כי נר מצוה ותורה אור
יש מדרש נפלא ב'שיר השירים' על הפסוק "מעולפת ספירים", אומר המדרש דבר נפלא: בביתו של רבן גמליאל היה עובד, שהיה מטפל בענייני הבית, ומאחר והיה לו כח רב, כשהיו צריכים לשלוח קמח לנחתום כדי לאפות לחם, היו שולחים את הקמח איתו.
העובד הזה היה כזה גיבור עצום, שהוא היה נוטל על שכמו קופה ענקית בגודל של ארבעים סאה, גודל של מקווה… מלאה בקמח, ולוקח אותה אל הנחתום. גבורה בלתי רגילה…
ראה רבן גמליאל שיש לו כל כך הרבה כח ואמר לאותו פועל, "כל הדין חילא טבא אית בך ולית את עסיק באורייתא?" – כל כך הרבה כוח טוב יש בך ואתה לא עוסק בתורה???
נו… דבריו של רבן גמליאל היו דברים היוצאים מן הלב, וממילא גם נכנסו אל הלב. החליט אותו בן בית של רבן גמליאל לעסוק בתורה. הוא התחיל ללמוד ואחרי זמן מה כבר לא היה יכול לסחוב קופה של 40 סאה, כשהיה צריך לקחת קמח לאופה יכול היה לסחוב קופה של 30 סאה בלבד. אחרי תקופה הוא נאלץ להוריד ל-20 סאה, לאחר מכן הפחית את הכמות ל-12 סאה, ואז לשמונה סאים, עד שהוא סיים ללמוד 'ספרא', וכשסיים ללמוד את ה'ספרא' הוא לא הצליח להרים אפילו לא קופה אחת של סאה, ויש אומרים, "אפילו סבניה לא הוה יכול למיסבל", ומבאר ה'מתנות כהונה' מה זה סבניה – בגד דק.
כשהוא רצה ללבוש את החולצה שלו, הוא היה צריך שיעזרו לו, כי לא היה לו כח להרים אותה! וכל זה, כי הוא השקיע את כל הכוחות שלו בעסק התורה!!!
הפלא ופלא!
לצד המסר הנפלא של 'תורה מתשת' שעליו נדבר בהמשך, צריכים לחדד פה גם את העניין של ה'שיחת מוסר' של רבן גמליאל. הוא אמר לאיש הזה כמה מילים, "כל הדין חילא טבא אית בך ולית את עסיק באורייתא" – 10 מילים בסך הכל, וחולל שינוי עצום שהפך את האדם מן הקצה אל הקצה. הוא שמע את רבן גמליאל אומר כזה משפט, מעומק הלב הטהור שלו, וזה הספיק כדי לגרום לו להשקיע את כל הכוחות העצומים שלו בתורה הקדושה.
לצד המדרש הזה ב'שיר השירים', יש גם גמרא הרבה יותר מפורסמת ומוכרת, בבא מציעא, דף פד, אומרת הגמרא שרבי יוחנן היה מעין שופריה דיעקב אבינו, היופי שלו היה מעין זה שהיה יופיו של יעקב אבינו. אנחנו כמובן לא מבינים מה זה יופי של רבי יוחנן ויעקב אבינו, אין לנו שום השגה בזה, הרי לפי ההשגה שלנו נראה לי שאם מישהו מאיתנו יזכה להציץ לרגע בפני קודשו של רבינו הגר"א זצ"ל, הוא בוודאי יתעוור מיד. זה כמו להסתכל בכדור החמה בעצמו. נו… שופריה דיעקב אבינו, זה הרי בלתי נתפס בשכל שלנו.
בכל אופן מספרת הגמרא שרבי יוחנן רחץ בנהר הירדן, וראה שריש לקיש מזנק מצד אחד לצד השני בקפיצה למרחק גדול מאוד, שם הניח ריש לקיש את בגדיו ונכנס גם הוא אל הנהר.
אמר לו רבי יוחנן 'חילך לאורייתא'. הלוואי תשקיע את הכח העצום שלך בתורה, השיב לו ריק לקיש, הרי אתה מאוד יפה, ואמר לו רבי יוחנן, אם תלמד תורה אתן לך את אחותי לאשה שהיא יותר יפה ממני.
