בשעתו, היה במלון סבוי בנתניה – הגיעו לשם הישמעאלים פראי האדם בליל הסדר, ורצחו אנשים בעיצומו של ליל הסדר…באתי אז למרן רה"י (מרן הגראי"ל שטיינמן) זיע"א, והוא אמר לי, בדרך הטבע אין סיבה שהם לא יעשו את זה כל יום, הדם שלהם בוער "ועל חרבך תחיה" (כז, מ), זה החיים שלו, [וכמו שאצלנו התורה זה "כי הם חיינו"] אצלם זה החרב והרצח… ולצערינו, אנו אין לנו הרבה על מי לסמוך, אז הם יכולים לבא ולעשות את זה מידי יום…
אם כן, המשיך הרה"י, אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים, הקב"ה כל כך הרבה שנים נתן לך שקט ושלוה, ואף אחד לא ניגש להגיד לו 'תודה רבה' על זה. ופתאום היום נזכרים…
הרה"י ר' שמואל רוזובסקי זצ"ל היה אומר, הקב"ה מאה פעמים נותן לך מתנות, ואתה בכלל לא מקשר את זה לקב"ה… פעם אחת אתה מקבל מכה, ומיד אתה שואל רבונו של עולם איפה אתה?… אמר ר' שמואל, איפה אתה היית עד היום?…
כשהיינו בישיבה, אמר לנו הג"ר ברוך מרדכי אזרחי זצוק"ל, שסיפר לו בעל העובדא שהם היו במקלטים – באזור ישיבת חברון, וגם הרב מבריסק מרן הגרי"ז סולובייצ'יק בא למקלט. אך כשהגיעה השעה שהרב מבריסק היה צריך ללכת לישון, הוא קרא קריאת שמע, והלך לישון…
היה שם מישהו שלא יכל להבין את השלוות נפש הזו… מיד אחרי שהגרי"ז קרא ק"ש לפני שבירך המפיל הוא שאל אותו, כבוד הרב, איך הרב מסוגל כעת לישון?… מי אמר לך שתקום?… [היום שם הפגזות עוצמתיות, זה לא היה רק אזעקות…].
הוציא לו הרב מבריסק ספר תהילים ופתח בפרק ג' והראה לו את הכתוב "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו", ה', מה רבו צרי, רבים קמים עלי. רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו… זה זמן מלחמה… ומה כתוב בהמשך?… "אני שכבתי ואישנה… הקיצותי כי ה' יסמכני".
הכל מיד בורא עולם והכל בא בחשבון… וכבר אמר הג"ר אלחנן וסרמן בשם החפץ חיים זצ"ל – לכל כדור יש כתובת. אין 'במקרה'… הכל מידו יתברך, ואם מחר אני אחיה אני אצטרך ללמוד, אז מה מוטל עלי באמת?… ללכת לישון. והרב מבריסק יכל להירדם גם כן… הוא חי עם בורא עולם, וככה זה כאשר חיים באמת עם הבורא עולם.
אומרים שבזמן מלחמת ששת הימים שהיה פחד נורא הרבה יותר מהיום… אז כל העולם הערבי היה נגדינו… אך הג"ר יחזקאל אברמסקי זצ"ל היה רגוע. כששאלו אותו למה, הוא אמר כאשר רואים כולם שאי אפשר להיסמך על אף אחד – – אז היהודים בוטחים רק בקב"ה, וא"כ – אין מה לדאוג.
