מאת: הרב צבי גטקר
ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה.
מרן הרב מבריסק שהה לצורך בריאותו זמן ממושך בעיירות המרפא, בשבוע שאחר שבת וישלח הגיע לעיירה הרב של לעמבערג, והרצה לפני הרב את אשר אמר בפני קהל עדתו בשבת האחרונה. וכה אמר:
הנה רש"י מבאר את הפסוק עם לבן גרתי, גרתי בגימטריה תרי"ג, עם לבן גרתי ותריג מצוות שמרתי. ויש לנו ללמוד מהי דרכו של יעקב שעל ידה לא הושפע במהומה מלבן הרשע.
והנה בהמשך מספר יעקב אע"ה 'ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה', ונשאלת השאלה מדוע לא כתוב שוורים וחמורים, ואמנם רש"י מבאר כי דרך ארץ לקרוא לשוורים שור וכו', אבל ניתן לבאר כי יעקב פרש לפנינו בלשונו זאת את הצלחתו, כיצד עם לבן גרתי ותריג מצוות שמרתי, מאחר שויהי לי -לבן- שור וחמור, הוא היה נחשב בעיני כשור וחמור, לא ייחסתי מעלה אחת איליו, והיה נחשב בעיני כבהמה, ממילא לא למדתי ממעשיו הרעים.
קילס הרב זיע"א את הדברים ואמר, כדברים הללו מדויק ברמב"ם פ"ו ה"א מהלכות דעות, שדרך ברייתו של אדם במעשיו ובדעותיו להימשך אחר רעיו וחביריו, כלומר כל ההימשכות אחר אחרים שנוהגים לא כהוגן הוא רק אם הם נחשבים בעיניו לשווים איליו, אבל אם הם חשובים אצלו לכלום, אין הוא נמשך בדעותיו אחריהם. והראיה שמעולם לא שמענו על רועה שמבלה את רוב יומו עם הצאן שימשך לעשות כמעשיהם, מדוע?, והרי דרך ברייתו של האדם להימשך אחרי סביבתו?, כי נהיר לו שהוא אדם והם צאן..
הגאון רבי יוסף דוב זצוק"ל בנו של הרב מבריסק הוסיף לבאר, כי הטעם שאנשים נמשכים אחר סביבתם היא כי לפני כל מעשה שלהם הם חושבים, 'מה יאמרו עלינו בסביבה', וממילא הם מרצים במעשיהם את הסביבה, אבל אם הם שור וחמור, אין לי מה לרצות אותם, הם לא ה'חברה' שלי כלל וכלל.
כמובן שאין זה מתיר לומר על הטועים מילות גנאי. כמו שמסופר על מורנו הגר"ש פינקוס זצ"ל שנסע פעם עם ידיד בפאתי אופקים, והנה לפניהם איזה אפיקורוס אחד רוכב על חמור, והיהודי שישב לצידו של הגר"ש אמר, תראה ר' שמשון הנה חמור רוכב על חמור, ר' שמשון שרצה להעיר בחכמה לידידו, בשמעו מילים אלו עצר את הרכב בחריקה, הסתובב איליו ואמר בזעקה איך אתה קורא לו חמור?, והלא זהו אח שלי..
אבל עם זאת שומה עלינו להבין ולחיות את ההבדל התהומי בינינו לבין הטועים, כלשונו המפורסמת של החזו"א על הת"ח, שמתעלה בתורתו מדרגת חמור לדרגת אדם ומדרגת אדם לדרגת מלאך. זהו ההבדל בין בן תורה לבין עם הארץ, הם בדרגת חמור, ואני בדרגת מלאך, הם בכלל לא במערכת יחסים אחת.
בתוך כל אדם יש את החלק הבהמי שלו, וצריך לא להימשך אחריו, אלא אחרי החלק האלוקי, בימינו כאשר אין מצויות כ"כ בהמות בינינו, יותר ויותר נראים לנו תאוות וטבעים בהמיים כאנושיים, זאת משום שראינו חלילה רק אנשים שמתנהגים כך ולא ראינו שזה בעצם הנהגת בהמה, כי הרי אין אנו כ"כ מכירים מהי בהמה וכיצד היא נוהגת.., ואנשים למדנו הרי נמשכים אחרי אנשים כמוהם, אבל מי שחי ורואה כיצד חיה בהמה, שכל מעיינה הוא רק אכילה ומילוי האבוס שלפניה, הרי הוא יודע להבחין כי הרבה ממה ש'הוא' רוצה, זה לא בדיוק 'הוא', אלא זוהי הבהמה שבקרבו, וכאשר הוא רואה אחרים שרצים דווקא אחרי תאוותם הבהמית קל לו לסווג אותם כיאות להם – בהמות.
