עמוד היומי עם גישמאק – ברכות כד:
ב'עמוד היומי' הנלמד היום (ברכות כד:) מבואר בגמרא שהמתעטש (אפצ'י בלע"ז) – סימן יפה הוא לו!
ומביאה הגמ' מדברי ר' זירא: "אמר רב זירא: הא מילתא אבלעא לי בי רב המנונא (- דבר זה הוטעם והובלע לי מרב המנונא), ותקילא לי (שקולה עלי וחביבה. רש"י.) כי כולי תלמודאי: "המתעטש בתפלתו – סימן יפה לו, כשם שעושים לו נחת רוח מלמטה כך עושין לו נחת רוח מלמעלה!"
ומסביר רש"י למה התבטא רב זירא בגדלות כזו: "לפי שהיה רגיל להתעטש!" בגלל שרב זירא היה רגיל להתעטש ושמע מרב המנונא שזה סימן יפה, הוא הגיב בהתפעלות עצומה, והצהיר שזה שקול אצלו ככל תלמודו!
ומבאר רש"י בביאור התפילה הנאמרת: "כשם שעושים לו נחת רוח" – שהעטוש נחת רוח לאדם. "כך עושים לו נחת רוח מלמעלה" – מן השמים, למלאות שאלתו!"
למה התפעל רב זירא כל כך?
והדברים מדהימים!
האם יש לנו מושג על גודל תלמודו של אמורא קדוש כר' זירא? האם אפשר לאמוד כמה שעות, כמה ימים, כמה חדשים וכמה שנים הוא ישב וספג את תורת התנאים והאמוראים הקדושים?!
והנה כל זה, כל תלמודו שווה ל— מה?
לאימרא פשוטה אחת ששמע בבית מדרשו של רב המנונא!
הייתכן? איך אפשר להבין זאת?
קרבת אלוקים בכל אפצ'י
אלא רואים כאן – דבר חשוב למתבונן, ומביאו בספר 'עלי אור' (ד, ט) – כמה היתה חשובה בעיני גדולי רבותינו ההרגשה של 'קרבת אלוקים'!
ההשגה של אמונה חושית!
החוויה של ההשגחה הפרטית!
שעושין לו נחת רוח מלמעלה!
הסבר הדברים הוא שרב זירא התרגש מעצם הגילוי שפעולה פשוטה כמו 'התעטשות', גם היא איתות מן שמיא!
הן להתעטש זה לכאורה פעולה טבעית פשוטה, אך ר' זירא הגיע למסקנה שונה, פעולה זו אינה אלא גילוי מן השמים! שהנה משגיחים על האדם בכל ענייניו, ואפילו בדבר כזה, לכאורה כל כך פעוט, הכול הוא 'כדי למלאת שאלתו', אם כן קל וחומר הוא על כל קורותיו, שהכל מכוון מן השמים לטובת האדם!
רב זירא ראה כאן שיעור נפלא בקניין ההשגחה הפרטית החושית, וממילא מובנת התפעלותו של רב זירא, הן זוהי מטרת כל תלמודו – חוויית האמונה החושית בקודשא בריך הוא!
הקב"ה ריחם עליו וגרם לו להפסיד שוב ושוב…
וכך מספר המגיד הנודע הגה"צ רבי שמעון שפיצער שליט"א האיך הגיע יהודי פשוט למסקנא זו (אם כי בדרך קצת שונה…): יהודי אחד סיפר שהיה עוסק במסחר תקופה ארוכה, וכל פעם היה מפסיד מחדש. הדבר גרם לו לפשפש במעשיו – "מה אני לא עושה נכון? הרי למדתי איך לסחור ואני לא עושה מעשי שטות, ואף לא מעשי פזיזות. אני עושה בדיוק כפי שלימדוני". והגיע למסקנא שהוא פועל לפי כל הכללים, אבל אין לו את אורו של הקב"ה. את הכל הוא עושה בהרגשה של כוחי ועוצם ידי, והנה הקב"ה ריחם עליו וגרם לו להפסיד שוב ושוב, וחסרונו הוא זה שגרם לו לחשוב עד שהבין שהוא נשען על כליו ועל בינתו ועל היועצים למיניהם. הוא הכיר בזה – "כן, כן, זה אמת. אני שקוע לגמרי בכללי החכמה ובכללים שהמציאו אנשים למיניהם ובהם אני בוטח". חזר האיש בתשובה. תחילה במחשבה, ואח"כ במעשים. הוא התחיל לקבוע עתים לתורה כשהוא מבין שלא השתדלותו תביא לו את פרנסתו, אלא קרבתו אל ה'. והתחיל ליתן צדקה ולהתפלל. הוא השתנה לגמרי.
יום אחד לאחר סדר לימוד נפלא, אירע דבר נפלא, וכה סיפר: מה שזעזע אותי והניע אותי לפשפש במעשיי, היה מקרה אחד שבו השקעתי סכום גדול מאוד בסחורה מסוימת, וזה שהיה צריך לספק לי את הסחורה, פשט את הרגל [באנקראט – bankrupt], כך שלא היה יותר עם מי לדבר. השקעתי ירדה לטמיון ואני הפכתי באחת לבעל חוב גדול. והנה עכשיו שאני כבר נמצא לאחר תקופה קצרה של קביעות עתים לתורה, אני עומד מסדר הלימוד שלי, והנה אני מקבל שיחת טלפון. האיש שמעבר לקו הודיע לי בקול עליז: "דע לך שהסחורה שהזמנת קיימת. האיש הביא את הסחורה עוד לפני שפשט את הרגל, ובמקרה אף אחד עדיין לא תפס אותה. היא נמצאת במחסן פלוני. אתה יכול ללכת לקחת אותה". כל-כך השתוממתי.
היהודי הוסיף וסיפר לנו: לקחתי את הסחורה, אך עדיין לא ידעתי איך אמכור כל-כך הרבה סחורה, והרי אני צריך למכור את כולה כדי להחזיר אם לא את כל החוב, עכ"פ את רוב רובו. ומה נורא נפלאתי כאשר כעבור יומיים בלבד, פנה אלי מישהו שהידיעה על הסחורה שבידי הגיעה לאזניו וקנה ממני את כולה בבת אחת ועל אתר העביר את כל התשלום לחשבון הבנק שלי.
אמר היהודי: עדיין נשאר לי קצת מהחוב, אבל עד היום אני מלא התרגשות והתפעלות מעצם זה שהקב"ה התגלה אלי וכאילו אמר לי: עד עכשיו, כיון שלא חשבת ממני והתרחקת, דיברתי אתך בשפה אחת, ועכשיו שחזרת בתשובה, אני מדבר אתך בשפה אחרת, שפה ברורה ונעימה. אכן כן, ההתפעלות מההכרה שקיבל בהשי”ת, מלווה אותו ומעוררת בו רצון לעבוד את ה' יותר ויותר. הוא לא נמצא כעת למחרת הנס. כבר עברה תקופה מאז. אבל כל פעם שהוא נזכר מזה, הוא מקבל התעוררות חדשה לעבוד את ה' בלב ונפש!