אחרי זה, כשהיה ניצחון מופלא – הרב אברמסקי התחיל לדאוג… אמרו לו, הרב, עכשיו כולם מאושרים!… אמר – מזה אני דואג… מפסידים לחיות עם הקב"ה, ובאמת אז כולם האמינו בצה"ל ואמרו כל הכבוד לצה"ל, ואז הקב"ה הביא את מלחמת יום הכיפורים שאז ראו בדיוק מה זה ה"כוחי ועוצם ידי" שלהם…
כל אחד יודע היום שאין לנו על מי לסמוך, זה רוצה לעזור… וזה מאיים שהוא יפתח במלחמה… יש רק בורא עולם…
הוא לא יכול להכיל כזה דבר
אנחנו יודעים שהכאב הוא נורא… במלחמת ששת הימים היו כחמש מאות הרוגים רח"ל… אמר אז ראש ישיבת מיר הג"ר נחום פרצוביץ זצ"ל, שהוא לא יכול להכיל כזה דבר… איך לחשוב על כ"כ הרבה קרבנות… כזו טרגדיה… אמר ר' נחום – אבל אני יכול לחשוב על הרוג אחד! לחשוב עליו עצמו, אח"כ על אשתו האלמנה ובניו היתומים, על ההורים השכולים שלו… אח"כ ה-'תדאג כל החבורה כולה' כל המשפחה מסביב… והידידים וכו' בזה עוד אפשר להתבונן ולהצטער… וכשאני גומר לחשוב על הרוג אחד, אני עושה כפול חמש מאות…
והנה היום – יש כ"כ הרבה הרוגים, פצועים, שבויים. הרה"י של סלבודקא הג"ר משה הלל הירש שליט"א אמר להרה"ג ר' יוסף קורלנסקי (נכד מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל) שצריכים להיות נושאים בעול… אי אפשר לשבת בשאננות כאילו זה לא נוגע אלי… כל בן אדם צריך במשך היום קצת זמן לחשוב ולהתבונן… תחשוב… אתה לא יכול ככה להתעלם, כי אחינו בשרינו הם…
כ"כ הרבה אנשים ומשפחות סובלים – וכמו"כ מה אני יכול לעשות. ובאמת שאנחנו יכולים לעשות!
בשבוע החולף וכן בהמשך הדברים למדנו כי מרבה תורה מרבה חיים, והתורה היא עץ חיים, ומכוחה ורק מכוחה עמדו רגלינו במלחמה.
ובאמת אם נשים לב בדרך כלל כשיש צרות זה קורה בזמנים של רפיון, של בין הזמנים או בשעות שאין סדרי לימוד מלאים. מרן רה"י זיע"א היה רגיל לחזור על מה שכותב הרמב"ם בפי' המשניות (ברכות ט, ה) שכתוב "עת לעשות לה' הפרו תורתך", יש לפעמים מקרים שהקב"ה רוצה לגזור גזירה, עת לעשות לה' – – – אבל אי אפשר, מפאת שעמ"י יושבים ולומדים, ותורה היא מגן ומחסה… אז הקב"ה גורם שיהיה מצב של "הפרו תורתך", הוא נותן סיבה שיתבטלו מהלימוד, ואז אפשר להביא את הגזירה. רח"ל.
ולכן אמר הרה"י, שהרבה אסונות קורים דווקא ביומי דפגרא, בימי בין הזמנים, משום שאז חסר בזכות התורה שתגן עלינו.
אנחנו דומים לחולה המוצמד למכונת הנשמה
אמר פעם הג"ר משה טיקוצ'ינסקי (משגיח בישיבת סלבודקה) שאנחנו דומים לחולה המוצמד למכונת הנשמה ואין בכחו לנשום לבד, ובא מישהו ומוציא את המכונה ה"י, וכשצועקים עליו הוא מתפלא, מה עשיתי?… רק הוצאתי את המכונה… אתה לא קולט שאין לו חיים בגלל זה?!… אתה רוצח!
בזמן הזה, המכונת הנשמה שלנו זה התורה והתפילה. תדע לך שאם אתה מתבטל ומתעסק בדברים אחרים – הוצאת את המכונת הנשמה והמכונת הנשמה עובדת בלי הפסק! זה אחריות גדולה…
ההרגשה שלנו היום, שיש לנו אמונה ובטחון. אבל גם הקב"ה רוצה משהו מאיתנו… אתה באמת מאמין בקדוש ברוך הוא?!… אם כן – אומר חובות הלבבות – גם הקב"ה מבקש משהו ממך…! ויש דין, ויש דיין.
