והיה המחנה הנשאר לפליטה ל"ב ט
התקין עצמו לשלושה דברים לדורון, לתפילה, ולמלחמה. (רש"י)
את המעשה הבא על כוחה של תפילה, סיפר לנו הרה"ג רבי יצחק שבדרון, בנו של הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל:
"הטלת "עוצר" בתוקפה שקדמה למלחמת השחרור היתה מעשה של יום ביומו ומי שהיה נתפס כשהוא מהלך ברחוב בשעת העוצר, הכניס את עצמו לסכנה גדולה, שהגיעה לפעמים עד כדי פיקוח נפש.
פעם אחת בעת העוצר, ואני הייתי עדין ילד קטן, התעוררתי בבוקר, וכדרכו של ילד פתחתי את החלונות כדי להביט בטנקים שסבבו ברחובות.
כשראה אבי בכך, צבט בלחיי ואמר לי כדברים האלה: 'כיון שהתעוררת כל כך מקודם אני רוצה שתלך לבית הכנסת הגר"א שם עומדים כעת עשרות איש בתפילת ותיקין, ותביא להם מזונות ושתית קפה'.
גם אני, כילד, ידעתי את הסכנה הכרוכה ביציאה לרחוב בשעת העוצר, ושאלתי את אבא האם אינו חושש מכך. ואבא השיב לי, כשבת צחוק על שפתיו, 'אני אתפלל עליך, אל תדאג'".
מה שר' שלום כנראה, לא ידע שהחיילים הבריטים שהיו ממונים על שמירת העוצר הסתתרו מתחת לחלונות ביתו, וכשאך יצא הילד את הבית, קפצו אלה ממחבואם וציוו עליו להרים את הידיים…
יצחקל'ה הקטן ממשיך ללכת כאילו לא ארע דבר. והחיילים בעקבותיו באקדחים שלופים כך כברת דרך ארוכה למדי עד בית הכנסת הגר"א, "וכיון שלהיכנס לבית הכנסת היה אסור להם, על פי חוק מיהרתי לחדור פנימה ונעלמתי מעיניהם".
מבעד לחלונות הוא מבחין שהחיילים ממתינים לו בחוץ, ולבו נוקש… אבל כיון שאבא הבטיח שיתפללו עליו, יצא הילד את בית הכנסת והחל לצעוד לכיוון הבית.
מפקד הפלוגה הבריטית התקדם לעבר הילד, וכדי להוכיח לו שהחוצפה שלו נגד החילים עברה כל גבול, הרים את רגלו – עם הנעל הצבאית הכבדה – כדי לבעוט בו בעצמה.
והנה אך הרים את הרגל מעד הקצין והתגלגל כמה פעמים, ללא שהייתה סיבה הגיונית לכך. "אני המשכתי ללכת בנחת, והחיילים כבר לא העזו לפגוע בי.
כי אבא התפלל"…
אל תמתינו שמישהו אחר יתפלל בעדכם תתפללו בעצמכם על עצמכם
פעמים רבות נכנסתי עם יהודים חולים אל מרן גאון ישראל ה'קהילות יעקב' זצ"ל, ואחרי שבירך אותם בחום לבו, היה נוהג לומר:
"אל תמתינו שמישהו אחר יתפלל בעדכם תתפללו בעצמכם על עצמכם, ודעו שהתפילה תמיד עוזרת. כל תפילה. אין דבר כזה שתפילה חוזרת ריקם! לא קיים דבר כזה במציאות!"
פעם ניגש אלי חולה ואמר לי שגם הוא שמע את הדברים יוצאים מפיו של הסטייפלער, "אבל מה אעשה שמזה תקופה ארוכה אני מתפלל ומתפלל אל הקב"ה בכוונה גדולה ושום דבר לא זז"- – –
שאלתו, כמובן, אינה שאלה ומן הדין היה לחזור בפניו שוב ושוב על דבריו של הסטייפלער ולחזקו בעניין זה, כדי שיאמין שאכן כך הם פני הדברים, ששום תפילה אינה חוזרת ריקם, וכל מילה וכל הגה שאדם מוציא מפיו בעת התפילה, משפרים את מצבו בזה ובבא.
אבל כיון שהיהודי היה שבור ורצוץ, ונזקק לעידוד, החלטתי לסבר את אזניו בסיפור ששמעתי באותה תקופה.
בין שתי מלחמות העולם נסע אחד משליטיה של צרפת לביקור ברוסיה, בליווי פמליה גדולה של שרים ויועצים. בבואם לרוסיה, הוגשה לפניהם ארוחת צהרים דשינה בביתו של השליט המארח.
