"וישב יעקב בארץ מגורי אביו"
רש"י הקדוש מביא מדרש נפלא בתחילת הפרשה… "הַפִּשְׁתָּנִי הַזֶּה נִכְנְסוּ גְמַלָּיו טְעוּנִים פִּשְׁתָּן, הַפֶּחָמִי תָמַהּ אָנָה יִכָּנֵס כָּל הַפִּשְׁתָּן הַזֶּה? הָיָה פִּקֵּחַ אֶחָד מֵשִׁיב לוֹ נִצּוֹץ אֶחָד יוֹצֵא מִמַּפּוּחַ שֶׁלְּךָ שֶׁשּׂוֹרֵף אֶת כֻּלּוֹ, כָּךְ יַעֲקֹב רָאָה אֶת כָּל הָאַלּוּפִים הַכְּתוּבִים לְמַעְלָה, תָּמַהּ וְאָמַר מִי יָכוֹל לִכְבֹּשׁ אֶת כֻּלָּן? מַה כְּתִיב לְמַטָּה, אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, דִּכְתִיב וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ (עובדיה א') – נִצּוֹץ יוֹצֵא מִיּוֹסֵף שֶׁמְּכַלֶּה וְשׂוֹרֵף אֶת כֻּלָּם".
ישנו מעשה עם רבינו הגר"ח מוולוזי'ן בעל 'נפש החיים', שהמושל היה רגיל לשאול אותו דברי חכמה, ורבי חיים היה משיב לו דבר דבור על אופניו בחכמה ובטעם.
פעם אחת ביקש המושל לשאול אותו שאלה קשה: הרי עם ישראל מבוזה ומפוזר בין העמים. זעיר שם זעיר שם. בכל מקום שונאים את היהודים, מטילים עליהם מגבלות, מונעים מהם חירויות בסיסיות, ודמם של היהודים אינו אדום כביכול כדמם של בני לאומים אחרים. תמיד יש עלילות דם, פוגרומים וכו' וכו'.
"כמה זמן אתה עוד חושב שתשרדו?", שאל המושל את רבי יונתן, וביתר שאת הקשה: "הרי אתם סבורים שבסוף תהיה מלחמת גוג ומגוג, כל העמים יילחמו זה בזה, ומי יהיה המנצח הגדול? עם ישראל! איך זה ייתכן? אין לכם שום יכולת צבאית לנצח כל כך הרבה עמים ששונאים אתכם בלי סוף ובלי שיעור!".
השיב רבי חיים מוולוז'ין למשלך בתיאור של מאבק בין תרנגולים אלימים במיוחד על צלחת עם אוכל שהונחה במרכז הלול.
בתוך זמן קצר התנהל קרב איתנים בין כל התרנגולים, הם ניקרו ושרטו זה את זה עד זוב דם, בצווחות איומות וקרקורים מפחידים, כך במשך שעה ארוכה, עד שכל התרנגולים היו פצועים וחבולים. שכבו כל התרנגולים על הרצפה והחלו למות בזה אחר זה מאובדן דם.
או אז קמה תרנגולת קטנה וחלשלושה שהצטנפה מבוהלת בקרן זווית, והרימה את ראשה, החלה להסתכל בחשש ימין ושמאל, וכשראתה שהיא הנפש החיה היחידית שנותרה בלול, התקרבה בצעדים נינוחים אל הצלחת על הגרגירים ואכלה אותם בהנאה מרובה.
אמר רבי חיים, כך יהיה גם במלחמת גוג ומגוג, כל העמים הגדולים והחזקים יכו זה בזה, ועם ישראל ישב בצד, וימתין שהמלחמה תסתיים. כשהם יביסו האחד את השני, אנחנו נצא ונתחלק במה שנשאר.
**
באחרונה התבקשתי מאת ראשי 'קופת העיר' להביא את מורי ורבי ראש ישיבת גאון יעקב הגאון רבי זאב ברלין, לאסיפה של גדולי ישראל
באחרונה התבקשתי מאת ראשי 'קופת העיר' להביא את מורי ורבי ראש ישיבת גאון יעקב הגאון רבי זאב ברלין, לאסיפה של גדולי ישראל שהתקיימה בביתו של גאון ישראל מרן הגר"ד לנדו שליט"א, בענייני צדקה.
