בעמוד היומי (ברכות כז.) אותו אנו לומדים היום מספרת הגמ' על שלשה דברים שלמד רבי ירמיה מעובדא שחזה אצל רבו הגדול – רב.
וסיפור הדברים כך הוא: "רב איקלע לבי גניבא, וצלי של שבת בערב שבת, והוה מצלי רבי ירמיה בר אבא לאחוריה דרב, וסיים רב ולא פסקיה לצלותיה דרבי ירמיה. שמע מינה תלת: שמע מינה מתפלל אדם של שבת בערב שבת, ושמע מינה מתפלל תלמיד אחורי רבו, ושמע מינה אסור לעבור כנגד המתפללין. מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: אסור לעבור כנגד המתפללין!"
ומכאן נלמד הלכה למעשה בשולחן ערוך (או"ח סימן קב, סעיף ד') על כך שאסור לעבור לפני המתפלל שעה שהוא מתפלל שמונה עשרה קדם מרן דבי שמיא. ובהלכה זו הרחיבו הרבה גדולי רבותינו הפוסקים בספריהם השונים.
למה אסור לעבור כנגד המתפלל?
ובטעם הדבר נאמרו כמה טעמים, ושני טעמים הראשונים הם עיקריים.
- הטעם הראשון כתב החיי אדם (כלל כ"ו אות ג) משום שהמתפלל שמונה עשרה – השכינה כנגדו ואסור להפסיק בינו לשכינה!
- טעם שני כתבו האחרונים (הובא במשנה ברורה שם ס"ק טו ובביאור הלכה ד"ה אסור) שאסור לעבור מלפניו, מפני שמבטל כוונת המתפלל על ידי זה.
- טעם נוסף מופיע ב'לבוש' (או"ח סימן קב סעיף ד') בזה הלשון: "אסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ארבע אמות. ודווקא לפניהם, שלא בדין זה יפסיק בינם לכותל, אבל בצידיהם מותר לעבור ולעמוד". ובהבנת דבריו כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט' סימן ח') שאנו רואים שה'לבוש' הכניס בדבריו נימוק שטעם איסור זה הוא כדי שלא יפסיק בינם לכותל, והיינו מפני שכך הוא מזהירות התפילה שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר! כמו שאנו רואים במסכת ברכות (לעיל ה:) ולומדים זאת מחזקיהו ונפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן צ סעיף כא), ועל כן כדי שלא יפסיק במשהו את המתפלל מתפילתו בסמוך ולפני הקיר, גזרו על דין זה שלא לעבור לפני המתפלל!
ונפקותות הרבה יוצאים מהעיון וההעמקה בטעם האיסור, ובהעמדת גדרו של דין זה, וקצר המקום מלהביאם, והרוצה להרחיב אופקיו, כדאי לו להתבונן בדברים אלו בספרי היסוד והפסק וירווה נחת של תורה!
אך נביא בזה מעט מ'מעשה רב' בגודל זהירותם של גדולי הדורות בהלכה זו כפשוטו ממש, וממנו ניקח לעבוד את ה' – להיזהר בהלכה יסודית זו על אף ריבוי הקשיים בה!
חיכה וחיכה ו…חיכה עד שגמרו כל המניינים!
בספר 'ד' אמות של תפילה' מביא את אשר סיפר הרה"ח רבי יוסף יעקובוביץ מאשר חזה עיניו, אשר פעם אחת השתתף כ"ק מרן אדמו"ר מאמשינוב זצ"ל בהלוויה של צדיק אחד בבני ברק, ואחרי גמר הקבורה הלך בצד הקידמי של בית הכנסת הנמצא קרוב לכניסת בית החיים והחלונות פונים לכיוון זה, ושוחח שם עם תלמיד חכם אחד, ובינתיים נכנסו הקהל לתוך בית הכנסת להתפלל שם מנחה, ועמדו בתפילת שמו"ע נגד החלונות שעל ידם היה עומד הרה"ק מאמשינוב, ואף שגמר האדמו"ר את שיחתו לא הלך לדרכו, משום האיסור שלא לעבור נגד המתפללים, וכיון שהוצרך לחכות הוסיף לדבר עוד עם הת"ח, וביני לביני נגמר התפילה, ולא הרגיש האדמו"ר עד שהתחיל מניין שני להתפלל, וחיכה האדמו"ר עם הת"ח ולא עברו משם עד שגמרו גם המניין השני להתפלל שמו"ע!
עוד סיפר הנ"ל על גודל זהירותו של אותו צדיק, שבבית מדרשו בבית וגן היה מקום מושבו ליד הש"ץ, ובכל פעם שגמר שמונה עשרה ופסע ג' פסיעות לאחוריו כדין, והש"ץ היה חוזר למקומו לפני התיבה כדי להתחיל החזרה, היה האדמו"ר נמנע מלחזור לפניו למקומו עד סוף חזרת הש"ץ, משום שע"י זה נכנס לצדדים שלפני הש"ץ, וזה נגד הדין המבואר במג"א (סימן קב ס"ק ו) שגם בצדדים שלפני המתפלל אסור ליכנס משום דכשיראהו יתבלבל תפילתו!
הרי יש כאן קיר…
הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל סיפר: אצל מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל מספרים אשר פעם אחת שהה באסיפה בבית מלון בניו יארק, ובאמצע חזרת הש"ץ באו לקרוא לו לטלפון חשוב מאוד מא"י (היה זה לפני ארבעים – חמישים שנה ושיחות הטלפון היו אז מאוד יקרות), כנראה עבור משהו חשוב מאוד, והיה אחד שעמד מאחוריו באמצע תפילת שמונה עשרה, ורבי משה לא זז למאומה, אמרו לו: "רבי, יש טלפון מארץ ישראל!" אך רבי משה אינו זז, ורק כאשר ההוא גמר אתת תפילתו, אז יצא רבי משה.
שאלו אותו מדוע לא יצא מקודם, והרי השיחת הטלפון היתה חשובה ביותר! ענה רבי משה: "הלא היה מאחורי קיר! איני יכול לעבור דרך קיר! הרי עמד מאחרי אדם באמצע תפילת שמונה עשרה, והלכה בשולחן ערוך שאסור לעבור מלפניו, ומה אעשה? הרי הלכה בשולחן ערוך היא קיר!" (מתוך דרשה, ומובאים הדברים בקובץ 'קול התורה' גליון נ"ח)
קפץ מהחלון לא לעבור על ההלכה!
וידוע הסיפור, ומספרו הרה"ג רבי מרדכי ויספיש, שזקנו הגה"צ רבי דוד בהר"ן זצ"ל היה מתפלל תמיד בבית הכנסת של בתי ברוידא בעיר הקודש ירושלים תובב"א (ברויד'ס שול), והיה זה במוצאי שבת חנוכה, וכדרכו בקודש היה מזדרז מאד לשוב הביתה כדי להדליק נרות חנוכה מיד, אולם מסביבו היו אנשים שהאריכו בתפילת ערבית ולא רצה לעבור לפניהם.
מה עשה אותו צדיק?
קפץ הגה"צ ר' דוד ויצא מבית הכנסת דרך החלון! והלך בזריזות הביתה, לקיים ב' ההלכות שלובים יחדיו!