יש כאן מערכת ארוכה ומסובכת של משפט, אבל כשיענקל'ה מצליח להוציא חיוך מאבא – יש כאן אור פנים, וכשיש עסק עם "אור פנים" – יש קשר של אהבה, ובמילה אחת אפשר לפעול מה שלא מצליחים לעשות בדרך הרגילה גם לאחר מאמצים רבים!
(רבי שמשון דוד פינקוס זצ"ל)