לפנינו סיפור יקר שסופר ע"י מגיד המישרים הנודע רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל. הסיפור מובא בספר הנפלא 'יחי ראובן' על חנוכה, וכך סיפר:
אספר לכם סיפור על ה'חזון איש' זצ"ל, שנבין מהי השגחה פרטית.
יודעים אנו, כי בשנותיו האחרונות הוא התגורר היכן שהיום נמצא תלמוד תורה תשב"ר, אבל לפני כן הוא התגורר על יד ישיבת סלבודקה ב'גבעת רוקח'. סמוך למקום מגוריו היתה חנות מכולת, ובעלת המכולת, שהיתה בשנותיה האחרונות בבית אבות ויז'ניץ, היא שסיפרה את המעשה.
ימים אחדים לפני חנוכה נכנסה אשת ה'חזון איש' למכולת, ושאלה האם יש שמן זית. באותה שנה היה מחסור חמור בשמן זית, לא היתה בכל ארץ ישראל אפשרות להשיג שמן זית. הרבנית שאלה את בעלת המכולת, אולי טמונה אצלם באיזה מקום פחית של שמן זית משנים קודמות.
אומרת לה בעלת המכולת: 'רבעצען, אנחנו יודעים שה'חזון איש' זקוק לשמן זית לחנוכה, וכבר ניסינו להשיג בכל מיני מקומות, אבל אין בנמצא שמן זית'.
אם אין אז אין, מה לעשות?
מגיע ערב חנוכה, ושוב נכנסת אשת ה'חזון איש' למכולת ואומרת: 'בעלי שואל, אולי בכל זאת 'קבורה' אצלכם איזו פחית באיזה מקום?' הם ידעו שה'חזון איש' הוא גברא רבה, ואם הוא אומר שיכול להיות שיש שמן זית 'קבור' – צריכים להיזכר.
פתאום אומר בעל המכולת לאשתו: 'אני נזכר במשהו. כאשר פתחנו את המכולת והתחלנו לסדר את המוצרים, הכנו תחילה מדפים להניח עליהם את הדברים'.
כיצד עמדו אז המדפים? היו לוקחים צינור עבה, תוקעים אותו עמוק בקרקע עד שהיה יציב, עליו היו קושרים את המדפים, ועליהם מניחים את המוצרים.
'אני זוכר' – אמר הבעל – 'שכאשר סידרנו את המוצרים, החלטנו כי כיון שפחיות שמן זית אינן באות לידי שימוש אלא פעמיים בשנה, לקראת חנוכה ופסח, נשים אותן במדף העליון. תוך כדי שסידרנו את הפחיות על המדף, נפלה פחית אחת מאחורי המדפים, ונבלעה אי-שם בתחתית הצינור התקוע בקרקע. מה לא עשינו כדי לחלץ את הפחית? פחית שמן זית עלתה דמים יקרים, ועשינו כל מאמץ כדי להוציא אותה. שעות ארוכות נסינו 'לדוג' את הפחית, וכל פעם שנדמה היה כמעט ותפסנו אותה, היא גלשה שוב לתוך החור. לזה מתכוון ה'חזון איש' שיש לנו שמן זית 'קבור".
'אם כך', אמרה לו האשה, 'בוא ונחפש את הפחית'.
והבעל השיב: 'כדי להגיע לפחית צריך לפרק את כל המדפים. אם הייתי בטוח שהפחית נמצאת שם בשלימות, הייתי טורח למען ה'חזון איש', אבל מן הסתם אחרי כל כך הרבה שנים הפחית החלידה, אולי אפילו יש בה חור, ולאחר פירוק המדפים וכל המאמץ הגדול, נמצא חתיכת פח חלודה בלי שמן זית. כל הטירחה הזאת אינה כדאית'.
השיבה לו אשתו: 'כדאי הוא ה'חזון איש' שאפילו מספק גדול נעשה את הטירחה הזאת'.
בתחילה הבעל התנגד, אבל כאשר הוא ראה את אשתו מתחילה לפרק את כל המדפים, סייע לה להוריד את הסחורה, להוציא את הצינור והנה פח שמן הזית נמצא שלם. סיפרה האשה כי היא זאת שהביאה את השמן אל בית ה'חזון איש', והיתה שם שמחה גדולה.
מה מלמד אותנו הסיפור הזה?
שנים קודם לכן, ידע הקב"ה שיהיה זמן שבכל ארץ ישראל לא יהיה פח שמן אחד [אגב, סיפרתי את הסיפור למחותן שלי, והוא אמר שהוא זוכר שבצעירותו אכן היה מחסור חמור בשמן זית, והלכו לקנות בבית המרקחת שמן שמורחים בו את התינוקות, ואמרו שמן הסתם יש בזה קצת שמן זית ואפשר להדליק בו נרות חנוכה…], והקב"ה הכין שמן זית עבור הצדיק. הפח הזה נפל תוך כדי סידור המדפים, בעלי החנות לא הצליחו לחלץ אותו, והכל כדי שהוא יישמר שם עד לזמן שיהיה מחסור בשמן זית. הפח ימצא, וכך יהיה ל'חזון איש' שמן זית להדליק נרות חנוכה.
כך זוכים הצדיקים שרוצים באמת לקיים את המצוות בכל נפשם ובכל מאודם, שהקב"ה יקדים 'רפואה למכה' ובהשגחה פרטית ימצא פח שמן הזית לקיים רצונו של צדיק. "רצון יראיו יעשה".