בין יתר המאכלים שהונחו על השולחן, היה גם ה'קישקע', והמאכל הזה התחבב במיוחד על השליט הצרפתי, עד כדי כך שלא התבייש ללקק את אצבעותיו בעת האוכל, ואף לבקש עוד…
בעיצומה של הסעודה הוא קרא לשר הטבחים שלו וציווה עליו שיגש לעמיתו, שר הטבחים הרוסי, ויקח ממנו את המתכון להכנת הקישקע, "וכשנחזור לצרפת, תעשה לי את האוכל הטעים הזה מידי יום ביומו".
השר הצרפתי עשה את שנצטווה, וכשהגיעה חזרה לארמון בפריס הכין גם הוא את הקישקע, והגישו לפני השליט, שעשה 'הכנות רבות' לפני שישב לאכול בידעו שעכשיו הוא הולך לטעום את אחד המטעמים שהתחבב עליו ביותר בעת האחרונה.
שר הטבחים עומד לצידו, ממתין למחמאות שתצאנה מפי ה'בוס' שאולי יחליט אף על העלאה במשכורת עקב המאכל הטעים שהוכן לו.
והנה רק קרב השליט את התבשיל לפיו, וכמעט שהקיא מחמת הריח הנורא שנדף ממנו… הוא ניסה, לשוא, לשמור על קור רוחו וכילה את זעמו בשר הטבחים תוך שהוא צועק עליו בכעס נורא:
"מה קרה לך? הרי כשטעמתי ממאכל זה ברוסיה, הרגשתי בו טעם גן עדן, ולא היה מאכל יותר טוב ממנו, ומה ארע עתה שאינני יכול אפילו לקרב את המאכל לפי מחמת הריח?! הלא מן הדין אני צריך לפטר אותך באופן מידי!"
נבהל שר הטבחים לנפשו ולפרנסתו, ולא ידע מה להשיב לאדונו. "עשיתי ככל שציויתני, ולקחתי מעמיתי הרוסי את המתכון המדויק, רשמתי כל מילה ומילה ולא החסרתי ולו פרט אחד מכל מה שהיה כתוב שם".
אבל השליט הצרפתי לא נרגע; העצה היחידה שיכול אני לתת לך לפני שאפטר אותך ממשרתך, היא שתחזור לרוסיה, תספר לשר הטבחים מה קרה, ותשאל אותו על מה ולמה הבאיש כל הקישקע.
בלית ברירה חזר השר בבושת פנים לרוסיה, וכאשר שמע עמיתו את מה שארע, שאל אותו שאלה אחת: "האם שטפת את הקישקע לפני הבישול?"
הביט הצרפתי בתמיהה על עמיתו הרוסי, והשיב בשלילה. "וכי היכן היה כתוב במתכון שצריך לשטוף את הקישקע?!"- – –
"סכל שכמותך", הגיב הרוסי בגיחוך. "יש דברים שלא כותבים במתכון… כל אחד צריך להבין לבד שאי אפשר להכניס לסיר הבישול סוג כזה של מאכל כמו קישקע בלי לשטוף אותו לפני כן… ואתה עוד מתפלא מדוע הבאיש המאכל שעשית?!"
החולה הקשיב לסיפור בשום שכל, אבל עדיין לא הבין מה ברצוני לומר לו. ואז נטלתי את ידיו בחביבות וסברתי שהלקח שאפשר להוציא מכאן הוא שכשם שלפעמים אפשר להעתיק את המרשם הכי טוב והכי טעים, אבל אם לא שוטפים לפני כן את המאכל, לא יצא מכך מאומה, כך המסקנה גם לגביו בענין התפילה:
כפי ששמעת מפי הסטייפלער אין לך מרשם בדוק ומנוסה יותר להצלחת האדם ולרפואתו מאשר התפילה. ברם, כאשר הנך בא וטוען שהתפילה לא פועלת אצלך מאומה, אתה צריך לבדוק האם שטפת את הפה שלך לפני התפילה מכל הדיבורים האסורים, לשון הרע ושקרים, רכילות וחנופה!
כי אם לא שטפת, כיצד תועיל התפילה?
בוודאי כל תפילה פועלת משהו, וכל תפילה יכולה היא שתעלה לשמי-שמים ותמליץ לפני כסא הכבוד בעבור המתפלל: בתנאי אחד, שהפה, דרכו יוצאת התפילה יהיה נקי ומטוהר מכל רבב.
(הגדה של פסח חשוקי חמד)