הסכים ריש לקיש לקבל על עצמו עול תורה, וכשהוא רצה לקפוץ בחזרה לצד השני של הירדן כדי לקחת את הבגדים שלו ולהתלבש, הוא לא הצליח. למה? כי תורה מתשת כוחו של אדם.
רבותי, את המדרש אני יכול להבין, אותו בן בית של רבן גמליאל למד ולמד וככל שלמד יותר כך הוא נחלש יותר כי תורה מתשת כוחו של אדם. אבל ריש לקיש הרי עוד בכלל לא למד, הוא עוד לא הספיק ללבוש את הבגדים שלו לאחר הרחצה בנהר הירדן, וכבר נחלש גופו, הייתכן?
אלא מאי? אפילו קבלת עול תורה, גם זה מחליש כוחו של אדם.
אנחנו צריכים לשים לב לזה… מה זה אומר? אדם שמקבל על עצמו עול תורה, אבל באמת מכל הלב, הוא כבר בדרגה של אדם אחר. זה לא אותו אחד שהיה פה קודם. עוד לפני שהוא התחיל ללמוד הוא כבר נהיה בן אדם אחר, רק מעצם קבלת העול!
בר מצוה בכתה ב'
אני רוצה לספר לכם סיפור נפלא על יהודי בשם רבי יוסף לויתן, כדאי שתשמעו את הסיפור.
יוסף לוויתן היה יתום בגיל צעיר, לא היה מי שישלח אותו לחיידר ללמוד, והוא באמת בקושי למד משהו.
כשהיה בערך בן 12, הוא הגיע לישיבת 'תורה ודעת', שבעצם זה היה כמו 'חיידר' כאן בארץ אבל קראו לזה ישיבה. את 'תורה ודעת' ניהל באותם ימים הדוד שלי, רבי דוד שטרן זצ"ל, אחיו של אבי מורי זצ"ל.
יום אחד נכנס אליו נער גבוה, בן 12 שנה, ואומר לו "שלום, אני רוצה ללמוד כאן".
שואל אותו הדוד שלי מי אתה? והוא משיב "אני יוסף לוויתן". מה אתה יודע? הוא יודע ללמוד קצת חומש. ילד בן 12 שלא יודע ללמוד משניות, ובוודאי לא גמרא.
אומר לו הדוד שלי, ילד יקר, אני מאוד מעריך את זה שאתה רוצה ללמוד, אבל אתה לא יכול להיכנס אצלינו בחיידר, אצלנו בחיידר, ילדים בגילך כבר יודעים חומש משנה וגם גמרא, כבר מתחילים ללמוד מפרשים בכזה גיל, איך אתה יכול להשתלב בכתה שלהם?
יוסף הקטן השיב לו בפשטות, באיזה כיתה לומדים חומש? בכתה ב'??? אני אלמד בכיתה ב'…
המשיך המנהל לטעון כנגדו, אתה מדבר לא לעניין ילד יקר, בכתה ב' לומדים ילדים בני שבע, אתה בן 12, אבל הוא מתעקש, אין לי בעיה ללמוד עם ילדים בני שבע. נפשי חשקה בתורה!!!
אומר לו הדוד שלי: יוסף, אני מבין שאתה רוצה ללמוד בכתה ב', אבל תשמע, אין לנו מקום, הכיתה מלאה עד אפס מקום.
אבל יוסף לא מוכן לקבל את ההסבר. "אין דבר כזה", הוא אומר, "אם רוצים אפשר תמיד לסדר מקום".
הדוד שלי לקח אותו לכיתה ב', והראה לו שבאמת אין שם אפילו מקום אחד פנוי. כל המקומות תפוסים…
הם חוזרים בחזרה למשרד, ושם הוא מסביר לילד פעם נוספת, שעם כל הכבוד וההערכה, הוא צריך לחשוב על פתרונות אחרים. אצלו בחיידר אין מקום עבורו והוא לא מתאים מבחינת הרמה הלימודית ובעצם משום בחינה שהיא.
עכשיו תראו מה זה ילד שחשקה נפשו בתורה. הוא לא נבהל מהאיש המבוגר שמסביר לו הסברים ומוכיח לו באותות ובמופתים שאין לו מקום. הוא רוצה ללמוד.
