"הצילני נא…"
כששב יעקב אבינו לארץ מגורי אביו, הוא הכין את עצמו בשלושה דרכים לקראת המפגש עם עשיו אחיו – דורון תפילה ומלחמה. וכבר שואלים חז"ל הקדושים מדוע חשש יעקב מפני אחיו הרשע, הלא הקב"ה הבטיח לו: "וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ".
אלא, אומרים חז"ל, החשש של יעקב אבינו ע"ה היה 'שמא יגרום החטא'…
וכאן הבן שואל: ואם באמת חטא והפסיד כביכול את הבטחת ה', מה תעזור לו תפילה? ובכלל אם יש כאן בעיה של חטא, שיעשה תשובה וימחק את החטא. מה המקום של התפילה כאן?
התמיהות מחייבות אותנו להבין, שברור שיעקב כדרכם של צדיקים היה כל ימיו בתשובה, וגם אמנם החשש הוא רחוק מאוד שבאמת חטא, הרי הוא עצמו מעיד לעשיו "עם לבן גרתי" וחז"ל דרשו ותרי"ג מצוות שמרתי, המדובר הוא אולי על נדנוד קטן שלפי דרגתו העליונה של יעקב אבינו עלול אולי להיחשב בחיסרון כי הקב"ה מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה, ואחרי הכל חוזרת ומתייצבת השאלה מדוע הוזקק לעמוד בתפילה כה עמוקה.
התשובה היא, שכבר יסדו הראשונים, שאכן הקב"ה הבטיח לשמור על יעקב אבינו ולהיטיב עמו, אבל כל הדברים הטובים האלו גנוזים עבורו בשמי מרום. כדי להוריד אותם למטה, יש את 'הצינורות המקובלים', יש רק מסלול אחד שדרכו מורידים שפע טובה וברכה מהמשים אלינו, בני האדם – תפילה!!!
בינה זאת, אומר מרן הגראמ"מ שך זצ"ל, אנו לומדים כיצד אליהו הנביא נאבק נגד נביאי הבעל שבראשם עומדים אחאב ואיזבל.
וכאן היה מעורר מרן הרב שך וזועק: למה? למה אליהו צריך תפילה
נעצור כאן ונשאל האם אין זה ברור שאמור לרדת אש משמים דווקא למזבח של ה'? אליהו הנביא עמד במלחמה מול אחאב שהיה מושל בכיפה, הוא עצר את הגשם שלוש שנים דבר שהעמיד את אחאב במצב נורא מול עמו, כל זה הזקיק את אליהו להתחבא שלוש שנים, לחיות בגלות ולהתכלכל ע"י העורבים, האם כל מה שעשה כאן אליהו אינו ע"פ ה' ולכבוד ה'? האם לא היה די במסירות נפש של אליהו לחיות שלוש שנים תחת איום רדיפה של מלך השולט בכל העולם? יש את כל הסיבות שהקב"ה יוריד אש מן השמים דווקא למזבח זה.
אבל אליהו היה צריך לעמוד בתפילה ותחינה להקב"ה, ולא זו בלבד אלא שחז"ל אף אומרים שלעולם יזהר אדם בתפילת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה.
וכאן היה מעורר מרן הרב שך וזועק: למה? למה אליהו צריך תפילה, למה לא די עצם המטרה שהוא מבקש לגלות שה' הוא האלוקים, למה לא די שהוא מסר נפשו שלש שנים למען מטרה זו? מדוע צריך תפילה והגמ' מעידה שרק בכוח התפילה נענה?
התשובה היא, יכול להיות אלף ואחת סיבות למה שהקב"ה יעניק לנו חסד אבל ללא תפילה זה לא ירד! הכח היחיד שמוריד בפועל את כל השפע, החסד והרחמים האין סופיים שהקב"ה מייעד עבורנו זה התפילה.
בימים אלו בהם אנו בעיצומה של מערכה מול בני ישמעאל, גם כיבוש עזה וחיסול החמאס לא באמת מסיים את הסיפור, גלות ישמעאל היא גלות עמוקה שמובילה אותנו עד לביאת משיח כמבואר בפרקי דרבי אליעזר ובזוה"ק, הגלות הזאת באה לאלץ אותנו להתפלל!
