לפני כעשור נפטר לבית עולמו אברך צדיק ויקר לאחר שנים בהן נאבק בגבורה עילאית בחולי שתקף אותו.
ר' משה, כך נקרא לו בסיפורנו (שמו האמיתי שמור במערכת), קידש שם שמים בחייו. לאורך כל שנות מחלתו, למרות ייסוריו הקשים לא מש החיוך מפניו. גם לאחר שהתעוור בעינו לא פסקה שמחת חייו. הוא השתמש בכל טיפת כח שנותרה בו כדי להרבות אמונה בעולם, ולחזק לבבות נשברים.
ר' משה הותיר אחריו מספר יתומים. בתחילת 'זמן חורף' שלאחר מכן, התקשר המחנך של אחד מבניו לאמו וביקש לעדכן בצער כי הבן הלומד בכיתתו חווה לאחרונה ירידה מתמשכת בלימודיו, והוא מבקש לטכס יחדיו עצה כיצד להחזיר לו את החשק ללימודים.
בימים הבאים נכנסו לתמונה גם הסבים הדגולים של הילד. הם ניסו בכֹה ובכֹה, אך למרבה הצער – ללא הועיל, הילד המשיך לרדת בלימודים. הגיעו הדברים לידי כך שכבר לא היה לו חשק ללכת לתלמוד תורה. ניכר היה שקשה לו, אך ידם קצרה מהושיע.
זמן מה לאחר מכן, באחד מלילות חודש כסליו, התעורר בבהלה ר' שלמה, ידידו הקרוב של ר' משה ומי שליווהו במסירות לאורך כל הדרך. הוא קם ושפשף את עיניו כלא מאמין. כארבע וחצי שנים לאחר פטירתו הטראגית הוא ראה את משה ידידו הטוב בחלום ואף שוחח עימו.
שלמה התיישב על מיטתו ואט אט החל לשחזר את פרטי החלום. המסר שביקש משה להעביר לו היה קצר, חד וברור: 'שלמה ידידי, דע לך שאני סובל בשמים. אחד מבניי מתקשה בלימודים בתקופה האחרונה, והדבר אינו נותן לי מנוחה. ימי החנוכה מתקרבים ובאים, על כן אבקשך שתיצור קשר עם אימי ותמסור לה כי בשמונת ימי החנוכה שערי שמים פתוחים לתפילה, ובפרט על חינוך הילדים, ואני מבקש שבשעת הדלקת הנרות שהיא שעת רצון מיוחדת לתפילה, היא תעמוד מול הנרות ותבקש במיוחד עבור בני זה, שיחזור לו הטעם בלימוד ושיצליח בתורה'.
'חלום מוזר', הרהר החבר לאחר שהתעשת, אולם מיד הרגיע את עצמו: 'אחרי הכל זהו רק חלום. הרי כבר חלפו ארבע וחצי שנים מפטירתו של משה… גם לא מסתבר שהוא יבחר דוקא בי להעביר את המסר, וכי לא יכול היה להעבירו ישירות להוריו?!'
החבר בחר להתעלם מהחלום, אולם האב המסור לא הרפה… יומיים לאחר מכן הוא נגלה בשנית לאותו חבר.
גם הפעם ביטל החבר בליבו את החלום: 'כנראה שחשבתי מדי הרבה על החלום הקודם, ועל כן הוא עלה במוחי שוב בלילה זה'… הרגיע את עצמו.
ליל כ"ד בכסליו. פחות מעשרים וארבע שעות לפני הדלקת נר ראשון של חנוכה, התעורר שלמה שוב בבהלה משנתו. משה הופיע בחלומו בפעם השלישית.
תוכן דבריו היה דומה לפעמים הקודמות, אולם הפעם הוא הביע את בקשתו ביתר תקיפות, כשהוא מציין את הקושי שלו לרדת מגן עדן לעולם הזה בפעם השלישית כדי להעביר את המסר. הוא גם הסביר לו שהסיבה שלא הגיע ישירות להוריו היא כיון שלא רצה להבהילם.
כיון שהיה בהול להעביר את המסר ליעדו, הוא לא הצליח לשוב ולהירדם. הוא ניצל את השעות שנותרו עד אור בוקר ראשון לקריאת תהלים לטובת נשמתו של חברו. בחמש וחצי בבוקר כבר לא יכול היה להתאפק. הוא החל להתקשר לטלפון של הסבא שוב ושוב, עד שזכה למענה.
שלמה הזדהה, ומיד שאל: 'שלום הרב, האם יש לכם נכד שבזמן האחרון מתקשה בלימודים?'
הסבא ההמום שזה עתה קם משנתו, השיב בחיוב. הוא לא הבין לאן בן שיחו חותר… כאן גולל שלמה באזני הסבא את כל שעבר עליו בימים האחרונים, כיצד התגלה אליו משה בחלום שלוש פעמים, הבהיר לו את הסגולה הגדולה שיש לתפילה בימי החנוכה, בפרט בזמן הדלקת הנרות ובפרט על חינוך הילדים, וביקש ממנו שיבקש מאמו להתפלל בזמן הדלקת נרות החנוכה על הצלחתו של בנו יקירו.
הסבא שמע וקיבל. זה מכבר הוא הכיר וידע את המובא בספרים הקדושים על גודל מעלת התפילה בימי החנוכה, ועתה קיבל לכך 'אישור' משמים.
בלילו הראשון של חג החנוכה, בשעת הדלקת הנרות אל מול פני המנורה, נישאה תפלה נרגשת מפי אם בישראל בעבור נכדה היתום. בימים שלאחר מכן נישאו עוד ועוד תפילות על הילד היקר שיזכה לשוב ולהימשך לתורה, ואכן הישועה לא איחרה לבוא.
בתחילת חודש טבת שב הילד ללימודיו במלוא החשק, ומכאן ואילך החל לעלות ולהתעלות, לשמחת משפחתו, ולבטח לשמחת אביו הדגול. ישמח האב בגן עדן.
(ע"פ 'וכל מאמינים')