כל המתפלל ואח"כ יוצא לדרך הקב"ה עושה לו חפציו י"ד.
מידת ההשתדלות שנדרש האדם לעשות, היא בהתאם למידת הביטחון שלו- ככל שאדם יבטח יותר, כך תידרש ממנו פחות השתדלות.
הרה"ק ר' מרדכי מלעכוויטש זי"ע סיפר אודות יהודי כפרי פשוט שהתפרנס ממכירת תוצרת חקלאית של בעלי האחוזות בסביבה. מידי בוקר היה משכים קום, נוסע מאחוזה לאחוזה ורוכש את מיטב התוצרת של בעליה. לאחר שהעמיס את כל הסחורה על עגלתו, הסיע אותה לשוק ומכר אותה לכפריים. במשך שנים נמשך ההסדר הזה, וכל הצדדים היו מרוצים – בעלי האחוזות שהרוויחו יפה, הלקוחות הכפריים שקיבלו סחורה טובה במחיר סביר, ומיודענו היהודי שהרוויח כמה פרוטות על התיווך ביניהם.
בשבת אחת הגיע לכפר מגיד מישרים ודרש בענייני ביטחון. 'בוטח אמיתי בה' תגיע לו פרנסתו ללא צורך בהשתדלות מיוחדת!'- קרא המגיד בהתלהבות, והכפרי שתה בצמא את דבריו. בשובו לביתו הפך בדברים והרהר לעצמו: האם לא חבל על כל הטרחה המיותרת שלי מידי יום ביומו? אני משרך את רגלי בשלגים ובבוץ, ובקיץ תחת השמש הקופחת… למה לא אקבל על עצמי להתחזק באמונה ובביטחון ולהאמין בה', שהוא יזון אותי, וכל פרנסתי רק מאיתו, ויותר לא אצטרך לנדוד לצרכי פרנסה, אלא משמים יזמנו לי את כל צרכי?!
וממחשבה למעשה- בבוקר יום ראשון הופתעה זוגתו לראותו יושב בבית וקורא פרקי תהילים בנעימה, ולאחר מכן פונה ללמוד גמרא. חקרה ודרשה, וכשהבינה שאין מדובר רק ביום מנוחה אחד, אלא בעלה התחיל כאן מהלך חדש, אחזה אותה בהלה גדולה- מאין יהיה בבית לחם לפי הטף? וכי גמרא ותהילים הם עסק שאפשר להתפרנס ממנו ?
ניסה היהודי לשתף אותה בדרשת המגיד ובמסקנותיו ממנה, אך היא סירבה לשמוע. מסורת בידה עוד מבית אביה ואמה, ומהם למעלה בקודש שלחם נקנה רק במטבעות זהב או בשווה כסף, ולא בדפי גמרא.
עד מהרה גייסה לצידה את שאר המקורבים שמיהרו לבוא ולהציק ליהודי בדעותיהם, ולשכנו אותו כי דרכו של עולם לשות השתדלות, אך הוא בשלו- הוא בטוח בה' שיזמן לו פרנסתו לביתו, וליבו סמוך ובטוח שאין לו צורך בשום השתדלות מעבר לזה.
חלפו ימים אחדים. בעלתי האחוזות הבחינו שהיהודי כבר אינו מגיע לקנות מהם סחורה. מיהרו, אפוא, להעמיס את סחורתם על עגלותיהם, ובאו לביתו כדי למכור לו. בד בבד הגיעו לקוחותיו הקבועים מן השוק. כמה ימים כבר אינו מגיע לחנותו, והסחורה דרושה להם.
כך היה האיש יושב בביתו, לומד ומתפלל- וכל פרנסתו באה אליו לתוך ביתו…
ומדוע זכה לכל זאת? סיים הרבי מלעכוויטש- משום אמונתו האיתנה והתמימה, ובזכות בטחונו האמיץ והחזק בה', הזן את הכל.
אם אין לי אמונה- למה לי חיים?
יהודי אחד נכנס לאדמו"ר ה"בית אברהם" מסלונים זצ"ל, והשיח בפניו את דאגתו:
"יש לי חנות לא גדולה, אשר ממנה פרנסתי כעת עומד אדם אחר לפתוח חנות כשלי, בדיוק מול חנותי. עומד אני לאבד את מקור פרנסתי, ומה אעשה?"
בתשובה סיפר לו ה"בית אברהם" את המעשה הבא:
לרבי דוד זאלצער, שזכה לימים להיות חמיו של ה"יסוד ושורש העבודה", היה בית מסחר למלח. יום אחד פתח אדם אחר בית מסחר למלח, בסמיכות אליו. לא היו באזור די לקוחות לשני בית מסחר כאלו. נסע רבי דוד אל האדמו"ר רבי רבי מרדכי מלכוביץ' זצ"ל והשיח בפניו את שאגתו.
ומה היתה דאגתו של אותו צדיק?
"היות ומישהו פתח חנות מולי"- כך אמר- "ויש לי צער מזה, סימן שאין לי אמונה, ואם אין לי אמונה – למה לי חיים?!"…
התיישב רבי מרדכי זצ"ל ודיבר עמו דברי חיזוק באמונה, וחזר לביתו לשלום.
לאחר זמן מה שוב חזר ללכוביץ ותינה את דאגתו לפני הרבי: "בתחילת הרחוב פתח אדם חנות נעליים, וכשנכנסים לחנותו אני שמח שיש לו פרנסה, אבל כשנכנסים לחנות מולי, אינני שמח כמו שאני שמח על הצלחת בעל חנות הנעליים, וזה סימן שאין לי אמונה, ואם אין לי אמונה למה לי חיים?!…
כאן השתתק ה"בית אברהם".
נו, שאל היהודי, "ואיך נגמר הסיפור? איזה מופת התרחש עמו?"
"כאן זה נגמר", השיב ה"בית אברהם", וה'מופת' הגדול ביותר הוא לזכות להגיע לדאגות של 'אם אין לי אמונה- למה לי חיים?'…".
גם לזכות לחתן כמו ה"יסוד העבודה" אין זה דבר של מה בכך, כלל וכלל…
עלינו לזכור בעל עת כי "אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה", ואין שום מקום לדאגה, שהרי הכל מאת ה' יתברך.
(מתוך הספר 'הנני בידך')