"ולמה נקרא שמו ישמעאל, שעתיד לשמוע הקב"ה באנקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, לפיכך נקרא שמו ישמעאל, שנאמר (תהלים נה, כ): 'ישמע א-ל ויענם'". (פרקי דרבי אליעזר פרק לא).
בני ישמעאל נלחמים מלחמת ג'יאהד – אמונה, יש להם כוח תפילה, ואנחנו יכולים להכניע אותם רק עם תפילה אמיתית, עמוקה, תפילה מתוך אמונה כנה וחזקה, תפילה מתוך הישענות מוחלטת על בורא העולם, תפילה שמחברת אותנו להקב"ה.
אני רוצה להביא כאן מעשה שסיפר הג"ר יחיאל נוביק שליט"א
אני רוצה להביא כאן מעשה שסיפר הג"ר יחיאל נוביק שליט"א, להמחיש לנו את גודל מעלת התפילה שהיא מהדברים שצריכים חיזוק בכל יום, וכך הוא מספר:
פגשתי באמריקה יהודי שסיפר על עצמו, עסקיו נכנסו לקשיים וכדי לשקמם לקח הלוואות מהבנק בתקוה שהעסקים יניבו פירות ויוכל לפרוע את חובותיו, אך העסק הלך והסתבך, והוא נגרר מהלוואה אחת לשנייה, כשבסופו של דבר נשאר ללא עסקים ועם חוב גדול לבנק, הנכס היחיד נשאר לו זה ביתו הפרטי, והבנק פתח נגדו הליכים משפטיים במטרה לנשלו מביתו ולגבות את חובו. הוא לקח עורך דין הנחשב לעו"ד טוב, אבל מול סוללת עורכי הדין שהבנק הרשה לעצמו לקחת לא היה לו שום סיכוי.
יצאנו אני ורעייתי אל בית המשפט והבנו שלפי דרכי הטבע אין לנו שום סיכוי, קבלנו על עצמנו לא להקשיב למהלך המשפט, אלא לשבת ולומר תהילים מתחילתו עד סופו, וכך עשינו, הדיון התנהל כשבשלב מסוים ראה עו"ד שלנו עד כמה המצב קשה, הוא ניגש אלינו והציע שכדאי לעשות עסקת טיעון ופשרה… לנסות להציל עד כמה שאפשר. מכיון שממילא לקחנו בחשבון מראש שהסיכוי שננצח את הבנק הוא פחות מאפסי, והיתה החלטה חזקה בקרבנו שרק הקב"ה יכול לשנות משהו, לא ראינו צורך להשקיע מחשבה והחלטה מה לעשות, פשוט לא הגבנו לעו"ד והמשכנו לומר תהילים.
עורך הדין עזב אותנו באכזבה, הוא הבין שאנו מתנגדים לעסקת טיעון, הוא המשיך להילחם, כך התנהל הדיון למעלה מחמש שעות עד שהשופט התעייף והחליט להמשיך את הדיון למחרת…
למחרת הגענו למשפט עם אותה קבלה, לנו אין עסק עם המשפט בעצמו אנחנו מדברים רק עם הקב"ה, התיישבנו על מקומנו והתחלנו את ספר התהילים מתחילתו מילה במילה, המשפט התנהל ואנו לא שמים כלל לב מה קורה במהלכו, אחרי ארבע שעות הודיע השופט על הפסקה של חצי שעה, ומשיצא הקריא את פסק הדין, ובו זיכה אותנו מכל וכל!!!
לא האמנו למשמע אוזננו, יצאנו מחדר המשפט וערוך הדין הגוי פנה אלינו בדמעות ואמר: "אני גאה בעקשנות שלכם שלא הסכמתם לעסקת טיעון!" ואנחנו ידענו היטב שלא היתה שום עקשנות פשוט אמרנו תהילים, אבל בקשנו להבין מה בכל זאת קרה שם? והעו"ד סיפר:
אתמול, בירידה לחניון, הרכב שלי חנה צמוד לרכבו של התובע, כשבאתי להיכנס לרכב נתקלתי בו, והוא ממש התקיף אותי מדוע אני עו"ד כושל כל כך, מדוע לא הסכמתי לעסקת טיעון, אתה תאבד את שמך הטוב, תראה איך המשפט כולו הולך לרעתך, איפה השירות שלך ללקוחות?! אני מצדי הבנתי היטב את דבריו ולא היה לי את העוז לומר לו שאתם לא הסכמתם, אבל זה כאב לי מאוד, ראיתי את ההפסד הצורב מול העיניים והבנתי שאני הולך לאבד את שמי הטוב.