ונפרש שיחנו, אנחנו יודעים שהכל ביד בורא העולם, והאמונה בו היא אמונה תמימה, ויש לנו את הסגולה של ה'נפש החיים' (שער ג' פרק ג') לקבוע בלב האדם שאין עוד מלבדו יתברך כלל, בשום בחינה ונקדה פרטית שבכל העולמות, עליונים ותחתונים והבריות כלם, רק עצמות אחדותו הפשוט יתברך שמו לבד… אומר המהר"ל מפראג, ברגע שהיהודים מגיעים להרגשה הזו שאין מי שיכול לעזור לי… אין מישהו אחר שאפשר לסמוך עליו, רק על בורא עולם – – – זה הרגע בו משתנית ההנהגה בבריאה, ואז באה ההנהגה של הקב"ה 'צורתן של ישראל'. רק הבורא עולם ואנחנו. אין שום דבר אחר, לא ערבים ולא חמאס לא ימין ולא שמאל כלום… יש רק "ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל"… אין שום דבר אחר, רק בורא עולם!
וכל כמה שיותר מתחזקים באמונה ובביטחון, לדעת שהכל מיד הבורא עולם – אז כל החיים שלנו משתנים ונראים אחרת.
שמעתי את המשגיח של ישיבת 'תורה בתפארתה'
השבוע שמעתי את המשגיח של ישיבת 'תורה בתפארתה' – הגה"צ רבי נח פאליי, הוא היה פעם ראש כולל ברמת השרון, וסיפר שהוא נתן פעם דרשה לבעלי בתים שמה, והוא הזכיר להם חפץ חיים. והיה שם זקן בעל בית ששאל אותו – ראית אותו פעם?!… אני הייתי אצלו! ואני אספר לך מה הוא אמר לי… אח שלי למד בראדין, ואני הייתי סוחר. באתי אל החפץ חיים, הוא שאל אותי מה אני עושה, ואמרתי לו שאני סוחר. ומה זה נקרא סוחר אצלך?… רימית היום איזה גוי?!… גם גוי צריך להיזהר לא לרמות אותו. כך אמר הח"ח.
אח"כ אמר החפץ חיים, מה יש לך?… השבתי – יש לי בית. הוא רואה שהחפץ חיים לא מרוצה, אז הוא ממשיך לומר, זה בית שלי! זה רשום על שמי!! אין לו שום שותפים… הח"ח לא היה מרוצה – הוא אמר לו, אני אגיד לך מה יש לך… מה שנתת לשני – זה מה שיש לך!!!
בהתחלה – המשיך הזקן – לא הבנתי אותו. אחרי זה כשהייתה שואה ולקחו את הכל – הבנתי שמה שנשאר לי לפליטה זה מה שנתתי לשני.
עלינו לדעת: מצאנו בחז"ל תורה תחילתה חסד וסופה חסד, למי עשו בתחילה את החסד?… לאדם הראשון שעבר על ציווי ה' ואכל מעץ הדעת – ובדיוק בשבילו הקב"ה תופר עלי תאנה כדי שלא יתבייש… זה 'תחילתה חסד', עם זה מכניסים אותנו לתורה.
הג"ר משה שמואל שפירא – ר"י באר יעקב – היה מביא את הגמרא במנחות (נג, ב) יבא טוב, ויתן טוב, מטוב, לטובים. יבא טוב – זה משה, שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא. ויתן טוב – זה תורה, שנאמר כי לקח טוב. מטוב – זה הקב"ה, שנאמר טוב ה' לכל. לטובים – זה כלל ישראל, שנא' היטיבה ה' לטובים.
אמר ר' משה שמואל – תורה מסתובבת סביב טוב. הזכרנו שאמר פעם המשגיח ר' יחזקאל לוינשטיין למישהו, למה הג"ר שמואל רוזובסקי הצליח כל כך, עד שזכה והוא היום המרביץ תורה של הדור?… הרי היום כולם בישיבות לומדים את תורתו של ר' שמואל.