מאחר וזכיתי פעם לשמוע מפה קדשו של מרן בעל ה'שבט הלוי' זצ"ל דברי שבח נפלאים על 'קופת העיר', ומרן זצ"ל אמר אז שהוא מאמין שמאז היות עם ישראל לעם, לא היה שום גוף או ארגון שהיה גומל צדקות בכאלו היקפים כמו 'קופת העיר', ובכלל כל הזדמנות לשהות במחיצתו של מורי ורבי הגר"ז ברלין שליט"א היא משהו שלא כדאי להחמיץ, הסכמתי לשמש כנהג שלו לנסיעה הקצרה הזאת, בתוך בני ברק.
באחד הרמזורים האדומים שבהם נאלצתי להמתין, בעודי נוסע עם ראש הישיבה שליט"א, נפתחה פתאום דלת המכונית ושני בחורים צעירים נכנסו פנימה, בלי לבקש רשות.
קצת נדהמתי מהתעוזה שלהם, ושאלתי אותם מה רצונם וכיצד זכיתי לכבוד הגדול שהם נמצאים במכונית שלי?
הם השיבו לי בשובבות, שהם עברו ברחוב וראו את הבעל מחבר של 'צוף התורה' נוסע במכונית, מיד החליטו לקפוץ לתוך המכונית שלו, כדי לראות איזו שאלה הלכתית מעניינת הוא יוציא מהמעשה המחוצף שלהם…
חייכתי, ושאלתי אותם בשנית להיכן הם נוסעים, והתברר שהתקיים בנו המאמר 'אם השמאל ואימינה', הם צריכים בכלל לכיוון שונה לחלוטין מזה שאליו אני לוקח את מורי ורבי שליט"א, וזה היה השלב שבו הגיע מעשה הקונדס לסיומו, הם פתחו את המכונית והלכו לדרכם…
לשמחתי, הם באמת הזכירו לי במעשה שלהם קושיה שהתחבטתי בה לפני שנים רבות…
הוא מבין שלהדליק אש בחדר האשפוז זה מעשה שלא ייעשה בשום פנים ואופן
שאלה: ר' שלמה נאלץ להתאשפז בבית החולים בימי החנוכה, ובלבו מפעם רצון עז להדליק נר חנוכה כדת וכדין.
הוא מבין שלהדליק אש בחדר האשפוז זה מעשה שלא ייעשה בשום פנים ואופן, כי בחדרי האשפוז יש צנרת של חמצן, והדלקת אש עלולה לגרום לפיצוץ ולשריפה קטלנית רח"ל. הוא לא רוצח ולא מדליק אש בחדר אשפוז.
אבל אפשר להדליק במסדרון, או בחדר האוכל… אין שם חמצן בקרבת מקום.
מצד שני, זה ברור לחלוטין שהצוות הרפואי יתנגד לכך בתוקף ויכבו לו את הנרות.
כולנו מכירים את ההלכה ש'כבתה אין זקוק לה', כי את המצווה מקיימים בעצם ההדלקה, גם אם הנרות בסופו של דבר כבו מסיבה חיצונית שלא תלויה בטיב הנרות ובכמות השמן.
מצד שני, אנחנו יודעים שמי שמדליק נר חנוכה במקום שהרוח שולטת בו, ובוודאי ייכבה הנר, אינו יוצא ידי חובה וברכותיו ברכה לבטלה הן.
כעת נותר לנו לברר האם במקרה שבאופן טבעי הנר אמור לדלוק ואין סיבה שייכבה, אבל בפועל יש כאן דעת אחרים שבוודאי תגרום לכיבוי שלו, האם בכזה מקרה אנחנו אומרים 'כבתה אין זקוק לה', או שבכזה מקרה נגיד שזה יותר דומה למקום שהרוח שולטת בו???
