מעוות לא יוכל לתקון
כל פועל ה' למענהו' (משלי טז ד) אומר הפסוק, והפירוש הוא שכל מה שבראש השם יתברך בעולם, נעשה לכבודו ולקידוש שמו. כדוגמא לכך נצטט מתוך הקדמתו של הגרש"ד פרידמן לספרו 'שדה צופים' על מסכת קידושין, שכתב, שכאשר היה פעם בחתונה עם רבנו הגאון המרא דאתרא מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א, עבר לידם הצַלַם עם כל ה'כלים' שלו. 'ואמר לי הגאון רבי יצחק, מספר הגרש"ד, בוא ואספר לך כיצד אפשר להשתמש בכלי הצילום הללו למען שמו יתברך.
וסיפר, שהיה מקרה בצלם חתונות שלאחר החתונה עבר על התמונות שעשה, והשתומם להיווכח ש'מעשה הקידושין' עצמו אינו נמצא בתמונות. כלומר, לא היתה שום תמונה שבה ניתן היה לראות שהחתן מניח טבעת על אצבע-הכלה.
הצלם נבהל, כיון שהבין שאם יתברר שאכן התרשל במלאכתו ולא צילם את נתינת הטבעת, לא ישלמו לו על העבודה… הוא חקר ודרש מה היה בחתונה, והתברר שהרב שסידר את הקידושין היה אמנם יר"ש, אבל חדש במלאכתו, והחופה הזו היה בין הראשונות שסידר, והוא פשוט שכח להורות לחתן להניח את הטבעת על אצבע הכלה, וכך עברה החופה ללא מעשה-הקידושין, מבלי שאף אחד יזכיר זאת למסדר הקידושין.
הצלם היה אפוא האמצעי שבזכותו נמנע איסור גדול של נפשות יקרות ותמימי-לב. וזה הוא 'כל פועל ה' למענהו', שגם על ידי צלם-חתונות אפשר להציל דורות שלמים מאיסורים חמורים ביותר, כאלו שנאמר עליהם 'מעוות לא יוכל לתקון'.
(גליון קול ברמה אלול תש"פ)