מצותה עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום. כי תניא ההיא, לותיקין, דאמר רבי יוחנן, ותיקין היו גומרים אותה עם הנץ החמה.
השבוע למדנו בגמרא (כו.) שמצות תפילת שחרית לכתחילה, היא להתחיל את תפילת שמונה עשרה עם הנץ החמה. מרן החזון איש זצ"ל, הקפיד כל ימיו להתפלל כותיקין במשך כל ימות השנה, גם בשבתות וימים טובים, ואף בראש השנה ויום הכיפורים. והעיד מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל (ארחות רבינו ח"א עמ' קמא) שבשנים הראשונות לאחר בואו של החזון איש לארץ ישראל, שלא היה לו מנין להתפלל בו כותיקין, היה מתפלל מידי יום תפילת שחרית ביחידות, ואח"כ הלך לבית הכנסת הסמוך לשמוע שם קריאת התורה עם הצבור. והטעם שנהג כך, כי מעלת התפילה כותיקין עדיפה על תפילה בציבור. וכפי שפסק גם המשנ"ב בביאור הלכה (סי' נח ד"ה ומצוה), שמי שזהיר להתפלל כותיקין מותר לו להתפלל בזמן הנץ החמה אף אם אין לו מנין.
למרות זאת, כתב מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, שמרן החזון איש בתפילתו לא דקדק להתחיל את תפילת שמונה עשרה מיד בנץ החמה, אלא בתחילת התפילה היה משער כיצד נכון להתחיל את התפילה באופן שיגיעו לתחילת תפילת שמונה עשרה בנץ החמה, ולאחר מכן היה מתפלל כהרגלו וכפי הקצב המתאים, ולא הביט על השעון האם אכן הם מכוונים את תחילת התפילה לשעת הנץ החמה. וביאר חזון איש את הטעם לכך, שלא מסתבר שהותיקין שהתפללו בנץ החמה היו ממתינים סמוך לתפילת שמונה עשרה לפני סיום הברכה האחרונה של ק"ש, ואם אינם ממתינים, קשה לצמצם ולכוון את השעה בדיוק, אלא בהכרח שאם מתחיל להתפלל באופן שעי"ז יוכל להגיע בערך לתחילת תפילת שמונה עשרה בנץ החמה, תפילה זו נחשבת תפילה בנץ החמה.
מרן הגר"ח זצ"ל, הביא לכך ראיה מדברי הגמרא (לעיל ט, ב) המספרת על רב ברונא, שהיה מחזר אחר המצוות, ופעם אחת עלה בידו לכוין ממש הרגע של תפילת שחרית שיהיה עם הנץ החמה, והיה שרוי בשמחה גדולה כל אותו היום. וכבר דנו התוס' ורבינו יונה לעיל שם מה הרבותא בכך, הרי כך נהגו כל הותיקין בכל יום. וביאר מרן הגר"ח זצ"ל את הדברים על פי הוראת חזון איש, שהמתפלל תפילת שחרית ורוצה להתפלל עם הנץ החמה, נכון שישער בתחילה מתי צריך להתחיל את התפילה לשם כך, ואח"כ יתפלל את התפילה כהרגלו, בהתבוננות בסידור ולא בשעון, ולכן בדרך כלל קשה להגיע בדיוק לתחילת תפילת לחש ברגע הנץ החמה. אלא שפעם אחת עלה הדבר בידו של רב ברונא, ושמח על כך כל אותו היום.
ושיעור הזמן שנחשבת תפילתו כתפילה עם נץ החמה אע"פ שמאחר או מקדים מעט, ביאר הגר"ח קנייבסקי זצ"ל (דעת נוטה ח"א הל' ק"ש תשובה א) שהוא בכדי שהדעת טועה, ושיעורו כשתים או שלש דקות, שבכל זמן זה אף אם לא דקדק להתחיל מיד בנץ החמה, עדיין הוא נחשב כמתפלל בנץ החמה.
והגאון הגדול רבי מאיר גריינמן שליט"א, מתלמידיו ומקורביו של חזון איש, אמר בשם חזון איש, שההסתכלות בשעון במהלך התפילה כדי לראות שמגיע לתפילת לחש בדיוק בזמן הנץ, קרובה להיות כמו "העושה תפילתו קבע", שמבואר במשנה להלן שיש בה חסרון ופגם.
