מיקום הסוכה
א. הסוכה צריכה שתהיה ממוקמת במקום שהיושב בה לא יהיה "מצטער", ולכן אין לעשותה במקום שיש בו ריח רע וכדו'. לענין דיעבד או שעת הדחק, ישאל למורה הוראה (משנ"ב תר"ל סק"ד).
ב. מי שאין לו מקום בחצרו לעשות שם סוכה, חייב למצוא מקום מתאים לכך, ואפי' בריחוק מביתו. ולא כאותם הסבורים בטעות שבמצב כזה פטורים הם (תר"מ סקכ"ד).
הדפנות
א. יש להציב קודם את הדפנות, ורק אח"כ להניח הסכך (תרל"ה). לכתחילה צריך שתהינה הדפנות שלימות וסתומות, ועדיף לעשות שלוש שלמות מארבע שאינן שלמות (תר"ל ה').
ב. אין לעשות דפנות הסוכה מבד ויריעה המתנדנדים ברוח. והדבר אמור אף בסוכה שבתוך הבית. והעושה כן, יתקין קנים מסביב לג' דפנות בגובה עשרה טפחים, כאשר המרחק ביניהם פחות מג' טפחים, כך שאפילו אם יתנתקו היריעות, ישמשו הקנים הללו בתורת דפנות. ויכול למתוח חבלים במקום הקנים, ובלבד שאותם חבלים לא ינועו ברוח מצויה (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל). מחיצה רביעית יכול לעשות מיריעות (תר"ל סקמ"ח נ').
הסכך
א. סוכה שנעשתה כהלכתה, ונשאר שם הסכך כל השנה, היות ואותו המקום ראוי רק לדיור חלקי וארעי, כשרה הסוכה גם לשנה הבאה. אכן כיון שעבר החג על הסוכה, צריך הוא להגביה טפח על טפח מהסכך ולהניחו שנית "לשם מצות סוכה" (תרל"ו סק"ז).
ב. אם התקינו גגון מעל הסכך או מתחתיו ועי"ז הפך המקום להיות חדר שימושי של קבע, הרי לא די בהסרת הגגון והגבהת טפח, אלא צריך הוא להגביה כל הסכך ולהניחו מחדש. (סק"ח).
ג. לכתחילה טוב להיזהר שלא יניחו את הסכך אשה או קטן, רק ישראל גדול, שהוא בר חיוב סוכה. (ביה"ל י"ד ועיין תרמט שעה"צ טו). להצבת הדפנות הכל כשרים.
ד. היה צינור עובר מעל הסוכה (או רצועת בטון וכדו'), אם היה רחבו ג' טפחים, לכתחילה אין יושבים תחתיו, פחות מכאן, יושבים. היה רוחבו ד' טפחים לא רק שאין יושבים תחתיו, אלא הוא אף מחלק את הסכה לשניים. היינו שכל חלק נידון בפני עצמו, וצריך שיהיו לו שלוש דפנות כשרות (תרל"ב ס"ק ב' ג').
ה. מותר לשבת בסוכה תחת מקום שאינו מסוכך, היינו תחת חלל ריק, ובתנאי שיהא רוחב מקום החלל פחות מג' טפחים, ובתנאי נוסף שרוב ראשו או רוב גופו לא יהיו תחת החלל. היה חלל זה "הולך על פני כל הסוכה", אין לשבת שם אפ' כשמיעוטו תחת החלל. ויתכן שיש להחמיר גם באין החלל הולך ע"פ כל הסוכה, אם ארכו שבעה טפחים או שהוא רוב הסוכה, (ויש לשים לב, כי מצוי הדבר) (תרלב ב' וע"פ חזו"א).
ו. מצוי לפעמים שבחלק אחד של הסוכה יש סכך צפוף, ואילו בחלק האחר הוא דליל, ובחלק הדליל הסכך הוא מיעוט, לדעת המחבר אם בסיכום הכללי הסכך הינו יותר מהחלל, הסוכה כשרה. אמנם לדעת הרמ"א אם שטחו של המקום בו הסכך דליל, הוא ז' על ז' טפחים, אותו מקום פסול לישיבת סוכה. כאשר רצועת ז' דלילה מעין זו עוברת מעבר לעבר, אפשר שחוצה היא את הסוכה לשנים (תרל"א ב' וסק"ד).
ז. לא יעשה את הסכך כה מעובה עד שגשם לא יוכל לחדור לסוכה, כי יש פוסלים באופן זה. אם סיכך באופן שהגשם חודר, אך אין רואים הכוכבים יש לו על מי לסמוך. אמנם לכתחילה יעשה בעובי שניתן יהיה לראות הכוכבים (תרל"א ג' ומשנ"ב).
מעמיד
א. אין להניח הסכך ע"ג כלונסאות מתכת אף לא לקבעו במסמרי מתחת, כי אין – לכתחילה – ל"העמיד" הסכך אלא ע"י דבר שמסככים בו (משנ"ב תרכ"ט סקכ"ב). גם חלקי מתחת המובלעים בתוך הקיר, אם גלויים הם, אן להשעין עליהם את הסכם (חזו"א תמ"ג ב').
ב. לדעת המשנה ברורה, "מעמיד של מעמיד" כשר. היינו שאם הניחו כלונסאות מתכת ע"ג הדפנות, ומעליהם קורות עץ, וקורות אלה מחזיקות את הסכך, הרי זה כשר. לדעת מרן החזו"א אין לעשות כן כיון ש"מעמיד דמעמיד" דינו כ"מעמיד". לדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, כאשר מניחים את קורות העץ בדיוק מעל כלונסאות המתכת, כך שאם ינטלו העצים ישען הסכך על המתכת, באופן זה פסול גם לפי דעת המשנה ברורה.