תשובה: נחלקו הפוסקים בשאלה זאת, אם הכיבוי תלוי בדעת אחרים, האם אומרים 'כבתה אין זקוק לה' או לא. יש אומרים שבכזה מקרה עדיף שלא ידליק בכלל, או שידליק בלי ברכה, ואחרים אומרים שידליק ויעשה את שלו, ומה שיהיה יהיה.
כמובן שכשמדובר בבית חולים צריכים זהירות רבה, ולמעשה אין ראוי להדליק בכלל במקום שלא אישרו להדליק, אבל ברוב בתי החולים מקצים מקום מיוחד להדלקת נרות חנוכה, ושם יש להדליק.
בוודאי מי שהוא נשוי, עדיף לצאת על ידי אשתו המדלקת עליו בביתו, בפתרון של 'לכתחילה' ולא להכניס את הראש בין הרים הגבוהים.
אמנם, אם לא מדובר במקום שיש בו סכנה, אלא סתם באופן שבו יבואו אינשי דלא מעלי ויכבו כי אינם רוצים שיקיים מצווה וכדו', צריך לכאורה לעשות את המוטל עליו, ואל יבוש מהמלעיגים עליו ומהמפריעים לו, ואם יכבו יכבו, והקב"ה ממקום קדשו ישקיף ויראה ויבוא לעזרתו.
כמו שראינו עם המכבים עצמם, שהגיעו ומצאו פח אחד שמן, ולא עשו חשבונות אם הוא מספיק או לא מספיק, אלא פשוט הדליקו את השמן וזכו לנס שדלק שמונה ימים.
עם זאת, אין ספק שכל מה שיכול האדם לעשות להתאמץ כדי לקיים את המצווה בכוחות עצמו יעשה, ואל יסמוך לא על הנס ולא על הסייעתא דשמיא שתבוא לו, אלא ישתדל לעשות ככל יכולתו בכוחות עצמו, כי מצווה שמקיימים בקושי ובעמל, יש לה שכר עצום וגורמת לשעשוע ולנחת רוח גדולה בשמי מרום.
מעשה מעניין מספר רבי שמואל דוד הכהן פרידמן מניו יורק
מעשה מעניין מספר רבי שמואל דוד הכהן פרידמן מניו יורק, בספרו 'בדידי הווא עובדא': רבי יצחק אוהב ציון, נכנס פעם למרן שר התורה רבינו הגר"ח קנייבסקי זי"ע, ושאל אותו איפה המדרש שמספר על מעשה באשה אחת שעשתה לה תנור חדש מחרס, והתפללה שלא ירדו גשמים כדי שלא יתמוסס וייסתר התנור מחמת הגשם. כל העם התפללו על הגשמים שהעולם צריך להם, והיא לבדה התפללה שלא ירדו גשמים, ובכל זאת נתקבלה תפילת האשה ולא תפילת רבים.
אמר רבי יצחק אוהב ציון שישבו קבוצה של תלמיד חכמים וניסו לחפש את המדרש הזה, ואף עשו שימוש בתוכנות מחשב השונות כדי למצוא אותו ולא עלה בידם. לכן הוא בא לפני מרן שר התורה ושאל היכן כתוב המדרש הזה.
השיב מרן על אתר שהמעשה כתוב ב'אגדת בראשית' פרק ד'. והוסיף והסביר: הסיבה שהמחשב לא מצא הוא שאתם חיפשתם מעשה באשה שעשתה תנור, אבל במדרש זה מופיע כמעשה ב'זקנה שעשתה כיריים'. אין כאן לא אשה אלא זקנה ולא תנור אלא כיריים, ולכן המחשב לא ידע לאתר את המדרש הזה…
עוד צריכים לדעת, שלפעמים נגזר על אדם גזירה, והניסיונות לשנותה לא יועילו כלום, ומעשה היה ביהודי אחד שהגיע למרן הסטייפלר ושאלתו בפיו, הבן שלו ילד מוצלח ב"ה, אבל השנה הוא קיבל מלמד שאינו מסתדר אתו בשום אופן, והילד לא מצליח בלימודים כפי שהיה בשנים קודמות.
שואל האבא האם לא יהיה נכון להוציא את הילד מהחיידר ולהעביר אותו לתלמוד תורה אחר.
