לאחת השכונות החרדיות הגיעה משפחה שאורחות חייה לא התאימו לשכונה. כמה מהשכנים בבניין הגיעו להתייעץ עם רבינו מה לעשות בנדון, והעלו רעיונות שונים כיצד להתיחס אליהם. לפתע אמר להם רבינו: "יש דבר נוסף שעדיין לא חשבו עליו שאפשר לעשות – לקרב אותם!"
אמר רבינו: "לפעמים השפעה טובה נובעת דוקא מכך שלא מעירים, אלא מקבלים את השני בסבר פנים יפות".
בשנת תשנ"א התקיימה בבית מדרשו של רבינו ברמת אהרן עצרת התעוררות עקב עצירת גשמים, ורבינו נשא דברים.
בסיום דבריו, שלא כהרגלו, הוציא רבינו מכתב מהכיס, החזיקו בידו, ואמר: "מכתב זה קבלתי היום. אחד מבקש ממני לעורר על כך שיש אנשים שעושים שמחה בביתם, כגון שבע ברכות וכדומה, ואינם נזהרים מלגרום הפרעה לשכנים בשעות הלילה המאוחרות!
אך ברצוני להוסיף דבר מה!" הגביה רבינו את קולו, ואמר בכאב רב: "לגבי מה שההוא כתב אינני רוצה להיכנס, וודאי שעל בעלי השמחה להיזהר בזה. אבל הדבר שברצוני לעורר עליו הוא דוקא על הצרות עין שיש היום!
הנה אנשים זוכים ועורכים שמחות – ובמקום שהשכנים יהיו שותפים בשמחתם יש צרות עין! במקום זאת עלינו להתעורר להשתתף ולהרגיש את השמחה של השני, וממילא כלל לא ירגישו שום קשי ברעש שהשכנים עושים.
שכנים שהתנגדו בטענות שונות
במהלך בניית בנין למוסד חינוכי חשוב, היו שכנים שהתנגדו בטענות שונות.
באספה שנערכה בהשתתפות הגורמים בדבר, נשא רבינו דברים ואמר: "בעצם, כשבונים מוסד חנוכי כזה – זאת שמחה לכל כלל ישראל, ועל אחת כמה וכמה לשכנים הגרים ליד הבנין ההולך ונבנה. ולא זו בלבד, אלא אם יש מבין השכנים כאלו שבאפשרותם לתמך, היה עליהם לתת אפלו עשרת אלפים שקל ולעמד לעזרת המוסד!"
שוה לשלם כדי לחיות עם שכנים בשלום
תלמיד חכם אחד סבל צרות קשות משכניו והיו לו אתם הרבה דיני תורה. שח לו רבינו:
שכן אחד בא לשכינו וסיפר שקרתה אצלו סתימה בצנרת הביוב. לטענתו השכן אשם בזה משום שצבע את דירתו ושפך צבע לשרותים.
אך האמת היתה, שלא היה לזה שום שייכות לסתימה; השכן ההוא גר בכניסה אחרת לגמרי, ובנוסף לכך הטענה שצבע את דירתו לא היתה נכונה כלל. אף על פי כן הסכים השכן להזמין אינסטלטור על חשבונו. ללמדנו שפעמים שווה לשלם כדי לא לריב עם שכנים.
(מתוך הספר 'הליכות שני' בעריכת הרב אברהם ברנשטיין)