בענין דומה מובא בספר מעשה איש (ח"ב עמ' צה), שכאשר קרה שהתאחרו בשחרית במנין של חזון איש, והיה דין ודברים בין המתפללים האם למהר בפסוקי דזמרה כדי להספיק להתפלל בנץ, או להתפלל בנחת, שאלו את חזון איש איך נכון לנהוג, והשיב להם, שתפילה בנץ היא מעלה, אבל תפילה במרוצה אינה בגדר תפילה, ולא ייתכן להתפלל במרוצה ולאבד את עצם גדר התפילה, כדי להרויח מעלה בתפילה.
ובתשובה לשואלים כתב מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, שהחזון איש היה מורה שאם יש לפניו שתי אפשריות, להתפלל בנץ החמה אך לא יוכל כ"כ לכוין בתפילה זו, או להתפלל בכוונה ומתינות כראוי בשעה מאוחרת יותר, תפילה בכוונה שלא בנץ החמה עדיפה על תפילה בנץ החמה שלא בכוונה הראויה.
ואכן כך נהג מרן הגר"ח זצ"ל בעצמו, שכשאירע שהתפלל במנין ותיקין ולא הספיק לכוין תפילתו עם הציבור, לא הזדרז ולא דילג מהפסוקי דזמרה, אלא המשיך במתינות בתפילתו כדרכו אע"פ שעי"ז התחיל תפילת לחש כמה רגעים לאחר הנץ החמה, לאחר שכבר התחילו שאר הציבור תפילת שמונה עשרה.
וכאשר נשאל מרן הגרח"ק זצ"ל על בחור הלומד בישיבה, האם נכון שישכים ויתפלל עם הנץ החמה, ויתחיל את סדר יומו מוקדם יותר, או ימתין לשעת התפילה בישיבה ויתפלל עם הציבור. השיב שתפילה בישיבה עדיפה על תפילת ותיקין, כי היא יותר בכוונה, ותפילה בכוונה היא מעצם חובת התפילה שתתקיים כצורתה וכתקנה, ותפילת ותיקין היא רק מעלה, ולכן בוודאי יש להעדיף את מעלת הכוונה, שהוא מעלה בגוף התפילה, על פני התפילה בוותיקין. וכל זה, מלבד הענין שבחור הנמצא בישיבה מחוייב לשמירת סדרי הישיבה בכל פרטיהם. והוסיף מרן הגרח"ק זצ"ל בתשובתו לשואלים, שכך נהג הוא עצמו כשהיה בחור, שהיה מתפלל בישיבה ולא במנין ותיקין. והעיד בנו חביבו הגאון הגדול רבי יצחק שאול קניבסקי שליט"א, שכן נהג עמו רבינו, שבעודו צעיר לימים לפני שנכנס לישיבה עורר אותו בכל בוקר להתפלל כותיקין, וכשגדל ונכנס לישיבה אמר לו שמעתה יתפלל רק בישיבה, כי שם יתלמד להתפלל כראוי בכוונת הלב.
נתבארו כאן כמה הלכות חשובות, ידיעות והנהגות מאוצרם של מרנן ורבנן עיני העדה זכרונם לברכה, שמלמדות אותנו כיצד לנהוג למעשה בתפילתנו. אולם יתרה מכך, הלכות אלו מפנות את תשומת הלב למשמעות ענין התפילה בותיקין. אין זה נידון בפני עצמו באיזו שעה להתפלל, מה הזמן הנכון והשעה המדוייקת, אלא העיקר והדגש הוא, היאך צריכה להיות הגישה לתפילה, מתוך בקשה ושאיפה, מתוך רצון לעבוד את ה' עבודה שבלב. מעלת התפילה, ראוי שתכלול גם את התוכנית להתחיל את התפילה מיד ברגע הראשון בו ניתן להתפלל, תוכנית כזו מבטאת את החשיבות של התפילה בעיני האדם, ואת היותו מחזר אחר המצוה לעשותה כראוי, אבל כל זה לא יכול לבוא על חשבון הכוונה בתפלה, ומובן שלא לכך צריכה להיות המחשבה נתונה בזמן התפילה. ולכן גם אם כשהתפילה תהיה לאחר הנץ היא תהיה יותר במתינות ויותר בכוונה, תפילה כזו עדיפה. כי העיקר והתכלית הוא שהתפילה תביא את האדם לידי דבקות בבורא, ותשריש בו את האמונה שכל חייו מונהגים ומושגחים בידי ה'.