בלילה החלטתי שעל אף שכבר עברתי על כתב התביעה פעמים רבות אני עובר שוב על 150 העמודים של התביעה, ולפתע אני מגלה בשלב מסוים של הדרדור הכספי שלך, שהבנק לא נהג ביושר בכך שכאשר זיהו שאתה בדרך ליפול לא רק שלא עצרו אלא הזרימו לך כספים והקלו יותר ויותר על קבלת ההלוואות כך שנראה בעליל שהם היו שותפים בכירים בגרימת הנפילה…
היום בבוקר כשהגעתי לבית משפט, נתתי לתובע להמשיך את המהלך שלו מאתמול, במשך שלש שעות הכל הלך לרעתנו, ואז… אז שלפתי את הסעיפים האלו והוכחתי את הדברים, התובע לא היה מונח בהם כלל, מעולם הם לא עלו לדיון, השופט התרשם שכך הם פני הדברים ומכאן הגעתם לזיכוי המוחלט.
תמיד שמעתי – מסיים העו"ד – על העקשנות היהודית, אף פעם לא הבנתי מה החכמה הטמונה בעקשנות זו, עכשיו אני מבין!… ואני לעומתו – מפטיר היהודי – אינני יכול להסביר לגוי, אבל לא עקשנות יש כאן, תלותיות מוחלטת בבורא יש כאן, והיא ורק היא שפתחה את עיני העורך הדין ואת פיו.
כן, העו"ד קרא לזה עקשנות יהודית, העקשנות היא להתחבר למקור, תפילה מכוחה של אמונה מניבה את התוצאה הברוכה.
המערכה האחרונה שהעביר אותנו הבורא, בשמחת תורה תשפ"ד, באה ללמד אותנו הרבה דברים אבל לפני הכל אנחנו היא באה לנפץ את ה"כוחי ועוצם ידי"! להפסיק לסמוך על עצמינו, על העסקנים, על החיילים ועל הרופאים, אנו עומדים בפתח הגילוי של מלכות ה' בעולם ובזמן הזה כבר אמרו לנו חז"ל שהקב"ה יוביל את העולם למצב ש"אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים", ורק כשנשכיל להישען על המשענת הנכונה ולא על משענת הקנה הרצוץ, נזכה להגנה מלאה ולשפע הרב שהקב"ה מייעד עבורנו.
הכניסו את החיילים למדבר סיני באמצעות משאיות של 'תנובה'
בשנת תשי"ז התקיים 'מבצע קדש', בו נכבש חצי האי סיני מידי המצרים. בתו של הרמטכ"ל משה דיין כתבה יומן מלחמה והיא מתארת באיזה חוסר אחריות התנהגו אז ראשי הצבא…
בתוך הדברים היא מספרת שהכניסו את החיילים למדבר סיני באמצעות משאיות של 'תנובה', איתם נסעו החיילים על גבי דיונות של חול.
כל ילד יודע שמשאית שנוסעת בחול מתחפרת ואינה יכולה להמשיך לנסוע, צריך להרכיב שרשראות על הגלגלים כדי שהיא תוכל להתקדם בתוך החול הטובעני, אבל הצבא עבד בשיטת ה'סמוך' המפורסמת. זאת רק אחת הדוגמאות למחדלים הרבים שהתנהלו שם.
העובדה היתה שהצבא ניצח וכבש את חצי האי סיני. נגד כל הסיכויים. ומי הביא את הניצחון הזה?
רבי אריה שכטר זצ"ל מספר שבאותן ימים כבר היה הרבי הק' רבי אהרן מבעלז זי"ע חלש מאוד והיה צריך לשאת אותו על כיסא מחדרו לבית המדרש, ובאותם ימים לפתע קם על רגליו מהכסא ועמד במשך עשרים וארבע שעות והתפלל, בתום זמן זה התיישב ואז החלו להגיע שמועות שהקרב הוכרע לטובת עם ישראל.