נענה מרן הסטייפלר ואמר שאם נגזר על הילד להתמודד עם מלמד שאינו יודע להלוך לפי רוחו, הוא יצטרך להתמודד אתו בכל מקרה. למעשה פסק שאם מדובר רק ברצון שהילד יצליח יותר, אין להעביר אותו מחמת זה לחיידר אחר, אבל אם הילד ממש סובל סבל רב, יש לשקול זאת בכובד ראש וייתכן שכדאי להעביר, אם יש סברה שבחיידר אחר יהיה מצבו טוב יותר.
אותו אבא לא הבין או לא רצה להבין את התשובה עד הסוף, וכעבור זמן קצר לא עמדה לו רוחו, והוא העביר את הילד לחיידר אחר.
והנה הסתיימה השנה, התחילה שנת לימודים חדשה, הילד בא לתלמוד התורה ליום הראשון של שנת הלימודים, ואת מי הוא מוצא ישוב במקומו של המלמד בכתה החדשה? אותו מלמד שממנו ברח בשנה שעברה… כי כמו שאמר מרן הסטייפלר, אם נגזר עליו להתמודד עמו, הוא יאלץ להתמודד ולא יוכל לברוח מפניו.
סיפר מרן הסטייפלער שבאותה תקופה הוא זכה לסייעתא דשמיא מיוחדת
מנגד, סיפר מרן הסטייפלר מעשה שהיה בעיר ביאסליסטוק, שפעם הגיע קיסר פולין לבקר בעיר, והביאו כמובן כח של חיילים לאבטח את הביקור ולשמור על המלך. היה שם גם חייל אחד יהודי, שמאוד לא רצה לשרת בצבא פולין, אבל לקחו אותו בעל כרחו וכל חפצו ומאוויו היה להשתחרר מהצבא.
כשהתמנה למשימה של אבטחת הביקור המלכותי בביאליסטוק, החליט אותו חייל לעשות מעשה מסוכן ולנסות לבקש מהמלך חנינה מיוחדת שיוותר לו על חובת השירות בצבא.
כשהגיע לקיסר, לא נתנו לו להתקרב. עמד החייל וצעק מרחוק, "אדוני המלך, אני רוצה לשוחח איתך, אני רוצה חנינה ופטור מהצבא…".
שמע הקיסר את הצעקות, ושאל את משרתיו: "מה הצעקות האלו, למה אנשים צועקים פה?".
השיבו לו שיש חייל יהודי שלא רוצה לשרת בצבא. נענה הקיסר ברוגז, מה הוא בא לצעוק פה? שילך מכאן!
הקיסר התכוון שירחיקו ממנו את החייל ולא יקשיבו לדרשתו החצופה, אבל המפקדים שהיו שם הבינו שכוונתו היא לשחרר את החייל מהצבא, ומיד נתנו לו פטור מיוחד במצוות המלך, והוא יכול היה לשוב לביתו ללא חשש.
ואם בסיפורי השגחה פרטית עם מרן הסטייפלר עסקינן, נציין שדרכו של הסטייפלר היתה ללמוד עם חברותא לימודים שונים, בשו"ע ובש"ס ועוד, לפי סדריו שלו, ובמקביל היה מוסר בתקופה מסוימת שיעורים בישיבת 'בית יוסף'.
סיפר מרן הסטייפלער שבאותה תקופה הוא זכה לסייעתא דשמיא מיוחדת שבכל מקום שהיה לומד היה מוצא קשר לסוגיא שלימד בישיבה באותה עת, וכשהיה מוסר שיעורים בישיבה היה מביא הוכחות וראיות מכל רחבי הש"ס והשו"ע ועוד. "הבחורים בטוחים שאני כזה גאון שיודע את כל התורה כולה", אמר מרן זצ"ל בענוותנותו הרבה, "אבל האמת היא שבדיוק היום בבוקר ראיתי את זה כשלמדתי שולחן ערוך, ואת הגמרא ההיא למדתי בדיוק אתמול כשלמדתי לפי הסדר הרגיל שלי… ולכן זה נראה שאני בקי בכל מקום".