אמר הבחור – כי לר' שמואל יש כושר הסברה נפלא, וידע מקיף… אמר המשגיח – זה בודאי, אבל מכאן ועד לזכות להיות המרביץ תורה של הדור?… אז למה הוא זכה? כי הוא היה בעל מידות נפלא. והבין אדם לחברו שלו היה נפלא.
יש לי פצצה
אמר פעם מרן הרה"י זיע"א יש לי פצצה: (ועל הפצצה הזו שום כיפת ברזל לא יכולה להצליח… ובכוחה להבקיע חלוני רקיע…)
מובא בסידור הגר"א על ברכת השיבנו, שכתוב בחז"ל על מרדכי בן יאיר בין שמעי בן קיש, ודרשו בן קיש – שהקיש על דלתי רחמים. והנה איך מקישים על דלתי רחמים, לבטל גזירה כזו קשה, להרוג את כולם ביום א'?… אומר הגר"א שני שערים הם: אחד בלב האדם ואחד בלב השמים. אם בן אדם פותח את השער בלב שלו – נפתחים שערי שמים! אם תפתח את הלב שלך – יפתחו שערי שמים!
היום הזהירות בבין אדם לחברו נדרשת מאיתנו בלי סוף!!! המצב היום הוא שכלל ישראל נתון בסכנה. ואנחנו מקוים לישועת עמ"י. הגרח"ק אמר בשם החזון אי"ש שאם לומדים תורה בבני ברק – לא צריכים לפחד מטילים. והגר"י זילברשטיין שליט"א אמר שדברי גיסו זצ"ל קיימים אף לאחר מותו.
את החומה שבנו בעוטף עזה, בטרקטור פשוט הרסו אותה. אך החומת מגן של דברי תורה וכמו שהבאנו בשם ספר הזכות לאחי המהר"ל שגמרא זה ר"ת של ארבע המלאכים שמקיפים יהודי גבריאל מיכאל רפאל אוריאל, את החומה הזו אף אחד לא יכול להבקיע
האהבה שלנו אחד לשני צריכה להיות באופן שאין לתאר..
היום העבודה שלנו היא בבין אדם לחברו, בגשמיות וברוחניות. האהבה שלנו אחד לשני צריכה להיות באופן שאין לתאר… כולנו בנים לקב"ה, בנים אתם לה' אלוקיכם… אנחנו רוצים לעורר רחמי שמים, בואו לדאוג באמת לשני גם ברוחניות וגם בגשמיות… לדאוג שלשני יהיה טוב. אם רואים שלחבר אין חברותא – צריך לדאוג לו.
הג"ר בערל אייזנשטיין (הרה"י הראשון של 'קרית מלך') למד בכולל בישיבת מיר, ושמע שהרה"י מרן ר' חיים שמואלביץ אמר אני לא מבין, איך ייתכן שאתה רואה לידך בחור בלי חברותא ואתה לא דואג לו?… הרב אייזינשטיין שמע ולקח על עצמו את העול הזה. ומאז ידעו שמי שצריך חברותא במיר פונה לרב אייזנשטיין.
לדאוג לחבר, לרוחניות, לגשמיות. ולרצות שיהיה לו טוב.
אם אנחנו נפתח את הלב שלנו – יפתחו לנו שערי שמים, ונזכה גם שהמלחמה הזו לא תאריך ימים. וכל האנשים הנמצאים בשביה, כתוב בחז"ל שבי קשה מכולן… יה"ר שיחזרו כולם בריאים ושלמים.
ועלינו לדעת שזה תלוי רק בנו! עמל של תורה, תפילה, ומידות טובות. זה הדבר היחידי שמעורר רחמים. והלוואי ותתגלגל זכות ע"י זכאי, שנהיה אנחנו הזכאים. ואז נקבל שכר טוב לא רק על עצם הלימוד, אלא על כל מה שנגרם מחמתינו (כן כתב הח"ח), להחיות עם רב כיום הזה.
(מתוך"ארחות חיים פרשת נח תשפ"ד )