"רחוק מישועתי דברי שאגתי"
יעקב ממשיך ואומר: "כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת".
בפשטות הוא רוצה בדברים אלו להודות לקב"ה על כך שלפני עשרים שנה היה לו רק מקל, ועתה יש לו שני מחנות עם ארבע נשים ועשרים ושלושה ילדים. שהרי יחד עם לידת כל שבט נולדה גם תאומה, ולעת עתה נולדו אחד עשר בנים וביחד עשרים ושניים, ובתוספת דינה הרי עשרים ושלושה ילדים.
הייתי פעם בבר מצוה של נכד של רבי יעקב גלינסקי זצ"ל והוא דרש ואמר כך:
הכתוב אומר בתהלים (כב, ב): "רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי". הפשט הפשוט שרוב העולם מבין הוא: ביקשתי הרבה – קיבלתי מעט… ריבונו של עולם! ביקשתי אלפיים דולר, בקושי קיבלתי מאתיים… הישועה שקיבלתי רחוקה מתוכן שאגתי בתפילה.
אבל אני – המשיך הרב גלינסקי ואמר – למדתי על הבשר שלי, במשך כל שנות חיי, את ההיפך הגמור:
כשלקחו אותנו לסיביר והכניסונו לשער המחנה, עמד שם מנהל קשוח שהרעים בקולו: "השער הזה הוא שער חד סטרי! אף אחד לא יצא ממנו חי!" מצרים היתה גם היא חד סטרית, אבל שם לכל הפחות קבלת הפנים בכניסה היתה ב"פה רך"… ופה? קבלת הפנים היתה מזעזעת.
הרעב היה קשה מאד. היינו שרויים בעירום ובחוסר כל. כל אותם ימים התפללתי לקב"ה: ריבונו של עולם, תן לי פרוסת לחם, אני רעב!… ואם לא פרוסת לחם – לכל הפחות קבר ישראל… אינני רוצה למות כמו כלב.
עברו ששים שנה, ואין לי זמן לנשום. עכשיו אני משתתף בבר מצווה של נכד, בערב יש לי אירוסין של נכדה. מחרתיים חתונה של נכדה אחרת, ולמחרת שבע ברכות. "רחוק מישועתי דברי שאגתי" – ביקשתי קבר ישראל, ומה שקיבלתי רחוק מאוד מזה…
וזה גם, כאמור, הפשט במה שאומר יעקב: כשהלכתי לחרן היה לי בסך הכל מקל וזהו. עברו עשרים שנה ותראו מה נהיה ממני. תודה לך ה'!
(רבי שלמה לוונשטיין – מתוק האור יעקב אבינו)