הוא שומע את הדברים, ואומר לדוד שלי, "בסדר, אני אלך מכאן, אבל לפני כן אני רוצה שהרב יחתום לי על שטר".
הדוד שלי מתפלא, מה זאת אומרת? על איזה שטר אני צריך לחתום.
השיב לו הילד יוסף לוויתן, אני רוצה שאתה תכתוב: "אני, מנהל ישיבת 'תורה ודעת', מעיד בזאת שהילד יוסף לוויתן בא ללמוד אצלנו בישיבה, ושלחתי אותו כלעומת שבא, בגלל שלא היה לי מקום עבורו ובגלל שהוא לא התאים מבחינת הרמה הלימודית".
שואל אותו המנהל, לשם מה אתה זקוק לשטר הזה?
השיב לו יוסף, כשיגיע יום פטירתי, אני אבקש שיקברו אותי יחד עם השטר הזה. וכשאני אעלה לשמים וישאלו אותו עסקת בתורה? מה אני אשיב לבית דין של מעלה? לא! לא למדתי כלום! למה? כי לא קיבלו אותי לישיבה. יגידו לי שאני משקר, אין דבר כזה שלא מקבלים ילד ללמוד תורה, לכן אני רוצה שיהיה לי שטר חתום, שאני אוכל להראות להם שמה, ולהוכיח את דברי, שמי שאשם בזה שיצאתי עם הארץ זה אתה, לא אני!!!".
רבי דוד שטרן, היה יהודי ירא ושלם, הוא נבהל למשמע הדברים ואמר, עד כאן. מול כזה טיעון אני לא יכול לעמוד! הוא אמר ליוסף לוויתן, קח כסא ותמצא לעצמך מקום בכיתה ב'…
לקח יוסף לוויתן כסא, נכנס לכיתה ב', התיישב בין השורות והתחיל להקשיב לשיעורים…
אחרי תקופה הגיע הבר מצווה שלו, עשו לו בר מצוה,, ומי שבאו לשמוח איתו, ילדי כיתה ב'. הוא בן 13, הם בני שבע ושמונה, והם החברים של חתן בר המצווה. הוא לא התבייש! הוא שמח יחד איתם כי הם החברים שלו, הם באותה רמה לימודית.
ללמוד וללמד
נגמרה השנה, וילדי כיתה ב' עולים לכתה ג'. בא יוסף לוויתן למנהל ואמר לו "אני רוצה להישאר בכיתה ב' עוד שנה". מה זאת אומרת? הרי אתה כבר אחרי בר מצווה, פער הגילאים יהיה גדול עוד יותר? אבל הוא בשלו, אני אוהב את הרבי הזה, ואני רוצה ללמוד אצלו עוד שנה. כמובן שרבי דוד שטרן כבר ידע שעם יוסף לוויתן אי אפשר להתווכח, ואמר לו, בסדר, תלמד עוד שנה בכיתה ב'…
באותה שנה, המלמד של כתה ב' חלה ונעדר לתקופה ארוכה, ומי היה זה שהחליף אותו? יוסף לוויתן! הוא הרי כבר הכיר מצויין את החומר מהשנה שעברה, והוא גם היה הרבה יותר מבוגר מהילדים, וממילא הוא היה הממלא מקום הכי טוב.
אחרי אותה שנה, הקפיצו אותו בחמש כיתות בפעם אחת, ואז הוא נכנס לכיתה שבה אני למדתי, וזכיתי ללמוד איתו בחברותא.
אתם יודעים מה יצא מיוסף לוויתן???
הוא נהיה הגאון רבי יוסף לוויתן! הוא היה המתמיד הכי גדול בישיבה, היה לומד כל לילה עד השעה שתיים וחצי, הולך הביתה, ולמחרת בבוקר הוא היה בשעה שבע וחצי בתפילה, ואף פעם לא החסיר או איחר
הגאון רבי יוסף לוויתן היה לומד בכל שנה 300 דפי גמרא, עם רש"י ותוס' ראשונים ואחרונים!!! כל שנה הוא למד שתי מסכתות גדולות ועוד מסכת קטנה. זה היה סדר הלימוד שלו במשך חמש שנים.