ראשי הצבא הלכו והתרברבו, אבל היומנים מוכיחים שאם היה כאן מגע יד אדם הוא רק קלקל, אם היתה הצלה זה התורה והתפילות של כלל ישראל ובראשם צדיקי הדור.
מפורסם כי בתום מלחמת תש"ח – מלחמת העצמאות, היו רבים באופוריה, ותחושת הכוחי ועוצם ידי היתה גבוהה מאוד. רבי שלום שבדרון היה חוזר ומספר את שהגיב מרן הגרי"ז מבריסק זי"ע כששמע את הדברים: המלחמות לא מתנהלות כאן, אמר הרב מבריסק, הן מתנהלות למעלה. אין אף נשק או מפקד שיש לו השפעה למעלה, שם למעלה רק יושבי היכלי התורה והזועקים בתפילה פועלים!!! והוא אמר אם הצליחו במערכה הקשה הזאת זה מכוחם של שני צדיקים בירושלים ומנה את רבי זאב צ'צ'יק ורבי שלמה בלוך. הם, אמר הרב, נצחו את המלחמה!
לשאלת הנוכחים אם כך שאת המלחמה ניהלו לומדי התורה בכח תפילתם, מדוע נפלו כל כך הרבה אנשים במלחמה הזאת?
ענה הרב זצ"ל: כשארס סבי ה"בית הלוי" את אחד מבניו והוא קיבל נדוניה גדולה, שם לב שזחה דעתו של בנו.
אמר לו ה'בית הלוי', וכי חושב אתה שקבלת את הנדוניה הגדולה בגלל מעלותיך שלך??? לא ולא, קיבלת זאת כי אתה בן שלי!
אבל הבן היה בכל זאת בנו של הבית הלוי, והוא ענה בטענה ניצחת. אם היו נותנים נדוניה לפי ערכו של אבא, בוודאי היו נותנים הרבה הרבה יותר, ומאחר ונתנו לא לפי ערכו של האבא, מסתבר שהנדוניא כן ניתנה לי בזכות עצמי ולא בזכות אבי!
השיב לו אביו בחריפות: אתה קיבלת את הנדוניה בזכותי, ואתה צודק שהיא אכן היתה צריכה להיות גדולה הרבה יותר, אבל הבעיה היא שאתה הוא החתן, וזה מה שהשפיע לרעה על גודל הנדוניה…
אמר ה'בריסקר רב', מכוח תפילתם של אותם צדיקים, היינו אמורים לקבל את המדינה על מגש של כסף, בשלטון מוחלט, בלי שום הפרעות ובלי מחיר דמים כלשהו. אבל מה נעשה שאינשי דלא מעלי היו ה'מחותנים', אנשים שלא פועלים מתוך יראת שמים ואמונה טהורה הם אלו שהשתלטו וביקשו לקבל את הנהגת המדינה לידיהם… אנשים אלו רק הרסו והפריעו לנדוניה, וצמצמו את גודל המתנה!
ואם יאמר האומר אכן, צדיקים נשגבים כמו אלו שהזכיר הרב מבריסק יכולים לחולל גדולות ונצורות בכח תפילתם, אבל אנחנו, אנשים קטנים, מה כבר שווה התפילה שלנו?
זאת כמובן טעות חמורה. הקב"ה שומע תפילת כל פה, מאזין לקול שוועתו של כל יהודי ויהודי, גם אם הוא לא תלמיד חכם, גם אם הוא לא צדיק קדוש ונשגב.
והעול הזה, משא התפילות על עם ישראל מוטל גם על כתפי הנשים והנערות.
וכך סיפר הגה"צ רבי משה שפירא זצ"ל: בעת מלחמת העולם הראשונה ביקש רבינו החפץ חיים שיפנו את בתי המדרש בשעות מסוימות כדי לתת לנשים להיכנס פנימה ולהתפלל.
לאחר שנכנסו הנשים לבית הכנסת, באו ואמרו למרנא החפץ חיים שהנשים פותחות את ארון הקודש ומתפללות. זה הרי לא מקובל, ואולי גם לא ראוי… אבל מרנא החפץ חיים לא הגיב לטענות הללו, ובכך גילה שנוח לו שיעשו כן. "העולם", כך אמר החפץ חיים זיע"א "זקוק לתפילות הזכות של האידישע מאמא".