סיפר מגיד המישרים רבי ברוך רוזנבלום שליט"א סיפור מיוחד ששמע מאברך שלידו התגורר ניצול שואה. הסיפור התפרסם בגיליון השבועי הנפלא 'ויאמר ברוך'.
'כשהתקרב חג הסוכות, בנה שכני ניצול השואה סוכה בחצר ליד הסוכה שלי, ובחג הסוכות כאשר ישבנו כולם, שמעתי אותו מברך ברכת המזון והתרגשתי איך שהוא מברך מילה במילה כמונה מרגליות ממש!
הסתכלתי על השעון, וראיתי שהוא בירך את ברכת המזון במשך רבע שעה! אמרתי לעצמי: 'תראה מה זה, אדם שלכאורה נראה כאדם פשוט, מברך ברכת המזון במשך רבע שעה!' התפלאתי מאד! 'יכול להיות שהיהודי הזה צדיק נסתר?', אמרתי לעצמי שאלך לראות איך הוא מתפלל תפילת שמונה עשרה. הלכתי לבית הכנסת שבו הוא מתפלל, ונוכחתי לראות שתפילת העמידה לוקחת לו כחמש דקות – סביר. ברכת המזון רבע שעה, ותפילת עמידה חמש דקות, מה הולך פה?!
כשישבנו בסוכה, חיכיתי להזדמנות שהוא יברך ברכת המזון כדי לשאול אותו לפשר הדבר, ואכן, בהמשך שמעתי אותו מברך שוב ברכת המזון. כשסיים נכנסתי אליו לסוכה ושאלתי אותו: 'תגיד, מה פשר הדבר שאתה מאריך כל כך בברכת המזון?'
אמר לי אותו יהודי: 'אני אספר לך סיפור. כשהייתי ילד קטן, למדתי בחיידר בוורשה שבפולין. בערב ראש השנה, הגיע לדבר בישיבה רבי מאיר שפירא מלובלין. הוא דיבר לפנינו ואמר: 'רבותי, אנו נמצאים בערב ראש השנה כל אחד צריך לקבל קבלות חדשות! אבל אם תשמעו לי אתם תודו לי אחר כך, קבלו על עצמכם לברך ברכת המזון בכוונה! ולמה אני אומר לכם את זה? משום שה'באר היטב' מביא את דברי ספר החינוך שאומר, שאדם האומר ברכת המזון בכוונה, מובטח לו שלא יחסרו מזונותיו לעולם ויהיו מצויים לו ברווח. ומובטח לו שלא יהיה עליו, לא חרון אף, לא שצף ולא קצף! וכל זה, משום שבכל ברכת המזון לא מצויה אות פ' סופית. כך אמר לנו רבי מאיר שפירא מלובלין.
בתור ילד, קיבלתי על עצמי לברך ברכת המזון בכוונה, ומעולם לא חסרו לי מזונותיי. בשואה תמיד הייתי מצוי במטבח, מתוך אחד התירוצים שאני טבח במקצועי. פעם אחת נקלעתי לסכנת מוות הרמתי ידי לשמים ואמרתי: 'ריבונו של עולם! כבר שנים שאני מברך ברכת המזון בכוונה, והרי הבאר היטב מביא שכל המברך ברכת המזון בכוונה, לא ישלוט בו לא אף ולא שצף ולא קצף, אז בבקשה ממך, תציל אותי!' וניצלתי.
לפנינו סיפור על נס מדהים שהתרחש בזכות קפידה על ברכת המזון כראוי. הסיפור פורסם בעלון 'וכל מאמינים' מתוך הספר 'נאה דורש':
השעה רבע לאחת עשרה בלילה. צומת קוקה קולה ביציאה מהעיר בני ברק עמוס כמו תמיד, גם בשעה זו. אחר המתנה קצרה הורה הרמזור 'ירוק', ורכב המיניוואן של משפחת ד' פנה שמאלה, מיד אחר כך ימינה, ומשם התחיל בנסיעה דרומה.
בעבור משפחת ד' המתגוררת בעיר נתיבות שבדרום, מסמלת הטרמפיאדה הגדושה שמימין הכביש את היציאה מההמולה הבני ברקית לכיוון הדרום השקט.
ופתאום נשמעת קריאה מאחור: 'רגע, שכחתי לברך ברכת המזון!' והרכב פנה מיד לצד הדרך ונעצר באחת. 'לא נורא, אברך כאן. בדיעבד זה בסדר'… נשמע הקול קורא בשנית, מתנצל על העצירה שנגרמה מחמתו ומנסה להרגיע. אך אבי המשפחה אינו מסכים, בעיניו 'דיעבד' בברכת המזון זה 'לא בסדר', והוא מחליט מיד לחזור בפניה הקרובה חזרה לבני ברק.
משפחת ד' ששבה זה עתה משמחה משפחתית שנערכה בעיר בני ברק, כבר היתה בדרך לשוב לנתיבות, אולם למען ברכת המזון כהלכתה הסכימו כולם, פה אחד, לשוב על עקבותיהם.
למזלם הם לא התרחקו יותר מדי, כך שכל העיכוב, שכלל חזרה לבני ברק, ברכת המזון באולם ויציאה חזרה לכביש המהיר, לקח רק כעשרים דקות. עשרים דקות קצרות שבהמשך תתברר משמעותן הקריטית. אולם בל נקדים את המאוחר.
משפחת ד' יצאה לדרך בשנית, שעה וחצי נסיעה עמדו לפניהם. בשל העייפות רוב הנוסעים ברכב נרדמו, והנסיעה היתה שקטה ורגועה.
