וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי (לז, יג)
האם יעקב לא חשש שמא בניו, בשנאתם את יוסף, עלולים לפגוע בו?
הדר זקנים: יעקב הסתפק מאד אם יפגעו בו, לעומת הודאות שבניו היו במקום סכנה, ועלולים היו להיהרג על ידי אנשי שכם. יעקב העדיף לנקוט בספק, שמא יענישו את יוסף, על פני הודאות שאנשי שכם יהרגום , ועל כן ביקש ממנו שילך להגיד להם שישובו.
אפריון: יעקב ידע שהאחים שונאים את יוסף, אולם חשב שכיון שהם בשכם, שהוא מקום מקודש, שבו התפלל אברהם בכניסתו לארץ ישראל, ושם זכה לגילוי שכינתו, שזכות המקום הקדוש תגרום שלא יארע שם תקלה, ועל כן אמר לו 'הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם', שהוא מקום מקודש, לכן אל תדאג, 'לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם'.
רש"ר הירש: יעקב אמנם חש בקרע שבין יוסף לאחיו, אך רצה למנוע את התרחבותו, לצד רצונו להעמיד במבחן את רגש האחוה שבלב יוסף, כלפי אחיו. ועל כן תחילה לא הגדיר לו משימה מיוחדת, אלא רק רצה לשלוח אותו להיות איתם, במקנה.
וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו (לז, לה)
מדוע יעקב מיאן להתנחם?
מדרש אגדה: "אמר להם: מתנחמים על מת ואין מתנחמים על החי", כפי שאומרים חז"ל במסכת סופרים (כ"א ה"ט), שאין מקבלים תנחומים על החי.
אלשיך: משחשב יעקב שיוסף נענש ומת על שהוציא דיבה, החל לחשוש שמא גם הוא עצמו ייענש, על שלא הוכיחו או על ששמע, ועל כן 'וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם'. יעקב שאל: איך אקבל תנחומים, מאחר שבמקום לעלות במותי, אדרבה ארד, שתהיה הירידה אל בני שנהיה שנינו ירודים. הוא הוסיף ואמר: מי יתן וברדתי שאולה, אעלהו עמי כדרך הצדיקים הגדולים שבמותם יעבירום דרך שאול מטה להעלות איתם חלק מהנדונים שם.
ספורנו: יעקב קיבל על עצמו אבלות לכל ימיו, משום שגרם לתקלה, כששלח את יוסף אל אחיו. כדי שלא להסיח דעתו מהאבלות, סירב לקבל תנחומים. באופן דומה ביאר חזקוני והוסיף שיעקב חשש, שמא פשע כששלח את יוסף לשם, וייענש על כך, ועל כן סירב להתנחם.
כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה (מ, טו)
מדוע יוסף ציין זאת?
בכור שור: יוסף ניסה להפריך חשש, שאולי יתעורר אצל שר המשקים, שיאמר בליבו: אם אזכירך לפרעה ואוציאך מבית הסוהר, אני עלול לעשות רעה, שהרי לא בכדי נכנסת לבית הסוהר, בעקבות מעשה אשת פוטיפר ולאחר שנמכרת לעבד על היותך איש רע. על כך אמר יוסף: 'כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי… וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה'.
המלבי"ם: יוסף ביקש להסביר לשר המשקים שבדיבור קל שלו אל פרעה, יוכל לצאת לחופשי, שכן למאסרו אין כל הצדקה מוסרית, ולאדוניו לא היתה כל זכות לכלוא אותו בבית הסוהר. הוא אמר שרק אם היה עבד באמת, האדון יכול היה לעשות אתו ככל העולה על רוחו, אולם היות שהוא לא עבד, שכן 'כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים', הוא לא אמור לקבל יחס שכזה. כמו כן, יוסף טען 'וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה', והביא ראיה שלא חטא מאומה באשת אדוניו, 'כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר', שאם היה חוטא באשת פוטיפר באמת, הלא אדוניו היה הורג אותו בדין, אולם עצם כליאתו בבור מעידה שגם אדוניו יודע שהצדק עם יוסף, ועשה זאת רק כדי לחפות על אשתו.
(מתוך ספרי 'תורתך שאלתי' – לימוד פרשיות התורה בדרך שאלות ותשובות, שנכתבו ע"י הרב חגי ולוסקי.
להערות, מייל [email protected])