הלכות שונות
א. בדבר מושב המוזאיקה המצוי במרפסות, לדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, המקום כשר לישיבת סוכה. אכן לא כדאי לצרף מקום זה לשיעור המינימלי של הסוכה. היינו שצריך שבקרקעית הסוכה יהיה שיעור ז' על ז', ובאופן זה גם מושב המוזאיקה נחשב כחלק מן הסוכה.
ב. מי שקבועה אצלו מזוזה בצד ימין של הפתח מהחדר אל מרפסת סגורה, ובסוכות מקום את הסוכה באותה מרפסת, אינו צריך להסיר את המזוזה ממקומה הרגיל (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).
ג. אסור ליטול קיסם וכדו' מהסוכה להשתמש בו וכן הדין ביחס לקישוטים. לפיכך אם נפל אחד מקישוטי הסוכה הרי הוא מוקצה בשבת, שהרי אינו ראוי למאומה (תרל"ח).
פסולי הסכך
א. כלי עץ, שיש לו בית קיבול או שעשוי לישיבה וכדו', היות והוא "מקבל טומאה", פסול לסכך בו. קורות עץ שייחד להניח עליהן דבר מה, פסולות מדרבנן לסכך בהן. משטח עץ שרחב קצת וראוי להניח עליו דבר מה, אף הוא פסול מדרבנן. קורות העומדות לבנין או לסחורה כשרות הן (תרכ"ט ב' ומשנ"ב).
ב. כלי עץ שנשבר, אסור לסכך בשברים שלו, ואם אותו "כלי עץ" היה פסול רק מדרבנן, ישנם חילוקי דינים בדבר, וישאל למורה הוראה (ס"ק ח' י').
ג. אסרו לסכך בקרשים הרחבים ד' טפחים, וזאת גם כאשר הניחם על צידיהם, ובמקום שנוהגים בתקרות עץ דקורטיביות העשויות קורות צרות יותר (כגון בכאלו שרוחבן כ-12 ס"מ), אסור לסכך בקורות ברוחב זה. ונהגו שלא לסכך כלל בקורות משופות ומהוקצאות, גזירה שמא יצמידן זו לזו עד שימנעו את חדירת הגשם. (ס"ק מ"ו מ"ט).
ד. רק "גידולי קרקע" כשרים לסיכוך. חבלים העשויים מגידולי קרקע – כגון העשויים פשתן – פסולים לסיכוך ולקשור בהם הסכך, טעם הדבר, משום שנשתנתה צורתם הטבעית, ואינם נראים כגידולי קרקע (סקי"ג).
ה. ענפים שהעלים שלהם נושרים תמיד, אין לסכך בהם, כי חוששים שמא מחמת הנשירה ינטוש האדם את הסוכה. ולאלו הנושרים רק בעת הרוח אין חוששים (שם סקל"ט).
ו. יש מחמירים שכאשר יש מעל הסוכה – גם בגובה רב – משטח של סורגים, אין זה מן הראוי לשבת תחתיו, כי אף שבין הסורגים יש חלל ריק, מ"מ מצטרפים הם מדין לבוד. והחושש לחומרא זו, יוכל לתקן הדבר ע"י שיניח ענפי סכך בחלל שבין הסורגים (תרכ"ו סקי"ז).
ז. אין לתלוי נויי סוכה בגג הסוכה, אלא תוך ד' טפחים לסכך (תרכ"ז ד'). והדבר אסור גם כאשר אותו הנוי תלוי בתוך ד' ויורד כלפי מטה (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).
ארבעת המינים
א. כתב הרמ"א לכתחילה מצוה מן המובחר ליטול לולב שלא נחלק העלה העליון שלו כלל. ומן הדין אין לפסלו כל זמן שלא נחלק רובו. ודע שפסול זה של "נחלקה התיומת" או של אתרוג החסר אמור ביום הראשון, אך השנה שנטילת לולב נוהגת רק בחול המועד כשר (תרמ"ה ב' ס"ק י"ז י"ט).
ב. ודע שאף שמן הדין כשרים השנה, מ"מ הידור מצוה יש ליטול לולב "סגור" ואתרוג שאינו חסר. אכן כאשר יש לפניו שני אתרוגים, האחד מהודר בצורתו ו"חסר", והשני פחות מהודר ו"שלם", יעדיף בשאר הימים את המהודר החסר על פני האתרוג האחר (ע"פ מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).
ג. לדעת מרן הגריש"א זצוק"ל, הנוטלים ד' מינים ע"י ה"כותל", צריכים להקפיד גם בימי חול המועד, שלא יהא לולב "פתוח" ואתרוג "חסר", כי דינו שם כמו ביום הראשון. באשר לאזורים אחרים שבעיר העתיקה, קשה לקבוע בבירור מה הם הגבולות המדוייקים של "בין החומות".
ד. ביחס להדס, כ' המ"ב (תרמו סקלג): ומה שרגיל שיוצאים בין הקנים ענפים קטנים, וצריך (לכתחילה) לקטום אותם. ומביא שי"א שד"ז במפסיק ברוב הקינים. ועיין מה שהקל בחזו"א (קמו סקל"א). ובארחות רבנו מובא שמרן הקה"י זצ"ל החמיר לקטמם.
(יתד נאמן יום שלישי י"א בתשרי תשפ"ד)