סמוך לשעת חצות נכנס הרכב לכביש חשוך וצר המוביל לכיוון היעד – העיר נתיבות, ופתע הבחין האב ברכב העומד בצד הדרך כשמכסה המנוע שלו פתוח, ונהגו מנופף במרץ לעזרה.
נו, איך אפשר לסרב ליהודי הזקוק לעזרה?! חושב הרב ד' לעצמו, וממחשבה למעשה: הוא עוצר בצד הדרך ויוצא מהרכב. רק לאחר שיצא מרכבו הצליח להבחין בחזותו המחשידה של הנהג.
'הלו, גבר, תודה שעצרת', אמר הנהג במבטא ערבי בולט, 'נגמר לנו המצבר וכבר שעה וחצי אנחנו מחכים שמישהו יעצור לנו', הוסיף ובד בבד שלח מבט חשוד לאחור.
מדוע אמר הערבי 'לנו', בלשון רבים, ואת מי הוא מחפש שם מאחור? התעוררו השאלות בליבו של האב, אלא שעוד לפני שהוא הצליח להסיק מהן את המסקנות המתבקשות ולהימלט על נפשו, כבר טפחה על פניו המציאות המפחידה..
לנגד עינו ההמומות של הרב ד', הגיחו לפתע מבין השיבולים הגבוהות שבשדה החיטה הסמוך שלוש דמויות חורשות רע. היו אלו שלשה ישמעאלים אשר מבטיהם הרושפים הסגירו את כוונותיהם הזדוניות.
בין כך ובין כך התעוררו בני המשפחה שבתוך הרכב, ועד מהרה הם הבינו לאיזו צרה נקלעו. מבעד לחלון הם הביטו באימה על אביהם העומד לבדו מחוץ לרכב, ועל ארבעת הישמעאלים המתקרבים לעברו באיום. כוונותיהם של אותם ישמעאלים עדין לא היו ברורות דיין, אולם כך או כך הן לא היו נראות חיוביות..
הם הביטו בעיניים קרועות לרווחה במתרחש מחוץ לרכב, בליבם כבר היו בטוחים שהנה הנה הם עומדים להיות קורבנות לשוד רכב אלים – במקרה הטוב, או לפיגוע טרור אכזרי – במקרה הגרוע, אלא שאז, בפתע פתאום התרחש מפנה בסיפור.
אורות כחולים-אדומים בוהקים האירו לפתע את חשכת הלילה, מלווים בקול סירנה צורם. מתוך החושך שעטו לכיוונם שתי ניידות משטרה שהגיעו כמו משמים ונעצרו לצידם בחריקת בלמים.
'יש כאן מחבלים!' צעקו בני המשפחה באימה לעבר השוטרים, והללו מיהרו לצאת מרכביהם. גם המחבלים היו המומים מהתפנית הפתאומית. לקח להם שניה להתעשת ולנסות להימלט, אולם בחסדי שמים הם נעצרו בידי השוטרים לאחר מרדף קצר.
חקירה מקומית קצרה שנערכה לערבים הבהירה לבני המשפחה מאיזו צרה קשה הם ניצלו.
כשוך הסערה, לאחר שהמחבלים נלקחו למעצר, ובני המשפחה, להבדיל, נרגעו מעט מההלם שאחז בהם, הם פנו לשוב לביתם ולנום את אשר נותר להם משנת הלילה.
למחרת בבוקר, כשדבר הנס התפרסם, התברר חלקו השני והמפתיע של הסיפור:
ממש באותן דקות שמשפחת ד' יצאה מהאולם בבני ברק לעבר נתיבות, יצאה מהאולם משפחה נוספת, משפחת כ', שאף היא מתגוררת בנתיבות. אלא שבעוד בני משפחת ד' סבו על עקבותיהם, בני משפחת כ' המשיכו בנסיעתם הישר לנתיבות ללא עיכובים.
כך, כעשרים דקות לפני משפחת ד' הבחינו גם בני משפחת כ' ברכב שעמד בצד הדרך. גם הם נעצרו לעזרה, אלא שבניגוד למשפחת ד', הם כן הצליחו לשים לב לחזות הערבית של הנהג ה'תמים', והם כמובן מיהרו להמשיך בנסיעה, ותוך כדי נסיעה, לאחר התלבטות קצרה, הם החליטו להתקשר למשטרה ולדווח על אשר ראו.
'יש כאן אנשים הנראים מחבלים!' הם דיווחו בדרמטיות, אך המוקדן שמעבר לקו היה עייף… הוא הקשיב בחצי אוזן לתלונה והכריע בינו לבין עצמו כי הטיפול בתלונה אינו דחוף. לבסוף מצפונו עורר אותו, והוא החליט בכל זאת לשלוח שתי ניידות סיור למקום. אלו היו השוטרים שבחסדי שמים הגיעו למקום בדיוק ברגע הקריטי שבו ניצב אבי משפחת ד' אל מול פני הסכנה.
קל לשער מה היה יכול להיות גורלם של בני משפחת ד' אילו לא היו שבים על עקבותיהם לברך את ברכת המזון בהידור. הם היו מגיעים למקום הרבה לפני בוא השוטרים והם היו זקוקים לנס של ממש כדי להינצל.
כך, בזכות התאמצותם והקרבתם של בני המשפחה למען מצוות ברכת המזון, הם זכו בחסדי שמים להציל את חייהם ואת חיי רכושם, וכמובן להודות לה' מכל לבם.