אחרי זה הוא נהיה ראש ישיבה, והלימוד שלו היה להפליא! היו שולחים אליו תלמידים חלשים, כאלו שאף אחד לא הצליח עליהם, והוא עשה אותם תלמידי חכמים מופלגים, עם כח האהבה העצום שהיה לו לתורה הוא הצליח להחדיר בהם את ה'ברען' וה'גישמאק' ללימוד התורה. הוא היה לומד עם 'פייער' (אש)!!! שמעו את השאגות שלו בלימוד למרחקים, כמו שאנחנו נמצאים כאן ברח' עזרא (בירושלים) וישמעו אותנו עד 'גאולה', לכזה מרחק היו שומעים אותו.
כשהיינו לומדים סוגיא ורצינו לדעת מה אומר הרשב"א או הריטב"א או הר"ן או הרמב"ן, לא היינו צריכים לגשת לארון כדי לחפש את הספר. היינו שואלים את ר' יוסף, מה אומר על זה הרשב"א, והוא היה אומר מיד, בלי היסוס ובלי גמגום. רבי עקיבא אייגר, קצות החושן, הכל הוא ידע!
וזה היה ילד שבגיל 12 לא ידע ללמוד משנה!!!!
איך הוא עשה את זה? עם כח הרצון. הוא החליט לקבל על עצמו עול תורה, ולא נתן לשום דבר לעצור אותו!!!
צער גידול בנים
אני רוצה שתדעו, יש בכם הרבה יותר כוחות ממה שאתם מנצלים. הרבה יותר!
הנצי"ב מוולוז'ין הרי היה אחד מגדולי המתמידים, הוא היה המתמיד הכי גדול בדורו, והחתן שלו רבי רפאל שפירא, חמיו של הגר"ח מבריסק, היה מתמיד עוד יותר גדול ממנו.
רבי רפאל היה שקוע בלימוד ולא הפסיק לשום דבר. רעייתו הרבנית היתה עושה את הכל בכוחות עצמה כדי שלא להפריע לו מהלימוד, אבל כשאחד מילדיהם התחתן אמרה הרבנית לבעלה הכל אני עושה בשבילך, אני לא מבקשת ממך שום דבר, מתארגנת לבד לחתונה בלי להפריע לך בכלל בכלל, אבל יש דבר אחד שאני לא יכולה לעשות בשבילך, ללכת לחייט כדי שיתפור לך חליפה, אני לא יכולה! את זה אתה חייב לעשות בעצמך, כדי שתהיה לך חליפה חדשה לחתונה של הילד..
אמר רבי רפאל, אני מצטער מאוד. אין לי זמן ללכת לחייט. זה ביטול תורה נורא ואיום. לבזבז כל כך הרבה זמן על חליפה? לא בא בחשבון.
אמרה הרבנית, נו נו, בסדר אני אשלח את החייט אליך, ואכן ביקשה מהחייט שיבוא לבית המדרש כדי למדוד את מידות גופו של רבי רפאל כדי לתפור לו חליפה. החייט הגיע עם סרט המדידה, רבי רפאל ישב ולמד והחייט מדד את רוחב הכתפיים, רוחב המותניים, כל מה שצריך, ואז אמר לרבי רפאל, רבי, מה שיכולת למדוד בלי להפריע מדדתי, אבל את הגובה שלך אני לא יכול למדוד כשאתה יושב, בבקשה שהרב יעמוד לכמה רגעים כדי שאוכל למדוד את הגובה…
בלית ברירה קם רבי רפאל ממקומו ונאלץ להפסיק לרגע מתלמודו, והוא נאנח… "איי… צער גידול בנים!!!
בכל אופן, רבינו הנצי"ב אמר מה היא ההגדרה של 'מתמיד' – מי שלומד הרבה, ישן הרבה ואוכל הרבה!
מה הפשט? מי שלומד כשצריכים ללמוד וישן כשצריכים לישון ואוכל כשצריכים לאכול – זהו מי שעונה להגדרה 'מתמיד'.
אני לא מבקש מהבחורים בישיבה ללמוד בשעות 'בין הסדרים' ולהישאר ערים לילות שלמים. אני מבקש שילמדו בסדרים. יש שלושה סדרים ביום, אני מבטיח לכם שכל בחור שילמד בכל הסדרים הללו מההתחלה ועד הסוף יגדל תלמיד חכם! כך תהיו גדולי תורה ויראה.