"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִיא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית כה כא). ומבאר רש"י: ויעתר – הרבה והפציר בתפילה. ויעתר לו – נתפצר ונתפייס ונתפתה לו. לנוכח אשתו – זה עומד בזווית זו ומתפלל, וזו עומדת בזווית זו ומתפללת".
לעומת זאת, בפרשת ויצא מספרת התורה שרחל פנתה ליעקב ואמרה: "הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (בראשית ל א). "וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹקִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן" (שם ב). ומבאר רש"י: "הבה לי – וכי כך עשה אביך לאימך, והלא התפלל עליה. התחת אלוקים אנוכי, וכי במקומו אני. אשר מנע ממך – את אמרת שאעשה כאבא, אני איני כאבא, אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים, ממך מנע ולא ממני".
וכאן השאלה זועקת עד לב השמים. הרי רחל העקרה רצתה בכל ליבה להביא לעולם את שבטי קה. היא ראתה את ילדי לאה והבינה שעוד מעט תחמיץ את ההזדמנות האחרונה לקחת חלק בהולדת עם ישראל. רחל פנתה ליעקב בשיברון לב ובתחנונים: "הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי". תתפלל עלי בבקשה שלא אעזוב את העולם בקיצור ימים ובלי צאצאים. וכיצד עונה לה יעקב? לאבא שלי לא היו לו ילדים, אבל לי יש ילדים. זו לא בעיה שלי, זו בעיה שלך. האם יתכן שיעקב אבינו מהמרכבה הקדושה יענה לרחל אמנו בצורה נוקשה שכזו?
התשובה היא שיעקב ידע שתפילת האדם עצמו מועילה יותר מתפילותיהם של כל השגרירים והמתווכים. יעקב רצה להביא את רחל לתפילה עצמית מתוך תלות מוחלטת בקב"ה בלי להסתמך על צדיקים וממליצים. ולכן הוא אמר לה: "את אמרת שאעשה כאבא, אני איני כאבא, אבא לא היו לו בנים, אני יש לי בנים, ממך מנע ולא ממני".
לאבא לא היו בנים ולכן הוא יכל להתפלל על עצמו ולשפוך את ליבו השבור לפני הבורא יתברך. אבל לי יש ילדים ולכן התפילה שלי לעולם לא תגיע לדרגת התפילה של אבי או לתפילה שאת תתפללי על עצמך. התפילה של הצדיק אינה מגיעה למעלת התפילה שהאדם מתפלל על עצמו מתוך תחושת תלות מוחלטת בקב"ה.
הכתובת היחידה
נסיים את הדברים עם מכתב מרגש, שנכתב בידי רבי שמשון דוד פינקוס זצ"ל, לבחור ישיבה שנתקל בקשיים שונים בעלייתו הרוחנית.
לכבוד הבחור היקר…
קראתי את מכתבך ולא הגעתי למדרגה לתת עצות ולומר לך מה לעשות, אבל אכתוב מה שנראה לעניות דעתי אחרי התיאור של הדברים שכתבת.
נראה לי שאתה משתדל מאוד בעליה בתורה ויראת שמים, ואתה עושה את כל יכולתך ויצאת ידי חובת השתדלות. עכשיו אתה נמצא בשלב שאתה צריך עזרה מבחוץ. הסיבה לזה היא פשוט מפני שהדברים הם כל כך נשגבים ונוראים. לזכות לתורה ולחשק פנימי וככל שתיארת, זה פשוט למעלה מכוחות אנושיים. ואף על פי שוודאי צריך גם השתדלות מצידנו, אבל מגיע רגע שצריך לפנות לעזרה מבחוץ. על כן, אני אתן לך שם וכתובת שאליו תפנה והוא יעזור לך.
קוראים לו ה' יתברך. הוא חזק מאוד, שבאמת הוא ברא את הכול. ואני יודע בסוד שהוא גם אוהב אותך באופן אישי. הוא מחכה בכיליון עיניים שתפנה אליו. אין בעיה למצוא את הכתובת שלו יתברך, שהוא נמצא בכל מקום כפשוטו. גם ברגע הזה שאתה קורא את המכתב, אתה יכול לפנות אליו.
אני כותב את זה מפני שהרבה אנשים חושבים, שהוא ענין של תפילה ועשיית מצוות וחיפוש מדרגות. כל זה נכון אבל אינו העיקר. העיקר הוא שהקב"ה אישיות ברורה, חי וקיים, שאפשר לתפוס אתו קשר אישי וקשר רגשי, ולעולם לא התאכזב מי שעשה את זה. ומה שהדבר יותר פשוט ופרקטי, יותר טוב ויותר מועיל. והעיקר שיהא קשר אישי. פשוט לספר לו על הבעיה שלך ולבקש ממנו עוד פעם ועוד פעם.
מי שייתן לך עצה אחרת חבל על ההשתדלות. תלך ישר למי שיכול לעזור לך באמת ותתפוס אותו ואל תעזוב אותו. 'אל תתני דמי לו', עד שהשגת את כל שלבך חפץ.
החותם בכבוד גדול לבן תורה המחפש באמת
ורק חבל שאינו יודע היכן לחפש
שמשון דוד פינקוס
(רבי יעקב שיש שליט"א – לרומם)