מאת: הרב ישראל ליוש
הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי (ל טו)
בפרשת השבוע מסופר על סיפור הוויתור האצילי והמיוחד: רחל אמנו מוותרת ומוסרת ללאה אחותה את הסימנים שסיכמה עליהם עם יעקב אבינו, כדי שלא תתבייש בחתונתה כשיעקב אבינו יבחין שאביה רימה אותו, וזו לא האשה עליה עבד אותו שבע שנים…
עוצמת הוויתור מתבהרת בהמשך הפרשה כאשר רחל מבקשת מלאה את דודאי בנה, והיא עונה לה בגערה: "הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי…" וכי לאה שכחה את המעשה האצילי שעשתה עמה אחותה רחל?! הרי לולא שמסרה לה את הסימנים, היא כלל לא היתה נשואה ליעקב, והיא עוד טוענת לה: "המעט קחתך את אישי…"?! מי לקחה ממי…? מי נתנה למי…?
ביארו המפרשים, שרחל וויתרה ללאה בצורה כזו שהיא כלל לא הרגישה שהיא מוותרת לה. היא סיפרה לה את תוכן הסימנים, מבלי שהיא תדע כלל שאלו סימנים מיוחדים שעל פיהן יעקב יזהה אותה. יש שמסבירים שהסימנים היו הלכות חלה והדלקת הנר שיעקב לימד את רחל והוא היה אמור לשאול אותה שאלות בענייני הלכות אלו, ורחל לימדה אותן את לאה כדי שהיא תצליח במבחן של יעקב, וכלל לא תרגיש שהיא עשתה איתה חסד מיוחד. זו עשיית חסד בשלמות, מבלי שהמקבל ירגיש כלל שהוא קיבל…
אלא שכל ענין הוויתור טעון ביאור: הרי ברור שהרצון של רחל ולאה להינשא ליעקב אבינו, לא היה רצון גשמי, כי הם רצו את יעקב כבעל, הם לא חשקו בו מחמת אופיו או עושרו. זו היתה שאיפה רוחנית וכמיהה להיות מחברתו של יעקב אבינו, כי בכך הן תזכינה להיות מאימותינו הקדושות אימם של שבטי קה. לכן עיני לאה היו רכות מבכי שלא תיפול בחלקו של עשיו הגדול, אלא תזכה להינשא לעקב ולהקים את כלל ישראל…
אם כן, איך וויתרה על כך רחל? הרי כשמסרה את הסימנים ללאה, לא ידעה שיעקב יעבוד עבורה עוד שבע שנים, ואם כן יתכן שהיא זו שתיפול בחלקו של עשיו, וכי היה לה מותר לוותר על הרוחניות שלה?!
ביארו בעלי המוסר: שכאשר 'התעלות רוחנית' ו'אי הלבנת פני הזולת' עומדים על כף מאזניים, אל תלבין את חברך אף אם זה על חשבון התעלותך הרוחנית, כי אין התעלות רוחנית כאשר מישהו מתבייש ונכלם…
♦♦♦
בחור ניגש למשגיח ישיבת סלבודקה הגאון רבי משה סולבייצ'יק זצ"ל ובישר לו שהתארס, וביקש רשות להזמין בחורים למסיבת התנאים, שאמורה להתקיים בחודש אלול…
לאחר מחשבה ענה לו רבי משה: "אכן אתה מבין מדוע הבחורים לא יכולים להגיע באלול למסיבת האירוסין… גם הבחורים מבינים זאת… אבל הכלה לא מבינה ומרגישה את הענין הזה, כדי שלא יגרם לה צער, אתה יכול להזמין בחורים לאירוסין…"
♦♦♦
אחיו של הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, הגאון רבי אברהם דב זצ"ל, ביקש ממנו פעם, לפני נישואי אחד מילדיו, שיבקש עבורו הלוואה מפלוני עשיר שמתגורר בשכנותו…
"אינני חפץ לדבר איתו…" – קבע בפסקנות ר' שלמה זלמן
"מדוע…?" – תמה ר' אברהם דב, הוא לא ידע כלל על איבה כלשהיא שיש בין השניים
"לפני כמה שבועות ראיתי את אותו עשיר קונה חלות לשבת, ויחד איתן קנה עיתון שאין רוח חכמים נוחה הימנו… אינני רוצה לדרוך על מפתן בית שמכניסים לשם תועבה…"
כעבור כמה ימים, בישר ר' שלמה זלמן לאחיו כי יש בידו את סכום הלוואה שביקש מאותו עשיר…
"מה קרה?" – שאל ר' אברהם דב – "הרי לא רצית לדבר איתו כלל…?"
"כיון שראיתי שאתה זקוק מאוד להלוואה, סברתי כי עלי ללכת בכל אופן לביתו ולבקש עבורך… אך דע לך שאכן כשהגעתי לשם חשתי בדיוק את אותה תחושה שחשו יהודי פולין כאשר באו אל הפריץ לבקש ממנו טובה…"