מספר הגאון רבי מ"א גולדבלט שליט"א מראשי ישיבת קרית מלאכי, ותלמידו המובהק של הגאון הצדיק רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון זצ"ל: נער צעיר לימים הייתי בישיבת 'תל אביב' , יום אחד בשעת צהרים נראתה בפתח בית המדרש דמותו הנאדרת של ר' שולע'ם, קמתי לברר את מי הוא מחפש והתברר כי הוא עבר באזור והוא רצה לדרוש בשלומו של בן אחותו שלמד איתנו בישיבה, לאחר שהחליפו ביניהם כמה מילים, פנה הגאון ללכת, והלכתי אחריו ללוותו, עדיין לא הכרתיו אך מראה פניו משך אותי, כשהוא שם לב כי אני מתלווה איליו פנה אלי בנעימות ושאל נער מה רצונך, עניתי כי רצוני ללוות את הרב, אמר הגרש"מ אם כך מגיע לך ממני פרס, סברתי לתומי שהוא יביא לי איזה סוכריה, אבל במקום לפשפש בכיסיו הוא החל לדבר בלשונו הציורית.
וכך אמר ר' שולם, וישלח יעקב מלאכים אל עשיו אחיו, מסביר רש"י מלאכים ממש, איזה מלאכים, אותם מלאכים של כי מלאכיו יצווה לך, אלו שמתלווים אל יעקב אבינו אל כל אשר ילך, ועשיו רואה אותם ולא מתפעל כלל, והם חוזרים אל יעקב ואומרים לו הנה הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו.
יעקב מנסה דרך נוספת ושולח לעשיו מנחה, גמלים ועיזים, ולא יאומן זה פועל את פעולתו, ועשיו שואל את יעקב בפגישתו מי זה המחנה אשר פגשתי. ולא מעולל לו כל רע.
זהו דבר פלא ממש גסותו של עשיו, אדם רגיל שרואה מלאך אמור להתעלף וליפול תחתיו, ואילו על עשיו זה לא משפיע, ומה כן משפיע עליו כמה גמלים ועיזים..
אבל כשהגעתי לישיבה התפלאתי לראות בשעת הפסקת הצהרים כמה וכמה בחורים יושבים ולומדים בהיכל בית המדרש, הבעתי את התפעלותי בפני קרובי שבאתי לבקרו הוא הסביר לי שאין זה חזון נפרץ, אלא שכעת יש מבצע חזרות, ועל כל חזרה מקבלים בני הישיבה מתת מההנהלה, ולכן ישנם לומדים רבים גם בשעות המנוחה..
חשבתי לעצמי אמר ר' שולם, מעניין המלאכים המבהילים והנפלאים שנוצרים מכל מילה של תורה היו גם היו אמש, ומדוע לא היו אז בחורים בשעות המנוחה בבית המדרש?, אלא שהבחורים ג"כ מתפעלים מגמלים וחמורים…
התכרכמו פני מעט, מספר הרב גולדבלט, אך ר' שלום שהבחין בכך אמר לי, אל תתבייש כ"כ, כולנו עשיו.. הנה אצלנו בשערי חסד יש כולל אברכים, סדר הצהרים מתחיל שעה 3:30 אך רוב האברכים מגיעים לכולל ב3:45, משום שמי שמאחר לאחר שעה זו נקנס, ומורידים לו מעט ממלגתו.
והנה וכי המלאכים לא היו בית המדרש בשעה 3:30?, אלא שכולנו יש בנו קצת עישויז'ם, אנחנו מעדיפים כל אחד לפי דרגתו את הגמלים על פני המלאכים..
המוסר נוקב הוא, בואו וניטול ממנו לעצמנו, להבחין כי יש בנו חלק בהמי שצריך להשליט עליו את השכל, לבחור בטוב, ולרחם על מי שהוא כבהמה שהחלק הבהמי שולט עליו, אין מה להסתכל עליו וודאי וודאי לא לקנאות בו.
(לתגובות והארות [email protected])